בתשובה ליובל נוב, 12/02/05 1:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מזמן אני משתעשע ברעיון לבדוק מה היתה ההשפעה של הביהוויוריסטים המוקדמים על הרעיון הקיבוצי בכלל ועל אופן גידול הילדים בפרט. האבא של ההפסיכולוגיה ההתנהגותית, ווטסון, יצא מתוך ראיה קיצונית של טבע האדם כחומר ביד היוצר. הדעות שלו, שהיו פופולריות בצורה יוצאת מהכלל ובעלי השפעה ארוכת טווח, הרחיקו לכת עד כדי כך שהוא טען שיש לאסור על אמהות לגדל את ילדיהם. נראה לי שסביר להניח שהתאוריות ההתנהגותיות של ווטסון היו יכולות להיות מוכרות אצל מחנכים בתנועות הקיבוציות של תחילת המאה ה-20. ווטסון קבע שיש לקחת את הילדים מההורים ולגדל אותם בבתי ילדים המנוהלים על ידי מומחים בעלי השכלה ונסיון בגידול וחינוך ילדים, ואשר פועלים על פי קריטריונים מדעיים, קרי פסיכולוגיים התנהגותיים. קודו ליובל על הסקירה של ספר מרתק וקולח, אם כי פולמוסי מעט מדי לטעמי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לטענתה, ההשפעה העיקרית (והמאוד משמעותית) של פסיכולוגיה על האידיאולוגיה הקיבוצית היתה פרוידיאנית (עם קמצוץ ביקורת מרקסיסטית). אחת מההצדקות העיקריות של בתי ילדים היתה הטענה שבהעדר יחסי סמכות עם ההורים ימנעו קונפליקטים אדיפליים ויווצרו ילדים נטולי נוירוזות (נדמה לי, הזכרון שלי בנושא עמום למדי). עד כמה שאני זוכר ממה שהיא סיפרה לי, לביהייביוריסטים לא היה תפקיד שם. לא מפתיע אותי, דרך אגב, מכיוון שהם לא ממש מסתדרים עם ההגות המרקסיסטית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |