בתשובה לעומר, 26/01/05 16:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא למנוע, רק לא להגדיר את זה כטיפול. כשאתה מוכר לי מים ואומר שזה בנזין אתה מרמה אותי. אתה מוכר לי משהו שלא מסוגל לשכנע אדם ביקורתי שהוא עובד ואומר שזה טיפול זו גם כן רמאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נתפשר על "לא להגדיר את זה כטיפול קונבנציונלי"? אני רוצה לנתח את שני המשפטים בשורה השנייה של ההודעה שלך: "כשאתה מוכר לי מים ואומר שזה בנזין אתה מרמה אותי. אתה מוכר לי משהו שלא מסוגל לשכנע אדם ביקורתי שהוא עובד ואומר שזה טיפול זו גם כן רמאות." אמור להיות יחס של אנלוגיה בין המשפט הראשון לשני, אבל משהו במבנה של המשפט השני קצת מפר את האנלוגיה הזו. כדי שהמשפט השני יהיה באמת אנלוגי לראשון, הוא היה צריך להיות מנוסח כך: "כשאתה מוכר לי משהו שלא עובד ואומר שזה טיפול זו גם כן רמאות". אבל במקרה הזה גם מי שנותן את הטיפול (אם אינו שרלטן) וגם מי שמקבל אותו מאמינים שמדובר בטיפול שעובד. אז מה, יגיע מר האלמוני, "אדם ביקורתי", יסביר לשניהם שהטיפול לא עובד ושלכן מדובר ברמאות, וימנע מהם לערוך אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם משהו לא יותר יעיל מפלסבו, למה לא למקד את המחקר בדרכי ההשפעה של פלסבו? איך מחזקים אותה? (מלבד ע"י גביית יותר כסף) לדוגמה: המאמר שהוזכר כאן לא מזמן שטוען שלפי סקירת תוצאות מספר מחקרים הקשורים לסרטן, נראה שהשפעת מצב הרוח על ההבראה אינה חזקה כמו שחשבנו. כמובן שבתור אחד שאין לו כלים ישירים לבדוק את תוצאות המאמר, אני מעדיף לחכות שנה־שנתיים ולראות מה יהיו התגובות עליו במאמרים (מקצועיים) אחרים. בהנחה שזה אמנם נכון, אז טוב לדעת שלא צריך לבזבז על זה יותר מדי מאמץ וצריך לחקור בכיוונים קצת שונים. דוגמאות אחרות לטכניקות שידוע כבר מאות שנים שהם נכונות: * לחמם מישהו שקופא ע"י משקה אלכוהולי חזק (הסן-ברנרד עם חבית הברנדי) * למצוץ דם לאחר ההכשה כדי להוציא את הארס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה, תאסור בחוק למצוץ את מקום ההכשה? אם כל כך פשוט שזו שיטה מסוכנת ולא יעילה, לא יהיה לך קשה לשכנע בכך את המטפל ואת המטופל. אם קשה לך לשכנע אותם, כנראה שזה לא כל כך פשוט שהטיפול לא עובד. בשני המקרים ברור שהפנייה אל החוק היא לא פיתרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שלאסור על המילה "טיפול" זה קיצוני מדי. מצד שני, אני לא אוהב את המילה "קונבנציונלי". הפירוש המילולי (בערך) של המילה הוא "מוסכם" (ע"ע נשק קונבנציונלי), והפירוש הנתפס שלה, בהקשר שלנו, נדמה לי שהוא בערך "רגיל", "מסורתי". זו כמובן לא ההבחנה הנכונה. גם "רפואה מערבית" מרגיז אותי: אין שום כיוון גיאוגרפי ברפואה הזו. נכון שהמדע התפתח במה שמכונה "המערב", אבל מחקר רפואי שנעשה בניו-יורק ישים (ואכן מיושם) גם בג'קרטה, וניתן לעשות מחקר (ואכן נעשה) גם בבייג'ין ובטוקיו. אני מעדיף "רפואה מדעית". אולי זה נראה לך קטנוני ועקר - הרי אנשים מבינים על מה מדובר (אז מה אם במקור אחיתופל נתן עצה טובה, אנשים היום מבינים שב"עצת אחיתופל" הכוונה לעצה גרועה). אבל זהו, שנראה לי שכל הדיון הזה נוצר מתוך ההרגשה של חסידי הרפואה המדעית, שאנשים דווקא לא מבינים על מה מדובר, ורק נדמה להם שהם מבינים. שאל אנשים ברחוב מה ההבחנה בין רפואה אלטרנטיבית לקונבנציונלית, מעטים מאוד ידעו את התשובה הנכונה. חדד את השאלה - נניח, "למה הומיאופתיה לא נלמדת בפקולטות לרפואה ולא מיושמת בבתי חולים?", אני מנחש שבערך שמונים אחוז יאמרו את התשובה הלא נכונה "כי לא מבינים איך זה עובד" (ומבין העשרים אחוז האחרים, הרוב יגידו את התשובה הלא נכונה "כי הממסד הרפואי שמרן או פוחד מתחרות"). דווקא נראה לי שלא תתנגד שיוכרז על טיפולים אלטרנטיביים "טיפול לא-מדעי". אבל רבים מעמיתי המדעיסטים אולי יחשבו שבמצבה העגום של התפיסה המדעית בציבור, גם התיוג "מדעית" לעומת "לא-מדעית" לא יעלה בהרבה את הרייטינג של הראשונה - ושוב, אבוי, לא בגלל הבדלי ערכים יסודיים, אלא בגלל אי-הבנה של המושג. אפשר להציע משהו יותר פרובוקטיבי: "רפואה מוכחת" לעומת "לא מוכחת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת הסכמתי איתך מאוד, עד הפיסקה האחרונה. אני הייתי הולך על הכינויים "טיפול מדעי" מצד אחד לעומת "טיפול מסורתי" או "טיפול עממי" או (אם כבר פרובוקציות) "טיפול אלטרנטיבי" או "טיפול משלים" מצד שני. לכפות הגדרה כמו "טיפול לא-מדעי" או "טיפול לא-מוכח" נראה לי הוגן בערך כמו לשאול "מי בעד חיסול הטרור ירים את ידו"; אני באמת בעד לתת לא/נשים להחליט. כמו כל אחד שלא אוהבים אותו, גם המדעיסטים בטוחים שזה בגלל שלא מבינים אותם, ושאם רק יחנכו קצת את הציבור (בכוח או ברכות) הכל יסתדר. האמת היא שהציבור דווקא אוהב מאוד את המדעיסטים, אבל במגבלות מסויימות. ונראה לי שההסתייגויות שהציבור מגלה לפעמים כלפי סדר יומו של הממסד המדעי לא מבטאות אי-הבנה; הן (או חלקן) מבטאות דווקא הבנה טובה של המגבלות של מה שיש למדע להציע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה מפספס את הנקודה. הבעיה היא לא הכרות הציבור עם המגבלות של טיפול רפואי מדעי. הרי שלפני קבלת טיפול כזה, הרופא מחוייב לספר לך על סיכויי ההצלחה, הסבל הכרוך בו, תופעות הלוואי, האלטרנטיבות (טיפולים מדעיים אחרים או העדר טיפול) וכך הלאה. כך שלא פלא הוא שהציבור מודע למגבלות. הבעיה היא ש*בטיפול אלטרנטיבי אין שום חובת דיווח על מגבלות*. המרפא האלטרנטיבי אפילו לא מחוייב לדווח לחולה שהטיפול שלו אינו טיפול רפואי מדעי סטנדרטי1, ובת'כלס יש לו רישיון לשקר (הרי כששואלים אותו על סיכויי ההצלחה, הוא לא מחוייב לענות לפי "אמות מידה מערביות"). הדרישה מהטיפולים האלטרנטיביים היא מאוד מינימליסטית והגיונית - יש לסמן בבירור שהם כאלו. אף אחד לא מנסה למנוע מאף אחד לגשת לאיזה טיפול שהוא רוצה, פשוט רוצים להגדיר חובת "אמת בפרסום" המינימלית שבמינימלית. שים לב, זה אפילו הרבה פחות מהדרישה ממוצרי מזון בריאות למיניהם, שם חובה לפרט רכיבים, בין אם המוצר הוא "אלטרנטיבי" ובין אם לאו. 1 למעשה ידוע לי על כמה וכמה אנשים שהלכו לטיפול אלטרנטיבי מבלי לדעת שהוא כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 אנשים שהולכים לטיפול כירופרקטי, למשל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ובת'כלס יש לו רישיון לשקר (הרי כששואלים אותו על סיכויי ההצלחה, הוא לא מחוייב לענות לפי "אמות מידה מערביות")" אולי לא היה מובן מאליו שאני לא מבקש להיות סלחן כלפי מקרים של רמייה. אם אדם פונה למטפל ושואל אותו על סיכויי ההצלחה, ברור שהוא חייב לומר אמת. "הדרישה מהטיפולים האלטרנטיביים היא מאוד מינימליסטית והגיונית - יש לסמן בבירור שהם כאלו." מקובל עלי. אני התרשמתי שעורכי הדו"ח מבקשים משהו מעבר לזה: לחייב את עורכי הטיפולים "להוכיח את עצמם מדעית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה אמור הרפלקסולוג הישר לענות למטופל ששואל אותו "מה סיכויי ההצלחה?" הנה כמה אפשרויות: 1. מצויינים! (תשובה לא נכונה: זה לא נבדק) 2. לפי הניסיון שלי ושל חבריי, סיכויים מצוינים! (בעיה: על-פי כשלים סטטיסטיים מוכרים, "הנסיון שלי ושל חבריי" הוא לא קריטריון נאות לסיכויים. לכן זו תשובה מטעה). 3. לא יודע. (תשובה נכונה. אבל מחברי הדו"ח יכולים לומר שהם רוצים למנוע אפשרות של אי-ידיעה כזו. האם זה לגיטימי? יש מקום לטענה שכשם שיצרן מזון חייב לדעת מה המרכיבים שהוא מכניס למוצר, כך מטפל חייב לדעת מה סיכויי ההצלחה של הטיפול שלו.) הצעה אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצפה מהרפלקסולוג להיות כנה, לא לצטט את הגיליון האחרון של ''נייצ'ר''. אם למיטב ידיעתו סיכויי ההצלחה מצויינים, אין סיבה שלא יציין זאת. אם הוא מכיר דעות לפיהן סיכויי ההצלחה אינם מצויינים, מן הראוי שיציין גם את זה, ויסביר למה הוא חושב אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבכלל ההתערבות של המדינה בעניין, במידה שיש לה מקום, דומה לחיוב יצרני המזון לפרט תכולה תזונתית. בחיוב הזה, המדינה לא מרשה ליצרן לדווח על-פי "מיטב ידיעתו", היא דורשת ממנו לדווח *נכונה* (עפ"י שיטות מדעיות, אגב). ואם יצרן מזון, בגלל משהו מיוחד במוצר שלו, מתקשה לדעת מה ערכו הקלורי? כל עוד אין לו פטור מיוחד מסימון, זו בעיה שלו. אם שמים בצד את הליברליזם הנוקשה, נראה לי סביר מצד המדינה לדרוש מהרפלקסולוג ש"מיטב ידיעתו" יהיה מגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, צריך לשים לב במפורש שהמדינה נותנת מעמד מיוחד למדע על-פני שיטות אחרות להבנת העולם. המדינה מאפשרת למי שרוצה בכך לעסוק בשיטות לא מדעיות, ולפרסם את התוצאות בעיתון (הורוסקופ) ולמי שרוצה בכך לצרוך אותן - אבל כאשר המדינה עצמה היא הצרכן, רק מדע הולך. כשבית משפט נדרש לעד מומחה, הוא קורא למדען דווקא (הוא יזמן אסטרולוג, נניח, רק אם הוא צריך לברר מה נהוג בקרב אסטרולוגים, אבל לא כדי ללמוד על העולם). שרות חיזוי מזג האוויר מתבסס על מדע דווקא (ולא, נניח, על קריאה בקפה); אישורי בניה ניתנים רק בכפוף לבדיקת מי שלמד את מדע הנדסת הבניין (והוא נדרש להפעיל את כלי המדע הזה). אם מישהו יפתח שיטה לבדיקת תוכניות בניין על-פי קלפי טארוט, והוא ידרוש סמכות לאשר תוכניות, הוא ינופנף, ולא יעזור שהוא יצהיר בשבועה שהוא באמת מאמין בזה (ממסד סבלני מספיק ישלח אותו לאסוף ראיות שזה עובד -> להפוך את זה למדע). זה עניין די מרתק, כי לדעתי זה כך בכל מדינות העולם, עד כדי הבדלים קטנים, גם במדינות די מפגרות טכנולוגית או פונדמנטליסטיות דתיות (ובלבד שיש בהן בכלל מוסדות של עדים מומחים, חיזוי ואישור בניינים); וזה קרה "מעצמו" - איש לא החליט במפורש, ואני מניח שזה לא כתוב בחוקה של המדינות. כלומר, בספר החוקים כן כתוב "מהנדס שלמד לפחות...", אבל לא כתוב "42. השיטה המדעית היא הדרך התקפה היחידה להסקת מסקנות בתחומים הרלוונטיים". זה איכשהו נתפס כמובן מאליו, למרות שבעיני זה לא. האם אתה רוצה לכפור בעיקרון הזה? אם אתה מקבל אותו, האם זה באמת לא הוגן שהחוק יזהה "הוכח" עם "הוכח על-פי השיטה המדעית"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחושה שלי יש משהו במונח "הוכח" עצמו שמזהה אותו עם השיטה המדעית. עצם הדרישה לדברים "מוכחים" (ולא למשל נכונים, אמיתיים, מיטיבים, כנים, עשירים וכו') מתקשרת אצלי למסורת המדעית. מהסיבה הזו באמת אין סיבה שלא לדרוש "הוכחה מדעית" לעמידות של בניינים. כאשר המדינה ממלאת את תפקידה כהלכה (ואין חשש שזה הולך לקרות בקרוב) הדרישות שלה נגזרות מדרישותיהם של אזרחיה; מן הסתם הם רוצים לבנות בניינים בשיטות מדעיות (ואולי לעצב אותם על פי הפנג-שוי) ולכן אין סיבה שהמדינה לא תדרוש את זה. באותו אופן, כדאי שהמדינה תספק לאזרחיה את השירותים הרפואיים בהם הם חפצים, כולל ברכות ממקובלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהמעמד המיוחד למדע במדינה בא מתוך דרישה מפורשת של האזרחים; אילו זה היה כך, כבר מזמן היית צריך לראות מקובלים על דוכן העדים המומחים. (הערת אגב: קצת ערבבת בתגובה דברים שהמדינה מספקת עם דברים שהמדינה דורשת עם דברים שהמדינה מתירה. זה לא קריטי לדיון, אבל זה מבלבל אותו.) אם "הוכח" עצמו מזוהה עם המדע, מה דעתך על קביעה של המדינה ש"נכון", "אמיתי" ו"מיטיב" בתחומי הרפואה פירושם "הוכח מדעית כנכון, אמיתי, מיטיב"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האזרחים שאני משער/מדמיין (לא עשיתי סקר) רוצים שהבתים שלהם יהיו בנויים על פי קריטריונים מדעיים (ושתהיה מזוזה בדלת). כשיש להם סרטן הם רוצים כימותרפיה בתוספת קצת הומיאופתיה. בין ברמת האיסור, בין ברמת ההיתר ובין ברמת השירות אני לא רואה סיבה שהמדינה לא תפעל בשליחות רצון האזרחים. אם אתה (או מישהו אחר) חולק עלי לגבי רצונם-המשוער של האזרחים, אפשר לדון גם על כך (למרות שלא נראה לי שיש הרבה טעם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אם הטיפול לא עזר (כמו שקורה בחלק ניכר מהטיפולים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באסה. (לא הבנתי את השאלה) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |