בתשובה לעומר, 26/01/05 13:15
277427
אני חושב שמילת המפתח היא "סיבתיות". היא זאת שהופכת את ה"סדירות" ל"דטרמיניזם" ואם אתה רוצה לטעון שאלוהים נמצא בעיקרון הזה, הרי שאתה צודק: אני, כנראה, מאמין באלוהים הזה‏1, יחד עם רבים וטובים.
_______________
1- מי שמתכוון לצטט את המשפט הזה אי פעם, יואיל בטובו לצטט את כולו ולא חלקים נבחרים ממנו.
277517
האמת היא שהפגנת האמונה הזו מפתיעה אותי. היא מסתדרת עם מה שכתבת בפסקה האחרונה של תגובה 276858 ? שים לב שהסיבתיות שאנחנו מדברים עליה איננה סתם סדירות. היא משהו שקיים מעבר לסדירות, ושהעולם הפיזיקלי היה יכול להתקיים בדיוק כפי שהוא גם בלעדיה.
277547
לא ברור לי הקשר לתגובה 276858. על סיבתיות אנחנו יודעים להגיד דבר או שניים, וודאי שיש לה קשר למה שקורה בעולמנו (לפחות כפי שאנחנו תופסים אותו): היא זאת שהופכת את ה"סדירות" המופלאה ל"דטרמיניזם"; בזכותה אני משער שהשמש תזרח מחר בבוקר ולא מודאג שמא ההתאמה בין מה שאנחנו מכנים חוקי הטבע לבין המציאות תיעלם פתאום. "סדירות" מתמשכת בלי סיבתיות שמסבירה אותה היא נס בקנה מידה שאני לא יכול לחשוב על גדול ממנו, ודומני שהנחת יסוד של המדע היא שקיימת סיבתיות.

אפשר, אולי, לטעון שהסיבתיות אינה אלא דרך תיאורית שלנו לבטא את הסדירות שבה אנחנו נתקלים. זה מוביל אותי למחוזות מעורפלים מדי לטעמי, אותם אזורי דמדומים בהם האפיסטמולוגיה והאונטולוגיה מהבהבות אלי באור אדום ואומרות: תשאיר את זה לאלה שמבינים על מה הם מדברים.
277767
אני אנסה לתת דוגמא שאולי תבהיר קצת יותר טוב את כוונתי. נניח שאני מריץ שתי תוכנות על המחשב שלי. האחת מתחילה מפיזור כלשהו של חלקיקים בחלל ומניעה אותם בהתאם לחוק הגרביטציה של ניוטון, ולשלושת חוקי המכניקה שלו. התוכנה השניה מתחילה עם אותו פיזור של חלקיקים, אבל בכל "רגע" וירטואלי קובעת באופן אקראי לחלוטין את מיקומם החדש של החלקיקים. ונניח שבאורח פלא, בשתי התוכנות החלקיקים מתנהגים באותו אופן בדיוק. למרות שה"אנשים" שיווצרו בשני ה"יקומים" הללו יראו את אותו עולם (סדיר להפליא) בדיוק, עולם אחד הוא דטרמיניסטי והשני הוא אקראי.

מה שאני טוען זה שכדי שנוכל בכלל להציג את הדיכוטומיה סיבתיות/אקראיות אנחנו צריכים לקחת בחשבון את התוכנה שמריצה את העולמות הללו, ואת המתכנתים והצופים. אם אנחנו מדברים רק על החלקיקים שמתרוצצים להם, בלי ישויות מטא-פיזיקליות נוספות, אנחנו יכולים לדבר רק על דיכוטומיה אחרת: סדירות/אי-סדירות.

הטענה שלי היא שהדיכוטומיה סיבתיות/אקראיות, שאותה אנחנו מניחים כשאנחנו מתארים את העולם שלנו, מתבססת על קיום של ישות עלומה ובלתי-נהירה בדיוק כמו הסוכן החופשי, אלא שאליה אנחנו כבר רגילים.
277780
אם הישויות המטא-פיזיקליות ההן נקראות ''חוקי הטבע'' אזי אני ממשיך לטעון שכן, אני מאמין שהם קיימים. אם אתה רוצה לטעון שהם עלומים כמו הסוכן החופשי, תצטרך לתת נימוקים משכנעים, שכן בניגוד לו, עליהם אנחנו כן יודעים להגיד הרבה דברים. לא על סיבת קיומם, כמובן, ולא על למה הם כאלה ולא אחרים (אם כי גם זה עוד יגיע, אולי), אבל תחת הערך ''סיבתיות'' בכל אנציקלופדיה ראויה לשמה תמצא לא מעט אמירות בעלות תוכן. תחת הערך ''סוכן חופשי'' תמצא רק את התאור שעליו ניסיתי להגיד שהוא ריק מתוכן.
277786
אני מבקש לחזור על ההבחנה בין סדירות לסיבתיות. אם "חוקי הטבע" פירושם התנהגות סדירה של הדברים בעולם, אז אנחנו אכן יודעים עליהם המון. אם "חוקי הטבע" פירושם עקרונות שעל פיהם כל רגע גורם את משנהו, אז אני חולק עליך: נראה לי שאנחנו לא יודעים עליהם כלום. בעולם אנחנו רואים רק את החוקים מהסוג הראשון, ולקיומם או אי-קיומם של חוקים מהסוג השני לא יכולה להיות כל השלכה נצפית. אמנם יש לנו תחושה חזקה שדברים נגרמים על ידי דברים שקדמו להם, אבל האם אנחנו יכולים להסביר מה משמעותה של הגרימה הזו?
278006
גם כאשר אנו מלבישים את חוקי הטבע בלבוש של אותם סוכנים פלאיים שעליהם איננו יודעים דבר, וגם כאשר אנו גורסים שחלק מאותם סוכנים הם כאלה שאיננו יכולים לדעת עליהם כלום (אקראיים, דמוי אקראיים או משהו שהשפה לא מסוגלת לבטא כי ממילא איננו יכולים לתפוס), עולות מספר שאלות, האם אנחנו מאמינים שמדובר בסט סגור של אקסיומות?
האם יש בין האקסיומות האלה אחת שאין לה אינטראקציות עם חברותיה והיא "חופשית"?
גם אם יש אקסיומה חופשית כזו, או אינסוף אקסיומות כאלה, האם אחת מהן קרובה וסמוכה לעולמנו היום יומי ומהווה את רצוננו החופשי? נראה לי שלא נוכל לומר שאחת מהן מתגלמת במציאות שלנו עצמה שהרי איננו יכולים להפסיק לרצות למשל, אני רוצה שלא לרצות - האם איני רוצה? אבל השאלה הזו עשויה להיות סתם קלקול של השפה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים