בתשובה לאורי פז, 03/02/05 13:17
הייחוד היהודי 279509
לדבר על כרונולוגיה בקשר לסיפורי התורה, נו באמת, אתה מאמין שהעולם נברא, בשישה ימים, לפני פחות מ 6000 שנה.
אפילו בבראשית לא הוחלט אם האדם נברא זכר ונקבה בצלם אלוהים, או האדם נברא תחילה והאישה נבראה מצלע האדם. זכותך המלאה להאמין בספורי התורה.

מה שאמרתי הוא דבר אחר, כל אחד מאיתנו היהודים יחד עם הנוצרים והמוסלמים מכירים את המושג אלוהים מהתורה, גם את הסיפור על אברהם אבינו אנו מכירים יחד עם הרבה סיפורים.

על האלוהים אנו שומעים מהתורה, אלוהים הוא שנתן את התורה בהר סיני, ומהתורה אנו שומעים על האלוהים. סיפורי התורה נמצאים בסימן שאלה וכך גם האלוהים.
זה טיעון מעגלי של שני מושגים הנמצאים בסימן שאלה ולכן לא יכולים להיות ראייה לאמיתותם. שום ציטטה מהתורה לא תשנה את המצב.

כל זה לא גורע מהעובדה שישנם רבים וטובים, יהודים נוצרים ומוסלמים, המאמינים בקיומו של האלוהים והתורה קדושה בעיניהם. והיו תקופות כאשר ההוכחה הייתה לשרוף על המוקד מי שחשב אחרת.
הייחוד היהודי 346415
אין שום מסתורין בקשר לכרונולוגיה של סיפורי התורה ההיסטוריים. אני מאמין שהעולם נברא לפני קצת מעט מששת אלפי שנות-אדם, ובשישה ימי שנות-האל; ואלה כידוע לא חייבות להיות זהות בחישובן המדוד בתפיסת הזמן האנושית.

==> "אפילו בבראשית לא הוחלט אם האדם נברא זכר ונקבה בצלם אלוהים, או האדם נברא תחילה והאישה נבראה מצלע האדם".

כבר התייחסתי לכך במאמרי: דיון 2257.

==> "זכותך המלאה להאמין בספורי התורה".

כפי שכבר הסברתי למעלה, לא מדובר באמונה כי אם בידיעה האמפירית, שנוספת לה דרגת אמונה הגבוהה ממנה בוודאותה האינטואיטיבית.

==> "כל אחד מאיתנו היהודים יחד עם הנוצרים והמוסלמים מכירים את המושג אלוהים מהתורה".

האם כאשר הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט מדבר על א-לוהים הוא מתכוון לא-ל המקראי? האם המושג "א-לוהים" הפילוסופי מקורו בהכרה המקראית? לדידו של הפילוסוף הטהור, ממש לא.

==> "גם את הסיפור על אברהם אבינו אנו מכירים יחד עם הרבה סיפורים [מהתורה]".

הרמב"ם מספר על מה שהוא מצא בספרים עתיקי-יומין על אברהם אבינו:
"ידוע שאברהם אבינו גדל בעדת הצאביה. שיטתם שאין א-לוה זולת הכוכבים. כאשר אביא לידיעתך בפרק זה את ספריהם המצויים עתה בידינו ושתורגמו ללשון הערבית ואת ספרי ההיסטוריה הקדומים שלהם ואגלה לך על-פיהם את שיטתם ומסורותיהם, יתברר לך מתוכם שהם אומרים במפורש שהכוכבים הם האלוה ושהשמש הוא האלוה הגדול ביותר. כמו כן, הם גם אומרים: כל שבעת הכוכבים הם אלים, אבל שני המאורות גדולים יותר. מוצא אתה אותם אומרים במפורש שהשמש הוא המנהיג את העולם העליון והתחתון. בזה הלשון אמרו. ***מוצא אתה שהזכירו בספריהם אלה ובספרי ההיסטוריה שלהם את המעשה באברהם אבינו.*** – הם אמרו בזה הלשון: כאשר אברהם, שהתחנך בכות'א, חלק על הציבור וטען שיש פועל זולת השמש, טענו נגדו (טענות) על סמך כך וכך. הם ציינו בטענותיהם את הפעולות הגלויות-לעין של השמש במציאות. אזי הוא, כלומר, אברהם, אמר להם: צדקתם. הוא כגרזן ביד הנגר. אחרי-כן הזכירו משהו מטענותיו עליו השלום נגדם. בסופה של אותה פרשה הם הזכירו שהמלך כלא את אברהם אבינו, עליו השלום, ושבבית הסוהר המשיך להביא ראיות נגדם במשך ימים. אז פחד המלך שהוא ישבש את שלטונו וירחיק את האנשים מדתותיהם. לכן הגלה אותו לארץ ישראל, אחרי שהחרים את כל רכושו. ***כך סיפרו. אתה תמצא פרשה זאת מוסברת כך ב'החקלאות הנבטית'***.
***"הם לא הזכירו את מה שמביאות מסורותינו האמיתיות, ולא את ההתגלות שקיבל, מפני שהם רואים בו שקרן, מכיוון שחלק על דעתם הפסולה"*** ("מורה נבוכים", חלק ג, פרק כ"ט). ע"פ תרגומו של הפרופ' שורץ:

נמצא שכלל לא מדובר בטיעון מעגלי כלשהו של "שני מושגים הנמצאים בסימן שאלה ולכן לא יכולים להיות ראייה לאמיתותם". קיומו של א-לוהים הינו מושג ממושגי היסוד בהכרתו השכלית והפילוסופית של האדם החושב; אמיתותם של סיפורי התורה אך הולך ונחשף עם התקדמותה של החקירה ההיסטורית-הארכיאולוגית (ראו:


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים