בתשובה להאייל האלמוני, 03/02/05 11:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל כפי שאתה מתאר אותו הוא לא נשמע כמו פעולה מוסדרת של אלוט או אקי"ם.אין לי מושג מדוע יש שם מספר כל כך גדול של חוסים , ולמה הם צועקים כל הזמן ומסביב לשעון (זה לא צריך להיות ככה ) ובקיצור, בכנות : אני מבינה את הקושי שבסוג כזה של שכנות, אבל צריך לבדוק מדוע ההוסטל הזה אינו עומד בתקנים המקובלים ומדוע החוסים בו צועקים כל הזמן (עניין מטריד בודאי לשכנים וגם עבור המשפחה הקרובה של שוכני המעון). התקנים שנקבעו על ידי משרד העבודה והרווחה קשורים לגודל המעון, מספר החוסים מספר אנשי הצוות וגם רמת הקרבה לשכנים) והם נוצרו כדי לאפשר קיום בכבוד לחוסים ולשכנים שלהם. מתוך עמידה בתקנים אין סיבה למצב שאתה מתאר ואם זה כך משהו שם אינו כשורה, ענין מטריד מאוד. ומשהו אישי : הבוקר חשבתי עליך איילאלמוני יקר, הבן שלי שגר איתנו בבית סביבה עירונית ובבית משותף , עשה מהומה רבתי בין שש לרבע לשבע בבוקר, המהומה הרגילה שלנו בזמן ההכנה לנסיעה לבית הספר אינה נעימה לשכנים בבנין, הבוקר זכרתי את הדיון פה והייתי מודעת לכך בבושה רבה . |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל שכן עושה רעש לפעמים.גם אני. כשזה בבודדת אפשר להבין. לא קורה כלום אם מתעוררים פעם אחת ב-6:00 בבוקר. מתחשבים זה בזה. פעם אני משפץ, ופעם הילד של השכן בוכה. כל זה בסדר. הבעיה היא כשזה באופן מתמיד, ומוכפל פי 50. אגב. באיזה תקנות מדובר בדבר קרבה לבתים, ומספר חוסים? לי לא סיפרו על תקנות כאלה כשפניתי למשרד הרווחה. רק דחו אותי בבושת פנים בגלל שאני כביכול לא נאור, ואין לי יכולת לקבל את השונה. לכן ההתמרמרות שלי.אף אחד לא יכול להבין שזה באמת מפריע לנהל חיים תקינים? אף אחד לא יכול להבין שאם היו מקימים את המקום הזה 200 מטר מהבתים שלנו זה היה בסדר, ואפילו היינו מתגייסים לעזור?(ואגב יש שם שטח בינינו לבין הקיבוץ). ההתיחסות של משרד הרווחה היתה: בכל המשפטים עד עכשיו זכינו, אז לא כדאי לכם לנסות. (למרות שלא דיברנו על תביעה). לדעתי אנחנו באותו צד של המתרס. ואנחנו יחד צריכים להלחם במי שגורם לזה: בעלי ההוסטלים. הם נחמדים מאוד כלפי מי שנותן להם כסף, אבל שמים קצוץ על כל השאר, וגורמים לעוינות של הסביבה. גם החוסים וגם השכנים לא רוצים במלחמה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמישהו לא נחשד כסתם אחד שמייצג מבחר אימרות מנוכרות על אוטיזם אלא יש לו שם (וגם לילד שלו) והוא מספר מהבטן הכואבת איך זה, קל יותר להקשיב להידבר להתפשר ואפילו לפתח אמפטיה ותחושה של שייכות ומחוייבות קהילתית. צר לי שלא עשו ככה כששתלו אצלכם מעון בשכונה. אתה יודע אפשר היה לעשות את זה אחרת: עם הפתיחה של המעון במקום להציב עובדות בשטח אפשר וצריך היה מטעם המעון לארגן התכנסות להציג להידבר לנסות לגייס שיתוף פעולה קהילתי. בכפר תקווה שממקום בשולי טבעון נוהגים ככה ונוצר שם דגם מרשים של כפר שמאוכלס בלמעלה ממאה אנשים פגועים (מתגוררים מזה עשרים שנה בבתי קיבוץ שננטש) ושמשולבים בתוך דופק החיים של הקהילה בטיבעון. גם אני התרשמתי שאתה ואני מאותו צד של המתרס,יחד עם זאת אני לא בטוחה שכולם, אתה יודע ככה זה כשיש אינטרסים שמטים את העניין לכיוון חד צדדי. לגבי התקנות, לצערי הן אינן בידי, כשעברתי דירה לפני כחצי שנה הן נעלמו יחד עם כמה ארגזי ספרים ומסמכים. אבל יש תקנות כאלו תנסה להתעקש במשרד העבודה והרווחה בירושלים ויתכן שגם אצל מהנדס העיר. חשוב להקפיד על ציות לתקנות כדי שלא יווצרו מקרים של הטרדה. הטרדה של מעון אחד מייצרת דעת קהל שלילית שמקרינה על הנושא כולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמישים חוסים, זה נשמע ממש לא טוב. לא בגלל האלמוני שלא רוצה שיעשו לו רעש אלא משום שקשה להאמין שכל חוסה וחוסה מקבל את מלוא תשומת הלב הראויה, וזאת אפילו אם העובדים הם בעלי רצון טוב וכוונות טובות - מספר החוסים הוא פשוט גבוה מדי. האם יש איזה גוף רשמי המפעיל בקרה כלשהי על המוסדות האלה, גם כשמדובר במוסדות פרטיים שאינם מיסודם של האגודות, הארגונים וכו'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי האם ההקמה של המעון הייתה דרך אל"וט ואז האחריות היא של משרד הבריאות, או בחסות אקי"ם ואז הבקרה והאחריות היא של משרד העבודה והרווחה. מספר המטפלים נקבע בתקנים (ממשלתיים על פי החלוקה שציינתי קודם) על פי חומרת הפיגור והפגיעה. ל-50 חוסים יש תקן אחר של צוות מטפל לעומת 10 חוסים. באופן אישי אני מסכימה איתך שחמישים אוטיסטים תחת קורת גג אחת נשמע קצת יותר מידי לדעתי גם לאוטיסטים גם למשפחות וגם לשכנים, זה לא אומר שלא קיים תקן לזה שמגדיר את מרחב המחייה בדיוק של מ"ר של שטח פרטי לאדם ושטחים ציבוריים וגם את גודל הצוות המטפל בהתאמה. התקנים מעוגנים במדיניות המשרדים הממשלתיים ולצערי הניירות הללו אבדו לי כשעברתי דירה אבל ניתן להשיגם במשרד הבריאות או הרווחה בהתאמה. רוב המעונות כיום מופרטים, כידוע הממשלה שלנו כמדיניות דגל מתעלמת מצרכי סעד ולכן להקמת מעון צריכה להיות תמיד התארגנות של הורים ובני משפחה של הפגועים, עם עזרה מן הארגונים השונים (אל"וט ואק"ים שגם הם למעשה ארגוני הורים וולנטריים התנדבותיים ) ההשגחה והפיקוח בכל מקרה הם ממשלתיים גם במוסדות הפרטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל לפחות לפי הצורה שהאלמוני תיאר - ההפרטה מתבצעת בצורה פשטנית כזאת, שפשוט בא אדם עשיר ומקים מעון, ומרויח הרבה כסף ממשפחות החוסים המעוניינות בפתרון. במקרה כזה הרי יכולה להיות שם בוקה ומבולקה, הרי יכול להיות מטפל אחד על מספר גדול של חוסים, ויכולה להתרחש הזנחה אפילו אם לא מתכוונים אליה. ואם את אומרת שההשגחה והפיקוח הם ממשלתיים - האם זה אומר שבכל פרק זמן מסויים (וסביר!) מגיע לכל אותם מוסדות פרטיים מפקח הבודק את המצב - או שזה קורה רק אחרי ששכנים נמרצים ועקביים יותר מן האלמוני הולכים למשרדים הרלוונטיים וצועקים והופכים שולחנות? - כי כך, לפחות, זה נשמע מן השיח בינך לבינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד יכול להקים מעון, כמו שכל אחד יכול לפתוח עסק בלי לדווח למס הכנסה ולמע"מ כמו שכלמיני פותחים בתי אבות בלי להודיע לרשויות שתפקידן לפקח. בלי לבקש רשיון הפעלה ממשרד הרווחה. בניחוש אני מעריכה שאם השכנים לא מודיעים למשרד הרווחה על המקום (שוב בהנחה שהוא ללא רישוי) אף אחד גם לא ידע עליו ומטבע הדברים אף אחד לא יפקח ולא יבדוק שיש התאמה לתקנים. למיטב דעתי אין פקחים של משרד הבריאות למשל שמשוטטים ברחובות ומחפשים מעונות שהוקמו ללא בקשה חוקית. כאמור אין לי שמץ האם המקום חוקי מושגח ועומד בתקנים, או שהוא מעון פירטי... אבל כדאי לבדוק את זה. צריך לדבר בזהירות, אנחנו מדברים במדיה אנונימית וחוץ ממני אף אחד אחר בדיון הזה אפילו לא מזוהה בשמו... השיחה היא על מצב היפוטטי כפי שדווח ממקלדת אלמונית אחת, לכן צריך להיות זהירים. כמובן שאם המעון אינו ממוסד ומהווה מטרד בגלל אי עמידה בתקני משרד הבריאות/רווחה, אז יש מה לעשות. אם הוא חוקי אבל מהווה מטרד זכות השכנים עומדת להם לבקש בדיקה חיצונית מדוע זה קורה ומה שם השתבש. התקנים כמובן נוצרו לטובת החוסים בני המשפחות שלהם וגם הסביבה- אם הסביבה לא יכולה לספוג אותם המצב לא תקין. בהערת אגב אני אומר רק קבוצת הורים שמתאגדת ככה שמקפידה לעשות הכל לפי החוק, מעורבים המשרדים הממשלתיים למן הרגע שמונחת אבן הפינה הרעיונית הראשונה למעון - ומקפידים ומדקדקים - זה מנסיון אישי של מי שחווה הכבדות כאלו מהצד השני של המתרס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |