בתשובה ליהונתן אורן, 13/02/05 13:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שווין זכויות פוליטי אינו מובן מאליו (ולמצער אינו תקיים במלואו בפועל). נפוטיזם היה ועודו חולי אנושי מוכר ואפילו מובן במידת מה. בישראל נעשה נסיון לתת לאנשים שיש להם יכולות מסוימיות- גנרלים בדימוס- זכויות עודפות, וראה לאן זה הוביל את פני החברה בה. הרי זו שאלת הביצה והתרנגולת הישראלית- האם המציאות יצרה חברה מלטריסטית בישראל או האידאולוגיה או שמא היתה זו האידיאולוגיה הציונית, השוללת את היהודי הגלותי הנרפה? התשובה אינה מעניינו של הדיון הזה אך הנקודה המשיקה בין המצב הישראלי לבין הנושא הנדון אחת קיימת, מדובר בהעדפות תרבותיות והעדפות שהמציאות מכתיבה. זכויות עודפות בישראל ניתנות על פי רוב לאנשי צבא ולאנשי כלכלה. במדינה אחרת יתכן שהעדפות תהיינה שונות- השכלה ומנהיגות אזרחית למשל. בתוך המערכות הסבוכות של החברה המודרנית אין שקיפות בתחומים רבים- הכלכלי, המשפטי, הצבאי ועוד- אין ספק שזה גורע ממני, כאזרח בעל זכויות פוליטיות. במצב מעין זה אני לא יכול לראות נוכחה את התמונה השלמה של המציאות בה אני חי, לכן כל בחירה שלי ביום ההצבעה תהיה בחירה חלקית, התמונה השלמה נסתרת מעיני. במשך שנים רבות, באירופה, הזכויות נתנו על פי הייחוס המשפחתי. אדם בעל אינטלגנציה גבוהה & אמביציה שנולד למעמד שאינו בעל ייחוס גבוה היה צריך לעבוד קשה מאוד בכדי לקבל אי אלו זכויות שלא נתנות לו במצבו הנוכחי. בארה"ב הגזענות כלפי השחורים שללה מהם זכויות אזרח רבות, ברחברי העולם נשים לא יכלו להשתתף בחיים הפוליטיים. מגזרים שונים דוכאו בשל גזעם, השכבה החברתית לתוכה נולדו, צבעם, דתם, זכויותיהם האזרחיות נשללו. "המהפיכה הדמוקרטית" באה לנסות ולתקן את העוול הזה, להחזיר לאדם את ערכו הסגולי, לשפוט אותו לפי הישגיו ותכונותיו האינדוודואליות ולא על פי הדעות הקדומות השוררות בחברה. כאשר אדם נולד בחברה דמוקרטית הוא יכול לטפס ולהגיע לכל משרה בה יחפוץ, הדבר תלוי בכישוריו וביכולתיו, לא בקשריו ובייחוסו, צבע עורו, מינו, מוצאו האתני- כך בתאוריה. ואתה בא ורוצה לשלול מאנשים החיים בחברה שמתיימרת להיות דמוקרטית- באמת ניכר מאמץ- את החופש היחסי הזה ולשפוט אותם שוב, כבעבר, על פי פרמטרים שרירותיים שאינם רואים את האדם בשלמותו אלא פן מסוים שלו. אנשים מסוגך, צר לי לומר, מפחידים אותי, לא הייתי רוצה שאתה תגיע לאיזושהי עמדה ממנה תוכל להשפיע על חיי אנשים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר. אנשים מסוגי מפחידים גם אותי, ואין לי עניין מיוחד להשפיע על חיי אנשים (לבד מאלה הקרובים לי). כתבת: "כאשר אדם נולד בחברה דמוקרטית הוא יכול לטפס ולהגיע לכל משרה בה יחפוץ, הדבר תלוי בכישוריו וביכולתיו, לא בקשריו ובייחוסו, צבע עורו, מינו, מוצאו האתני- כך בתאוריה". יש לי שתי שאלות: 1. לטענת הספר שהמאמר סוקר, נוכל לדעת בצורה מדעית מהם כישוריו ויכולותיו של אדם. למה שלא נתאים את תנאי החיים שלו (עבודתו וכדומה) לכישוריו ויכולותיו? זה יתאים בדיוק לערכים שאתה מדבר עליהם - התאמה לכישורים ויכולות ולא לדעות קדומות. 2. מה כל כך טוב בשוויון? למה הוא עדיף על נפוטיזם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא כתבתי לך תגובה שנונה וארוכה והיא נמחקה לי. חבל. אולי מאוחר יותר אנסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמתין בסבלנות. בינתיים, שכחתי לפרט את שאלה 2 שלי: לפי המאמר, כישורים ויכולות הם ברובם עניין העובר בירושה. תחת ההנחה הזאת, במה הם שונים מקשרים חברתיים או אצולת הממון? מדוע שוויון ביחס לכשרים ויכולות הוא קדוש, ולעומת זאת, אי-שוויון בדברים אחרים שאנחנו יורשים (כמו כסף) הוא לגיטימי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כי האדם איננו מכונה (על אף מה שחלקנו חושבים דובי). מה אם הוא איננו רוצה לעבוד בתחומים שהוא טוב בהם, לא מגיע לא שוויון הזדמנויות? האם הכל צריך להיות מנותב לתועלתנות? 2. כי אבא שלי בעל קונדיטוריה ואמא שוטרת, ולא זה ולא זה קורצים לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לבודד את הנקודה שנראית לי מעניינת כאן, ואתה מציג נושא קצת אחר, של רצון ולא של כישורים ויכולות. בכל מקרה, אפשר בהחלט לטעון שגם היום זה שאתה רוצה לא ממש משנה - אתה לא מקבל יותר ירושה בגלל שאתה רוצה יותר כסף, אתה לא מקבל הזדמנויות שוות לבנו של עשיר/זמר/אליטה גם אם אתה רוצה כאלה, ואתה לא תהפוך לעשיר רק באמצעות רצון ועבודה קשה (צריך גם יכולות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטויות. זה כלל לא מה שנאמר במאמר. המאמר (על בסיס הספר שנסקר בו) מייחס חשיבות לא קטנה לנסיבות החיים הפרטיות של כל אדם ואדם - לא במשמעות של סביבת החיים שלו וההשקעה של הוריו, אלא של החוויות הפרטיות שהוא עצמו עבר, ויכולות להשפיע על האופן שהוא תופס את עצמו, על התחומים שמעניינים אותו, וכן - גם על היכולות שלו. שים לב למספרים שניתנו במאמר: 50 אחוז תורשה, 10% סביבה. זה משאיר עוד 40% לנסיבות החיים הפרטיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואמא שלי מוסיפה, ''החוויות הפרטיות שהוא עצמו עבר והפרשנות האישית שהוא נותן להן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. האם זו גרסת הבמאי של המופע של טרומן? ליצור מציאות גזורה מראש עבור אנשים מפני שבשלב העוברי הוכח שמצויות בהן תכונות x או y, לעצב את חייהם על פי תכונות אלו מבלי להתחשב ברצונם, לסווג את הוולדות עפ"י קרטריונים שרירותיים, פעולות אלו נראות לי כפעולות שאין אנו רשאים לעשות מן הבחינה המוסרית. האדם נולד חופשי ושלל האפשרויות לכאורה פתוחות בפניו, צמצום אפשרויות אלו כמוהו כגזר דין, אין הבדל בין גזרה כזו לחיים של עבדות. השאלה שצריכה לעמוד לנגד עיננו היא האם כך אנחנו אכן מאפשרים לכל פרט ופרט לממש את הפוטנציל הגלום בו בהתאם לכשריו האובייקטיבים ולרצונו. החברה האנושית אינה חברת נמלים, ישנם אנשים רבים שבמבון הפשוט ביותר אינם ממלאים תפקיד פונקציונלי בתוך המארג החברתי. סופרים, אמנים, מבקרי תרבות, פילולוגים, היסטוריונים, תפקידים מעין אלו אינם יכולים להגזר מראש, קורותיו של האינדוודואל הן שמובילות אותו לבחור בתחום עיסוקו, לאו דווקא על פי כישוריו אגב. פלוני יכול להיות מנהנד בינוני ומוסיקאי מוכשר אך הוא ביכר לבחור בתחום ההנדסה ואל לנו לחסום את דרכו. מי שרוצה להעסיק מהנדס מצוין ימצא כזה בלי ספק. לדעתי החברה המודרנית כפי שהיא כעת הינה צינית מאוד לגבי כל הנוגע בתחום הרוח- כל המתעניין במיתולוגיות, ספרות, שירה, אמנות, מוסיקה קלאסית, מבין ודאי למה אני מתכוון. אני לא מבכה את העולם הישן, אין בכך טעם, אבל אני מעוניין בשימור הקיים עד כמה שרק ניתן. סיווג אנשים על פי תכונות שרירותיות, שיתכן שאני ורבים כמונו אינם מעריכים במיוחד, כמוהו כשלטון דיקטטורי. אם, ואני מאמין שזה לא יקרה, תרחיש כזה באמת יתממש תבוא במוקדם או במאוחר הפיכה. הפיכות ומהפכות, כידוע, מגיעות לא פעם מלמטה, מן השכבות הנמוכות, המדוכאות, הממורמרות. 2. לא יודע אם שיוויון הזדמנויות עדיף על נפוטיזם אך אני בטוח שהוא צודק יותר. בחברות רבות בישראל יש נפוטיזם- חברת החשמל והבורסה ליהלומים ברמת גן הן דוגמאות בולטות. אם אדם מסוים ירצה ללמוד לסחור ביהלומים ואינו מכיר מישהו שכבר נמצא בתחום כדאי שיוותר. אם א' הוא יהלומן מוכשר יותר מ-ב' אבל לאחרון יש קשרים בבורסה אזי הוא התקבל ולא א', העדיף ממנו, כך התחום מפסיד עובד טוב יותר, שיניב רווחים יפים יותר. חברה בה המקצוע עובר מאב לבן, בה החברות הגדולות מנוהלות על ידי משפחות ומקורבים היא חברה מפגרת. אגב, ראית את הסרט הסנדק? אין ספק שמאפיות פועלות על פי המודל הנפוטיסטי. בסרט, אם אני זוכר נכון, ישנו אדם, אחד המקורבים של הסנדק, שעובד בשירות המאפיה אך אינו מוכשר לכך. מיותר לציין שהוא עשוי לדפוק את העסק, אולם במאפיה אין ברירה, זו "חברה" לא חוקית, עבריינית, עליה לשמור על רמת אמון גבוהה (כמו גם הבורסה ליהלומים במידת מה) אך חברת החשמל, נכון להיום, הוא גוף ממשלתי ובגוף כזה אין מקום לנפוטיזם שיפגע בדיעבד ביעילות החברה ויותיר עובדים מוכשרים וחרוצים ללא עבודה או עם עבודה שאינה מתאימה לרמתם המקצועית. אני מקווה שעניתי לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת את "עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי (ולהבדיל, את "המנון" של איין ראנד)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם וגם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה דווקא "המופע של טרומן"? שם אני בכלל לא בטוח שבחרו את אורח החיים של טרומן לפי התכונות שלו (אלא יותר לפי העדפות טעם הקהל, אולי, אבל אני לא ממש זוכר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, המופע של טרומן תוכנן וצולם כאופרת סבון. חייו היו בעצם אופרת סבון אמריקאית. כאשר כתבתי את התגובה חשבתי על "המנון" ועל "עולם חדש ומופלא" אך איני מעריך ביותר את איין ראנד, מה גם שבספרה היא התייחסה למשטר הקומוניסטי. את "עום חדש ומופלא" אני זוכר רק בערך, לכן אני לא בטוח מה קרה בדיסטופיה האפילה הזאת. ספר חשוב יותר, בעיני, הוא "פרנהייט 241" (אני לא זוכר בדיוק מה היה המספר)- למרות שהוא עוסק בהשמדת הרוח האנושית ולא עוסק במישרין בתכנון העולם לאור המדע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אמור להיות הטמפרטורה שבו נייר מתלקח מעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני יודע, קראתי את זה בהקדמה (או באחרית דבר) של הספר, פשוט שכחתי. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל איש לא בדק זאת מעולם. זה סתם משהו שאיזה כבאי אמר לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא למשטר הקומונסיטי יש רלוונטיות לעניין. ססמא של "איש איש לפי יכולתו" בהחלט מעלה על הדעת "חלוקת עבודה" שבה אנשים לא בוחרים במה הם רוצים לעסוק, אלא ועדות חכמות מחליטות זאת עבורם. אגב, גם בפרק הראשון של פיוצ'רמה (שמתרחש בשנת 3,000) יש דבר שכזה, מה שמצביע על עולם אפל בפוטנציה, אבל זה לא בא לידי ביטוי בהמשך הסדרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה יפה. אני רוצה לנסות להסביר מדוע אני חושב שהתשובה אינה מספקת אם מקבלים את ההנחות של המאמר. אתה מניח מראש את מה שנקרא "עיקרון החירות השווה". העיקרון הזה אומר שלכל אחד מהאזרחים צריכות להינתן מקסימום החירויות והזכויות האפשריות, והן ניתנות באופן שווה לכולם. זה אולי העיקרון הליברלי הבסיסי ביותר. אבל למרות שהוא נשמע "טבעי" למי שחי בחברה ליברלית, הוא בכלל לא טבעי. הבעיה הגדולה עם העיקרון הזה היא שהוא מציב את "החירות לבחור" כקודמת וחשובה מ"הבחירה בטוב". נראה שיש כאן היפוך מסוים של הסדר הלוגי: הרי התיאור הנכון הוא שאנחנו בוחרים בטוב בגלל שהוא טוב, ולא שמשהו הופך לטוב בגלל שבחרנו בו. השאלה היא מדוע בכלל לאפשר לאנשים חירות לבחור, אם הבחירה מנוגדת לדרך שאנחנו חושבים שראוי להתנהל בה. אגב, אין צורך להרחיק לפשיזם ולכינויי גנאי כאן. אתה (ואני) חושבים שזה "טוב" שהמדינה תממן לימודים במדעי-הרוח או קצבאות לחלשים. אבל מה קורה אם רוב האזרחים בוחרים במפלגה ניאו-ליברלית שמחליטה לסגור את המחלקות למדעי-הרוח או להפסיק את חלוקת הקצבאות? כאן עומד מצד אחד "הטוב" שלנו, של סיוע לחלשים ופיתוח תרבות, ומצד אחר ערך "השוויון" (לכל האזרחים זכות להשפיע על ניהול המדינה במידה שווה). נגיד שאתה היית יכול לבחור כיצד להכריע, איזה ערך היית מעדיף? את השוויון הליברלי או את הטוב הערכי? ננסה לחשוב על טיעונים ליברליים בעד השוויון, שמופיעים גם בתגובה שלך: 1. האדם צריך לבחור את דרכו לבד, כי דברים הופכים למשמעותיים עבורנו באמצעות הבחירה שלנו בהם – אני לא מסכים שזה מין חוק בעל תוקף כללי. אפשר לחשוב על היחס שלנו להורים שלנו, ואפילו על היחס לילדים: אנחנו לא בוחרים בהם, ובכל זאת הם משמעותיים עבורנו. אותו הדבר, למשל, עם אמונה דתית באלוהים. אנחנו לא בוחרים להאמין, אבל האמונה משמעותית מאוד עבור המאמין. במשך רוב ההיסטוריה, האידאל לא היה של בחירה-אישית ומוביליות חברתית, אלא של יכולת למצוא את המשמעות במקום שנולדת. זה מביא אותנו לטיעון הבא, 2. טיעון תועלתני. "זה מועיל לחברה לתת לאנשים חופש וזכויות" - לדעתי, אם מאמצים את ההנחות של המאמר (שאומר שאפשר למדוד תכונות אנושיות), נוכל להגביל זכויות כמו הזכות להולדה (אאוגניקה) בשם התועלת לחברה, ונוכל לצמצם זכויות כמו הזכות לחינוך למי שבמילא אנחנו יכולים לדעת שלא מתאים לחיים אינטלקטואלים (אף אחד לא מפריע לו להשלים את חינוכו באופן עצמאי או בקורסים, אם בא לו. השאלה היא מה החברה חייבת לו, מבחינה תועלתנית). 3. טיעון ליברלי מאוד חזק, לדעתי, הוא טיעון על-סמך הספקנות. אנחנו לא יודעים "מי מתאים לאיזה דבר". אבל אם נוכל להעריך תכונות מדעית, הטיעון הזה די נופל. נראה לי, שברגע שנקבל את ההנחה של המאמר, שאפשר למדוד תכונות מדעית, ואת ההנחה שרוב התכונות עוברות בתורשה, לא נוכל לחמוק מכך שההנחות הללו ישמטו את הבסיס מתחת לתפיסה הליברלית. יכול להיות שאני טועה ושבוי בקונספציה, אבל כרגע זה מה שנראה לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מפחיד אותי. באמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער על זה, אבל אני לא ממש רואה כיצד אני יכול לסייע לך כאן. אני יכול רק להמליץ שלא תקרא תגובות שלי בשעות מאוחרות בלילה, ואם המצב באמת חמור אולי עדיף שתמנע מקריאתן בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית הערה שלא כל כך קשורה לפתיל הזה. יובל הזכיר בביקורת שלו שתי תפיסות שפינקר כותב עליהן: "בלוח החלק" ו"הפרא האציל." אלא שפינקר כותב על שלושה תפיסות שמשולבות זו בזו, כשהשלישית היא מכרתנו "הרוח שבמכונה," אותו איש קטן שחושב עבורנו, שמחליט בשבילנו, או אותם יצורים קטנים שחולים בשבילנו. אם אכן אנחנו לוח חלק, אז יש לרוח הקטנה מרחב להשתולל בו ולבטא את עצמה. הערה השניה שאולי קשורה לפתיל שלכם היא הקשר בין פוליטיקה ותכונות מולדות, או בעצם בין נטיות פוליטיות וכשרים מולדים. הוא מצטט מחקרים המצביעים על כך ששמרנים נוטים להיות אנשים יותר סמכותיים, מצפוניים, מסורתיים (לא במובן דתי) ונוטים לחיות לפי חוקים ומנהגים. קראתי כמה מהמחקרים שהוא הפנה בביליוגרפיה, המראים למשל שאנשים נוטים להגיב בצורה יותר רגשית בעת עימותים רעיוניים, עם סיכוי קטן יחסית שהם ישנו את דעתם. זה מצביע, לדעת המחקרים, על בסיס גנטי לדעות מסוימות שיש לאנשים במחקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונוטים לחיות לפי חוקי ומינהגים? האם אין זו הגדרה כמעט מילונית של "שמרנים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שהכוונה במילה ''שמרנים'' הייתה ''תומכי המפלגה השמרנית'' או לפחות ''האוחזים באידיאולוגיה המכונה שמרנית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. האם ב"תפיסת הרוח במכונה" אתה מתכוון לרצון חופשי? 2. כדי לנטרל משתנים אחרים, מסקרן לבדוק את התגובה של השמרנים ל"שמרנות החדשה" (שהיא בעצם סוג של רדיקליות). אם אנשים בעלי תכונות אופי שמרניות מאמצים עמדות של השמרנים-החדשים, נראה לי שזה מצביע על השפעה חברתית יותר מאשר על נטייה גנטית. 3. למה בעצם זה "שאנשים נוטים להגיב בצורה יותר רגשית בעת עימותים רעיוניים, עם סיכוי קטן יחסית שהם ישנו את דעתם" מצביע על "בסיס גנטי לדעות מסוימות שיש לאנשים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בין השאר זה גם הדבר הידוע בציבור כרצון חופשי, או "אילוזית השליטה." 2. אחת הטענות היא שבעצם יותר טבעי (מה שזה לא יהיה) להיות שמרן - על כל התאוריות הפוליטיות, כלכליות או דתיות שנובעות מכך. 3. אני צריך לחזור למקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. לא הבנתי. אם המחקרים מוצאים שעמדות פוליטיות תלויות בתכונות מולדות, אנחנו צריכים לומר "זה יותר טבעי להיות שמרן" למי שהתכונות המולדות שלו מובילות אותו לזה, ו"יותר טבעי להיות ליברל" למי שהתכונות שלו שונות. לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. פינקר טוען בהסתמך על אוסף מרשים של מחקרים והוגים, ששמרנות פוליטית ומסורתית היא יותר "טבעית", הינו נובעת מטבע האדם, לעומת "ליברליות," או כמו שהוא קורא לזה "החזון האוטופי" בו טבע האדם משתנה עקב נסיבות חברתיות. הנטיה הטבעית שלנו מכילה יותר מרכיבים שנתפסים כשמרנים, כמו חשיבות המשפחה, "עניי עירך קודמים," אחריות חברתית שמוגבלת לאנשים הקשורים אלינו, האלימות הטבועה בנו כולל מנגנונים תורשתיים וניורולוגיים, האלמנט התורשתי באינטיליגנציה או במצפוניות, וכיו'. האמת הוא שהוא מזכיר הוגים שונים שטוענים שדווקא בגלל העובדה שלכשרים אינטלגנטיים יש מרכיב תורשתי, השמאל צריך לגבש עמדה חזקה יותר של צדק חברתי א לה רולס. 3. המחקר יוצא מההנחה שיתכן ודפוסי התנהגות מורכבים הם תוצאה של הרכב גנטי, כמו אינטלגנציה, יצירתיות, קשיים בקריאה, אלכוהוליזם, נטיות אנטי חברתיות, מחלות נפש שונות, מחלות ניורולוגיות ועוד. בנוסף, ישנם ממצאים המראים שתכונות אופי מושפעות מההרכב הגנטי כמו גם היחס attitude הכללי שלנו, לדוגמא אלטרואיזם או רגזנות. ישנם מחקרים המצביעם על מרכיב תורשתי ברמת שביעות הרצון ממקום העבודה או על הנטיה לפעילות דתית. מחקרים בתאומים הראו של היתכנות של מרכיב תורשתי בנטיה לשמרנות פוליטית, סמכותיות (אוטוריטריות), בדומה לנטיה לצריכת אלכוהול או סיגריות. התוצאות מראות שאנחנו מפגינים יחס ורגש חזק יותר כשזה נוגע לתכונות בעלות מרכיב תורשתי גבוה, לעומת התייחסות חלשה יותר לתכונות בעלות מרכיב תורשתי נמוך. לתכונות כאלה אנחנו מגיבים במהירות גבוה יותר וקשה יותר לשנות אותן. יש גם גוף מחקרי המצביע על כך שבעלי חיים (כולל בני אדם) הנמשכים לבני/ות זוג בעלי אותן תכונות תורשתיות, בצורה התומכת בהנחה הראשית, של היחס החזק אותו אנחנו מפגינים כשזה מגיע לתכונות בעלות מריב תורשתי גבוה. ולסיום, מאמר מעמוד הדעות של הני"ט אותו כתב נוקולס קריסטוף, "אלוהים ואבולוציה": "הגנטיקאי דין האמר זיהה גן ספציפי VMAT2 שלדבריו קשור לרגש דתי." המחקר ברובו הוא די ספקולטיבי והגן לא אומר שנושאו יהיה דתי בסבירותגדולה, אלא שמי שנושא גם שכזה יהיה יותר פתוח לחוויות ספיריטואליות, מאורתודוקסיה קבליסטית ועד אסטרולוגיה וקריסטלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע סביר שהתכונות שאתה מציין כשמרנות 1 הן טבעיות. אבל מה שמעניין כאן, לדעתי, זה שלמרות "הטבעיות" של התכונות האלה, "הליברלים" מהווים כחצי מהאוכלוסייה (נכון שאין חפיפה, ובכל זאת), החברה הליברלית מקיפה חלק גדול מאוכלוסיית העולם, ולאורך ההיסטוריה אומות מנסות להגשים אוטופיות. לכאורה, הייתי מצפה שבני-אדם ינהגו לפי "טבעם" ולא יפתחו חברות ליבראליות. הפער בין מסקנות המחקרים שאתה מביא לבין התבוננות היסטורית, דווקא מחזק אצלי את התחושה שבניסיון להגדיר ולמדוד תכונות המדע (מעצם טבעו) מחמיץ את העיקר. אין דרך למדוד בני-אדם, וכל ניסיון להתייחס לתכונה בנפרד מהמכלול נדון לכישלון. 1 "חשיבות המשפחה, 'עניי עירך קודמים,' אחריות חברתית שמוגבלת לאנשים הקשורים אלינו, האלימות הטבועה בנו כולל מנגנונים תורשתיים וניורולוגיים, האלמנט התורשתי באינטיליגנציה או במצפוניות, וכיו"'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנה אולי גם מסקנה מקבילה והיא שישנה איזו נקודת איזון, שנעה בתזזית בתוך מרווח מסויים, בין הנטיות הטבעיות שלנו לבין הלחצים החברתיים, או משהו כזה פרודיאני של המתח בין האיד לעקרון המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע - ההתפתחות של הליברליזם הייתה במקומות בהם לא היו מיעוטים אתניים, או שהמיעוטים האתניים לא נהנו, למשך הרבה זמן, מפירות הליברליזם. התגברות של זרימת זרים למדינה גורמת פעמים רבות להתחזקות של הימין. יתכן שזה הגורם החסר לנו כאן: לאנשים קל להפסיק להיות שמרנים כאשר הערכים הליברליים עדיין מופעלים, בעיקר, על "עניי עירם", וכאשר הפתיחות התרבותית מופנית כלפי אלו שבין כה וכה חולקים את אותה התרבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 281831 כתבתי לך "מחקרים הראו ...שאנחנו מפגינים יחס ורגש חזק יותר כשזה נוגע לתכונות בעלות מרכיב תורשתי גבוה, לעומת התייחסות חלשה יותר לתכונות בעלות מרכיב תורשתי נמוך. לתכונות כאלה אנחנו מגיבים במהירות גבוה יותר וקשה יותר לשנות אותן." האם תגובה 283126 היא דוגמה לזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה באמת חושב שהנטייה למד"ב היא תורשתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו חדש: http://www.sciencedaily.com/releases/2005/02/0502131... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את תגובתך מספר פעמים והחלטתי להגיב עליה כדלקמן: 1. אתה כתבת: "הבעיה הגדולה עם העיקרון הזה היא שהוא מציב את "החירות לבחור" כקודמת וחשובה מ"הבחירה בטוב". נראה שיש כאן היפוך מסוים של הסדר הלוגי: הרי התיאור הנכון הוא שאנחנו בוחרים בטוב בגלל שהוא טוב, ולא שמשהו הופך לטוב בגלל שבחרנו בו. השאלה היא מדוע בכלל לאפשר לאנשים חירות לבחור, אם הבחירה מנוגדת לדרך שאנחנו חושבים שראוי להתנהל בה". יש לי מספר שאלות לגבי מושגים מסוימים שנכנסו לפסקה זו. אתה בהכרח חושב שמה שטוב הוא גם מה שנכון. השאלה היא טוב עבור מי, נכון עבור מי? האם אנחנו לא אנשים, מהי בחירה מוטעת, מי בוחר את הדרך, על פי אלו פרמטרים? בפסקה זו, גם אם לא התכוונת לכך, ישנה נימה סמכותנית. 2. בחברה דמוקרטית חוקים שנקבעו היום עולים לדיון חוזר מחר. אם, חלילה, יבטלו את חלוקת הקצבאות ויסגרו את המחלקות למדעי הרוח, יוכל מי שיהיה מעוניין בכך להביא את הנושא לדיון משפטי. מערכת המשפט במדינה דמוקרטית היא מערכת דינמית ואלסטית, חוקים שאין להם שחר, שפוגעים בזכויותיו של הפרט, כל פרט שהוא, יעמדו לדיון ויבוקרו במידה זו או אחרת באמצעי התקשורת. אולי זו לא שיטת הממשל הכי טובה, אבל כבר אמרו לפני שזו השיטה הטובה ביותר שנמצאה עד כה. ניקח למשל את חוק השילוב, חוק חינוך מיוחד שנכנס לתוקף משנת 2002. חוק זה נחקק *בזכות* לחץ של הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים שהיה אכפת להם. דבר דומה קרה עם היציאה מלבנון. לשיטתך, ילדים בעלי דיסלקציה, דיסקלקוליה, ושאר לקויות למידה, לא יזכו לסיוע לו הם זקוקים מפני שהם לא נמצאים בעדיפות ראשונה. בחברה דמוקרטית, ואנחנו מתיימרים להיות כזאת חברה, העם, ההמון, האספסוף, תקרא להם איך שבא לך, הוא שמכתיב את ההתנהלות הכללית. בשיטה כזאת יש אמנם לא מעט חסרונות אך שיטות אחרות, אוטוריטריות וטוטליטריות, לא הוכיחו שהן יעילות יותר. הריכוזיות עדיין קיימת גם בשיטה הדמוקרטית ולכן קמים גופים אזרחיים שאינם תלויים בגורמים פוליטיים כאלו ואחרים ועושים לביתם. 3. אתה מדבר על שלילת הזכות להולדה. כל עוד אדם נמצא ככשיר, אינו מפגר למשל, להביא ילדים לעולם אין לנו את הרשות למנוע את זה ממנו. איני רואה כיצד ממשלה, או גוף נבחר (על ידי מי?) אחר, יכול לאסור על x אנשים, על אנשים מסוג x, את הזכות האלמנטרית של העמדת צאצאים. מעבר לכך שהדבר נשמע מפלצתי הוא תועלתני בצורה בלתי נסבלת. אנסה למתן את תגובותי הרגשיות. הרצון להיות להעמיד צאצאים ולהקים משפחה הוא רצון אנושי/חייתי בסיסי. הרצון הזה נמצא גם אצל אנשים בעלי מודעות נמוכה מאוד. יתכן שנכון להעביר קורסים מטעם הרווחה להורים צעירים, וכאלה אמנם נעשים לזוגות הזקוקים לכך, אך למנוע מזוג לממש את רצונם האנושי, שלך ולי אין זכות להתערב בו, כמוהו כמו לשלוח ילדים לישון בבתי ילדים עוד בהיותם בני 3 (בקיבוצים למשל). אתה לא יכול להלחם בטבע האדם. עבדתי במוסד לאנשים בעלי פיגור שכלי, הוריהם באו מידי פעם לבקר את ילדיהם, הם אהבו אותם כפי שהורי אוהבים אותי, דאגו להם כפי שכל הורה סביר דואג לילדיו, עצם העובדה שילדיהם נולדו מפגרים לא גרעה מאהבה והקשר שלהם איתם. 4. ישנה נקודה שאני מנסה לחמוק ממנה, לא לתת לה מענה, לא להרהר בה. נניח שאוכלוסיה מסוימת נחנה בכישורים פחותים בכושר הלמידה שלה, במנת משכל נמוכה יותר, מה זה אומר לגביה, איך הדבר ישפיע אם יוכל מעבר לכל ספק ש, לצורך הדוגמא, אנשים שנולדו במזרח התיכון הינם בעלי יכולות למידה מוגבלות? האם יש להתייחס אליהם אחרת? להגביל את התרבותם? להחיל עליהם חוקים אחרים ולצפות מהם לדברים אחרים מאשר אלו שאנחנו מצפים משאר בני האדם? לדעתי, אם דבר כזה יוכח לגבי אוכלוסיה מסוימת, יש להמשיך טלהתייחס אליהם כבני אדם שווים, לקבלם כפי שהם ולנסות להתחשב במגבלותיהם. הנדוס האנושות אינו בא בחשבון. אינטלגנציה אינה חזות הכל, ישנם מדדים רבים אחרים באמצעותם ניתן לראות את האדם. עלינו להטמיע לקרבנו גם את הביצים החומות (למי שזוכר את הקטע הנהדר ברחוב סומסום, בו צצות עשרות ביצים לבנות וביצה אחת חומה) ולא לשבור אותן. במשך שנים רבות חולי נפש הורחקו מן החברה, הוכנסו למוסדות סגורים או לבתי כלא, סבלו מהתעללויות שונות ומשונות והוקעו כחריגים המזיקים לחברה. כעת הגישה היא שונה, לפי גישה זו יש לנסות ולשלבם בקהילה עד כמה שניתן. זהו מבחן לא פשוט לחברה שבוחרת לנסות לקבל לתוכה את אוכלוסית חולי הנפש. מעבר לדיות הקדומות אודותם קיימם גם קשיים אובייקטיבים בקבלתם אך הנסיון נעשה ואף נראה שהוא מצליח ברמה מסוימת. נכון שהוסטלים ודירות דיור מוגן מעוררים אנטגוניזם בקרב דיירי השכונה שבתוכה הוקמו הדירות, נכון שדירות אלו נתפסות כמוזילות את מחירי הדירות בסביבה, אבל רתיעה זו נובעת מתוך בורות ודיעות קדומות ולא מתוך הכרות אמיתית עם תחום בריאות הנפש. קצת גלשתי, כפי שקורה לי לפעמים, אבל אני חושב שהנקודה ברורה. נ.ב: מה דעתך על הטיעונים נגד הנפוטיזם ובעד שיוויון ההזדמנויות שנתתי בתגובתי הקודמת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי שתי שאלות. אני אנסח אותן פוזיטיבית: 1. בוא לא נדבר על שלילת הזכות להולדה. בוא נדבר על השבחה של האנושות. אנחנו עובדים תחת ההנחות שאפשר למדוד תכונות ושלתורשה יש חלק מרכזי בעיצוב התכונות. אז בוא ניקח אנשים אינטליגנטים במיוחד וטובי-לב במיוחד (נגיד, כאלה שמטפלים בחולי-נפש בשעות הפנאי שלהם) וננסה לאחד אותם לשם תרומה לאנושות. זה לא יפגע באחרים, אולי אפילו יועיל להם. יהיו עוד כמה ביצים בצבעים אחרים (לבן בהיר או משהו). מה דעתך? 2. אני ממשיך את סעיף 4 שלך. נגיד שאנחנו מוצאים ששבט הגולו-בורו הם פשוט טיפשים מלידה, גנטית. מטומטמים, מה לעשות. הם לא יכולים להשתנות. האם אתה חושב שצריך להכריח אותם להתמודד בתנאים שווים לכל השאר? אולי צריך להעניק להם דווקא אפליה מתקנת (אחרי הכל, זה לא אשמתם שהם נולדו כך. מצד שני, אפליה מתקנת מהסוג הזה פוגעת בשוויון הזכויות)? אני חושב שהטיעונים בתגובה הקודמת שלך היו טובים (לא כתבתי "תשובה יפה" בהתנשאות. באמת חשבתי כך). יש לי קצת בעיה עם זה שהם תועלתניים, ותחת תועלתנות קל (לדעתי) להצדיק אאוגניקה. אבל אני לא רוצה לפתוח יותר מדי סעיפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אנחנו לא בוחרים להאמין" - מדוע לא? האמונה אינה ידיעה בלבד (ורוב השיטות ביהדות שאני מכיר טוענות שלא ניתן לדעת את מושא האמונה), אלא בחירה שאלהים הוא משמעותי בעיני המאמין. בהנחה שבחירה היא אפשרית, האמונה היא בהחלט בחירה. לגבי טיעון 2, במידה מסוימת הוא מיושם - רק מי שעומד בתנאי הקבלה מתקבל לחוגים היוקרתיים באוניברסיטה, רק מי שהוכיח כישורים מסוימים יקבל משכורת גבוהה של מנכ"ל משרד ממשלה וכולי. השאלה היא לא האם צריך לחלק את המשאבים בהתאם לתועלת חברתית כללית, אלא באיזו מידה. וכאן אנחנו צריכים להחליט מה הן הזכויות הבסיסיות שאותן אנחנו בתור חברה צריכים לספק, ובאיזשהו מקום נגיע לזכויות אקסיומטיות (אוכל, חינוך בסיסי), שאו שאתה מקבל אותן - או שלא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוויה האישית שלי, בתור אדם שגדל בסביבה דתית ולא האמין, היא שהאמונה אינה נתונה לבחירה. אני לא יודע עד כמה ההתנסות שלי מייצגת, אבל בכל מקרה זאת רק דוגמא. 2 - אני מסכים שהכל עניין של מידה. השאלה היא האם אנחנו מניחים "שוויון" וצריכים להצדיק כל סטייה ממנו, או שאנחנו משוחררים מההנחה הזאת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |