בתשובה לניר יניב, 28/02/00 12:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם העובדה כי הציבור החילוני מעורה בכל שטחי החיים במדינה היא מספיקה מבחינתך להוכיח כי ציבור זה אינו סגור? הרמב"ם מחלק את המצוות בתורה לשני סוגים: מצוות שכליות ומצוות שמעיות. המצוות השמעיות הן אלה שההגיון האנושי אינו יכול להבין או להוכיח, לדוגמה: מצוות פרה אדומה. אין הגיון כלשהו שיכול להסביר למה דווקא פרה אדומה. המצוות השכליות הן אלה שהמוח האנושי מסוגל להבין, לדוגמה: לא תגנוב, לא תרצח. לא מדובר פה על מוסר שתקפו הוא האל, אלא על מוסר אנושי והגיוני, המודגש בצורה חזקה יותר בדת. מוסר זה מוטמע היטב בתוך ההלכות שבין אדם לחבירו, והוא מועבר ככזה לתלמידי החינוך הדתי. ודאי שקיים גם מימד הענישה והתגמול, כמו בכל מדינת חוק מתוקנת, אולם זו לא הסיבה לעשיית / אי עשיית מצוות, כמו שאותו אדם אותו הזכרת, גם אם הגיע בעצמו למסקנה שאסור לרצוח, עדיין יענש אם כן ירצח. שים לב כי רוב מצוות התורה לכאורה אינן צריכות להיכתב. האם לא ברור מאליו כי אסור לרצוח? אסור לגנוב? אסור לשקר? אסור לאנוס? הרי כל מוח בריא מבין זאת לבד! אך אם כך, מדוע יש חוקים גם במדינה החילונית האוסרים בדיוק דברים אלו? האם אין זה ברור מאליו? גם דברים הברורים מאליהם צריכים חיזוק. אין חיסון מפני עבירות. וזהו ההבדל עליו אני מדבר. בחינוך הדתי יש דגש חזק מאוד על אותו חיזוק, ולא כי מדובר בתלמידים עם פוטנציאל עברייני גבוה, כמו שאולי ינסו לטעון כמה מן המשתתפים בפורום מכובד זה, אלא מפני שמסר זה מוטמע בתוך ההלכה היהודית. מן הצד השני, תלמידי החינוך הממלכתי הרגיל אינם נחשפים כמעט למושגים אלה, למעט בשיעורי אזרחות, כמו שהזכרת. ושים לב, לא מדובר פה על פלורליזם חילוני לעומת שמרנות דתית, אלא על ערכים כלל-אנושיים, המקבלים חיזוק נוסף בחינוך הדתי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |