קנצנזוס מתועב 27892
חברים, עצם הנסיון להגיד לאמן מה יבצע ומה לא בטעות יסודו, כל עוד מדובר במסגרת של מופע אמנותי (בניגוד לפרסומת, למשל). הפקטורים הבאים, שנדונו באריכות כאן למעלה, אינם מעלים ואינם מורידים:
א. רגשות הקהל
ב. פוליטיקה
ג. דעתם של מארגני האירוע

כן ירבו מנצחים ואמנים כאלה, המוכנים לצאת אל מול קונצנזוס ציבורי. הגיע הזמן כי הפוליטיקאים והנהלות הפסטיבלים השונות יבינו כי לא נתן לסתום לאמנים את הפה.
מה מתועב?.. 27896
קודם כל, הכנסת ביקשה שלא לנגן את ווגנר במסגרת הפסטיבל. הכנסת מייצגת את הציבור, והרי זה כאילו הציבור ביקש. וכבר הזכרתי את זה, כמדומני.
שנית, לא כל קונצנזוס צריך לשבור. אם יש ברצונו של המנצח המכובד לנגן את ווגנר, יעשה זאת, אבל לא כמחטף, לא בערמומיות, ולא בצורה שכולה אומרת ''אני המנצח (תרתי משמע), אני קובע, ושכולם יקפצו''.
הוא מעורר כך בעיקר אנטי, ולא ממש מעורר כבוד. בי, לפחות.
שלום חבר 27897
עצם הניסיון להגיד לאמן מה לבצע אינו העניין בדיון זה, כפי שטענתי בתגובה אחרת, אלא הזכות שלא להחשף לאומנות.

אין לי שום טענות כנגד השמעת ואגנר בישראל. ולו ישכור מר בארנבויים אולם, או יגיע להסכם עם פסטיבל ממלכתי כלשהו במסגרתו ינגן מיצירותיו של המלחין ויפרסם בתוכניה את כוונתו אין בכך שום בעיה מבחינתי. הבעיה היא שמר בארנבויים הנכבד הפר את ההסכם הלא-כתוב בין המופיע למאזין. מקובל שתוכניית קונצרט מתפרסמת לפני הקונצרט, כך יכול מי שחושב שמוזיקה מודרנית היא "קשקוש קקופוני חסר תוחלת" או מי שלא אוהב את המנצח או את הסולן או כל סיבה שנראית לו (המיזוג באולם מקפיא למוות למשל) לבחור האם הוא מעוניין להשתתף בחוויה הקולקטיבית, ובעקיפין להביע תמיכה (אע"פ שאיננו רואים זאת כך ביום-יום) ביצירה, במנצח, בתזמורת ובמוסד המארגן. יש למאזין את זכות הבחירה למה הוא *לא* רוצה להאזין. מר בארנבויים העמיד את הנוכחים בפני עובדה – הוא הולך לנגן את ואגנר, ובכך מנע מהם את הזכות שלא לבוא להופעה. הם "כבר שם" והפכו אם ירצו או לא ירצו שותפים-בכוח לארוע, למרות שלו ידעו אפריורית על כוונתו של בארנבויים יתכן ולא היו באים.

כמו שאומרים בווכוחים על דמוקרטיה: אלחם על זכותך להביע את הדעה ההפוכה לדעתי. במקרה הזה, זכותם של אנשים שלא לשמוע את יצירותיו של אחד, ריכארד ואגנר.
בלי להתחייב 27903
אבל הזכות הזאת שלהם מולאה במלואה.

כל מי שרצה להביע את דעתו כי הוא איננו מוכן לשמוע את יצירותיו של ריכארד ואגנר יכל לעשות זאת, מבלי לסבול מתוצאות כלשהן.

כמו כן, מר בארנבוים שמר על זכותם של המתנגדים בכך שהודיע לפני ניגון הקטע שהוא מתכונן לבצע את יצירתו של ואגנר, ואף הזמין את המתנגדים לכך לעזוב את האולם (לאחר שקיבלו תמורה מלאה לכספם) או להתווכח איתו על העניין.

ובתגובה לדפנע, אין סיבה שלרצון הכנסת (שאיננה מייצגת באופן מוחלט את רצון הציבור, בטח ובטח שלא בהקשר הזה) יהיה משקל כלשהו בקביעת תכנים אומנותיים.

אני נוטה להסכים עם ניר בנושא הזה, וטיעוניו על החופש המוחלט שיש לאמנים ולאומנות הם נכונים ומוצקים, בעיניי.
בלי להתחייב 27907
זכותם לא מולאה במלואה, ולכן פרטתי והארכתי בתגובתי. אחזור על כך.

מקובל לפרט את היצירות שיושמעו בקונצרט לפני תחילתו. מר בארנבויים לא נהג כך, ובמזיד לאור הנסיבות. לכן, צעדו פסול. מדוע? ייתכן ואנשים מסויימים לא היו קונים כרטיסים להופעתו לו ידעו אפריורית כי ינוגנו יצירות פרי עטו של ריכארד ואגנר. אותם אנשים רומו על ידי מר בארנבויים.
בלי להתחייב 27910
ערן, אתה משווה חוסר שמירה (במזיד, אומנם) על נוהג פירוט היצירות מול ערך חופש האומנות?

אין כאן בכלל יחסי כוחות.

ייתכן גם שאנשים מסויימים לא היו קונים כרטיסים להופעה אם היו יודעים מראש שהמיזוג כ"כ מקפיא (נגיד), אז מה?

הם קיבלו את מה ששילמו עליו - קונצרט מלא.

וגם את האפשרות לבחור אם הם רוצים להאזין לקטע נוסף, מי שהתנגד יכל לעזוב, מי שתמך (הרוב, אגב, למרות שגם לו היו עוזבים כולם לא היה בכך כדי לשנות עמדתי) נשאר ונהנה (או שלא, לא יודע איך היה הביצוע).
עם להתחייב הפעם 27913
אני מסכים לכל מילה בתגובתו של טל. אוסיף גם שאתה ממעיט באופן תמוהה בעיני בסעיף ה''במזיד'' לעומת החופש האומנותי. הדגשתי בתגובתי הראשונה לניר כי לא עניין החופש האומנותי הוא המרכזי כאן אלא הולכת-השולל שביצע מר בארנבויים. כפי שפרט טל, מר בארנבויים בחר שלא להחרים את הפסטיבל (וזו הייתה זכותו, והייתי תומך בה בחפץ לב) למרות שנדרש שלא לנגן מיצירותיו של ואגנר. לכן, ה''התחכמות'' של מר בארנבויים (ואין לי מילה מוצלחת יותר מ''התחכמות כרגע) היא נלוזה בעיני. מוטב לו היה מסרב להופיע כלל ולא להוליך שולל את המארגנים והקהל (או לפחות חלק מהקהל).
בלי להתחייב 27914
אוקי. אתה קונה חטיף, ורק לאחר שסיימתי לאכול אותו, מיידעים אותך ש75% ממחיר החטיף מועברים כתרומה למשפחותיהם של שאהידים שהרגו ישראלים בפיגועי התאבדות. האם אין כאן חוסר הגינות? הרי ראוי שתדע לאן הולך הכסף שלך - גם אם קיבלת תמורה מלאה (בדמות החטיף עצמו). לאנשים יש זכות מלאה שלא לתמוך כספית בדברים מסויימים - ועל כן יש לידע אותם מראש בנוגע למטרות שהכסף שלהם יתמוך בהן, בלי קשר למוצר שהם קיבלו.
מצטער... 27917
הדוגמה שלך לא מובנת לי: הכסף הלך גם כך וגם כך לפסטיבל ישראל.

האנשים ששילמו תמכו בפסטיבל ישראל, קיבלו תמורה, ובחלקם החליטו לוותר על תמורה נוספת.

קנית חטיף, אכלת אותו, ובסופו ראית שכתוב על האריזה "רוצה להשתתף במבצע? שלח החטיפה לחברה ותזכה בפרסים!".

לא בא לך, זרוק (לפח). בא לך, שלח.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים