 |
|
 |
||
|
||||
 |
שנה שעברה, לרגל אחד מהחגים (ראש השנה כמדומני), ולרגל הוצאה מחדש של ספריו, הציעו הוצאת ידיעות אחרונות וסטימצקי ללקוחות על כל קניה מעל סכום מסוים עותק מספרו של קישון ''ספר משפחתי'' במתנה. הימים היו ימי ערב חג, והלחץ על החנות היה גדול, אבל אני זוכרת שציינתי לעצמי כמה חבל שקישון עצמו אינו רואה את החיוך שנשפך על פניהם של בני כל הגילים כשהם מתחילים לדפדף בספר עוד בקופה, ומתחילים לצטט אחד לשני קטעים שונים. תמיד סברתי שטענתו של קישון כי העם היושב בציון אינו מעריך אותו כראוי מקורה בטעות, ואני שמחה לגלות כי צדקתי. חבל שהאיש בחייו לא הבין עד כמה לשונו המיוחדת וזוית ראייתו המקורית מוטבעים עמוק בכולנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו גם הייתה תחושתי. בסרט התיעודי על קישון שהוקרן לפני ימים מספר בערוץ השני קבל קישון על כך שספריו אינם נמצאים בחנויות. העניין נשמע לי תמוה, במיוחד כאשר זכרתי שספרים כמו ''ספר משפחתי'' או ''ספר המסעות'' הופיעו גם הופיעו בחנויות ואף היו רבי מכר לא קטנים לאורך שנים רבות - עובדה ראויה לציון מאחר ומדובר בלקטי הומורסקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה ברור מן הסרט מתי בדיוק ארע המקרה שבבסיס הקובלנה של קישון (שביום מסוים הוא וטופול לא מצאו אף ספר מספריו בחנות הראשית של סטימצקי). אל אף נטיתו המובהקת של קישון להפריז ולהעצים את מסכת הקיפוח וההתנכרות אליו, יש לי הרושם (ומענין אם נתוני התפוצה יחזקו אותו) שבשנים האחרונות היה קאמבק של קישון שהונע ע''י מתן פרס ישראל וההוצאה לאור המחודשת של ספריו בהוצאת ידיעות אחרונות (עם כל הפרסום המתוזמר הנלווה). ואם מותר להתנבא, גם פטירתו תתגלה כמקדם מכירות מצוין של ספריו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית לא ממש הערכתי את קישון המאוחר "סליחה שניצחנו", ועכשיו דורון רוזנבלום גם הצליח להסביר לי למה "במרכזו עמדה אותה דמות מתריסה ומתלוננת לסירוגין, אגוצנטרית עד גוזמה קישונית, שלרעבונה לכיבודים ולאהבה ול"הכרה" דומה שאין קץ ושובע; גם לא לאחר שורה אין סופית של פרסים, ותוארי כבוד, והצדעות נוצצות, ו"טקסים מרגשים", שרק נראו כמגבירים את הרעב ומעמיקים עוד יותר את תוגת הניצחון." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ואמנם, עשורים רבים של ניצחון חגג קישון: ניצחון אדיר, מתמשך. ניצחון על הסטטיסטיקה, על הגיאוגרפיה, על ההיסטוריה, ניצחון על כולם. אבל כמה אפשר לנצח? ומה עושים בניצחון? מתוך הצדעה לקישון הקלאסי אפשר לעבור מיד ללשון רבים ולומר, שהוא לא היה היחיד בניצחונו הערירי, העגמומי. גם "המדינה" לא ידעה - ואינה יודעת עד היום - מה לעשות בניצחונותיה. ואולי אין זה ניצחון כלל? בפרפרזה על האמרה האלמותית אפשר לומר: סליחה שלא ממש ניצחנו. אולי הרבצנו, וכבשנו, והענשנו, והראינו לכולם. אבל לא ממש ניצחנו. ככה לא נראה ניצחון, קונשטטר." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמרו של דורון רוזנבלום הוא עוד הוכחה לדחיה, השתקה והעלמה שביצע ומבצע הממסד ליוצרים וחוקרים בעלי ערכים לאומיים כמו נעמי שמר, בנציון נתניהו ואפרים קישון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאילו דחיה, השתקה והעלמה סבלה נעמי שמר? הרי היא היתה במוצהר נכס לאומי מן הנערצים ביותר ביותר והמושמעים ביותר. בחמש עשרה שנותיה המאוחרות פחתה יצירתה בהרבה - גם עפ"י הודאתה שלה, וזאת מסיבות שונות - בריאותיות, בין השאר - כך שתשומת הלב הציבורית המופחתת לא היתה מתוך כוונת מכוון כלשהי אלא בתגובה לנסיבות שנוצרו ע"י שמר עצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק. דחיה: קבלת פרס ישראל. השתקה: הוצאה מחודשת של ספריו. עיבוד מחודש להצגותיו. הסרטת הסרטים שלו מחדש. העלמה: תחינה שיפרסם משהו בעברית. אף אחד לא השתיק את אפרים קישון, הוא בחר לחיות בחו"ל בגלל מס ההכנסה, והוא בחר להעלם מהתודעה. בראיון לרדיו אמר רפי קישון (הבן של) שאבא שלו אמר שאין לו כבר מה לכתוב, שהוא כתב כבר את הכל, וכל מה שצריך זה לקרוא את מה שהוא כתב בעבר. אפרים קישון תמך בפומבי הסכם אוסלו. אבל, אם כבר פארנויה, אז למה לא? הממסד השמאלני האכזר והקיבוצניק השתיק גם את מיכאל שרון, אז ממש קטן עליו להעלים את בנציון נתניהו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |