בתשובה לארז ליבנה, 27/01/05 19:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''לך תכריח ילד היום לקרוא'' הגישה הזאת, שצריך להכריח אותם לקרוא, זה בדיוק מה שלא בסדר. הניחוש הבלתי-מלומד שלי הוא שהיא מגיעה בעיקר מהורים שלא קוראים בעצמם, אבל שחושבים ''שצריך''. אז הם אונסים את הילד לספריה, ממנה הם עצמם מדירים רגליים. ילד נורמלי יתחנן שיעשו לו מנוי לספריה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי נורמלי (טוב, לא, אבל אני אראה בעצמי מדגם מייצג בכל מקרה) ולא התחננתי. לדעתי מה שחשוב הוא דווקא לא מנוי לספרייה (שיוצר בקלות אצל הילד תסביכים של אוי-לא-החזרתי-בזמן-לא-רוצה-להתקרב-לשם), אלא זמינות גבוהה של ספרים טובים בתוך הבית (דבר שאצל לא קוראים אני בספק אם קיים בצורה רצינית). הספרייה יכולה להיות השלב הבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי ברוב המקרים ילד שיראה את הוריו קוראים, ירצה לקרוא. זמינות של ספרים טובים היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק - יש הרבה בתים עם ספריות מלאות ספרים שאיש לא פתח מעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו בשכונה, התסביך העיקרי, לא נוצר כתוצאה מהספריה העירונית, אלא כתוצאה מהספרניות באגפי הילדים והנוער בכמה ספריות עירוניות שהיו חמוצות עד כדי צרבת. בדקתי שוב לפני כ-5 שנים והפלא ופלא, הספרניות אותן ספרניות וארשת פניהן עדיין חמוצה ולא מזמינה. אבל הרגשתי גדולה וגיבורה מספיק כדי לספר להן עד כמה הגישה שלהן פוגעת במטרת קירוב הילדים אל הספרים. ואז ברחתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיוני האישי והלא מייצג, הקראה אינטראקטיבית היא דרך מוצלחת ביותר לעורר אצל ילדים (החל משנתם הראשונה) עניין בספרים. גם ילדים שכבר יודעים לקרוא ומסוגלים לטחון קופיקו מבלי למצמץ, אוהבים לשמוע מבוגרים שמקריאים להם, וזו הזדמנות טובה מבחינתם לבלות בחברת ההורה המקריא ולזכות בתשומת לבו. בנוסף, שימוש בדוגמאות מתוך סיפורים שהילד מכיר כשהן רלוונטיות לחיי היום-יום, גורם לו לראות בהם משהו טבעי ולא מנותק (''הנה, המרק שלך לא חם מדי ולא קר מדי, בדיוק כמו הדיסה של הדובון הקטן''). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |