בתשובה לקיבוצניק לשעבר, 14/02/05 11:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל , זה לא "אותם אנשים", אלא דורות שונים, ואל לחברי הקיבוץ הנהתנתנים ונוגשי התאילנדים של היום להשתמש ב"זכות אבות" (שהיא מפוקפקת כשלעצמה) של סביהם ש"גזרו על עצמם עבודה קשה" (יותר קשה מפועלי בנין, חרטים או או סוורים בנמל למשל?!). שנית, הרוב המוחלט של האדמות בהן משתמשים הקיבוצים לרווחתם הכלכלית לא נרכשו בכספי החברים, אלא נרכשו ע"י קק"ל/המדינה/הסוכנות/קהילות בגולה או בכלל הוחרמו כ"נכסי נפקדים". שלישית, "התרומה של הקיבוצים להקמת המדינה" שבה אוהבים חברי אצולת הקרקעות לנפנף כל כך היא מפוקפקת מאוד. אילו משאבי העם היהודי היו מופנים להגשמת הציונות בלבד, ללא בזבוזם על הגשמת ההזיה הסוציאליסטית ("חד נס"), מצבנו היום היה משופר לאין ערוך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על מצבנו היום אם עשרות המיליארדים שהושקעו (שקעו יותר מדוייק) בהתנחלויות היו מופנים לחינוך ולפתרון בעיית הפליטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לנחש: הייתה קמה ועדה שבודקת איך השקעת הכספים האדירה בחינוך לא שיפרה בצורה משמעותית את הישגיהם של התלמידים, וסוהא ערפאת הייתה קונה טירה בדרום צרפת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היינו בונים שיכונים לפליטים, סוהא היתה מתקשה לממש את ההשקעה שלנו בריביירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתחיל להישמע כמו אריאל שרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה רוצה לקנות איזה אי יווני במחיר מציאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם נכדיהם של בעלי הקרקעות שקנו ולא חכרו אותן משתמשים באותה "זכות אבות" מפוקפקת שעליה אתה מדבר כאשר הם טוענים לבעלות על הקרקע אותה קנו סביהם. זה טוב? זה רע? זה נכון, או מפוקפק? יכול להיות שבכלל צריך להלאים כל רכוש של נפטרים ולא לאפשר ירושה? אני לא יודע, אבל אני יודע שאי אפשר להשתמש באמות מידה כפולות. אני לא טוען שהקיבוצניקים עבדו יותר קשה מפועלי בניין, ואילו פועלי הבניין היו חוכרים מתוך אידיאולוגיה את הקרקע עליה הם גרו אני הייתי תומך בכך שהיא תירשם כשלהם. מכיוון שזה לא המצב, אני לא ממש מבין את הקשר אליהם. נכון שרוב הקרקעות שעליהן יושבים הקיבוצים לא נרכשו מכספם. אבל הן כן נחכרו על ידי הקיבוצים, ועל הסיבות לכך שצריך לראות את החכירה הזאת כרכישה כבר דיברתי. ולגבי "הפניית משאבי העם היהודי להגשמת ההזיה הסוציאליסטית" - זה נכון שמשאבים הופנו להקמת קיבוצים, וזה נכון שהקיבוצים קיימו חברה סוציאליסטית. ההיקש הלוגי הבא שלך - שהמשאבים הופנו לצורך הגשמת "ההזיה הסוציאליסטית" - הוא פשוט לא נכון. גם אם היו קמים מושבים, עיירות או ערים באותם איזורים ובאותה תקופה, הקמתם היתה דורשת הפניית אותם משאבים (אם בכלל היתה אפשרית). את הקשר לחד נס לא הבנתי, ואם תסביר אני אוכל להתיחס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יש הבדל גדול בין "סבא שלי קנה את האדמה הזו, רשם אותה בטאבו והוריש לי", שהוא, בפשטות, טיעון ששיך לזכות היסודית לרכוש, שקיימת בכל מדינה דמוקרטית, לבין "סבא שלי הקים את המדינה (טיעון מפוקפק כשלעצמו), ולכן מגיע לי שהמדינה תיתן לי בחינם את האדמה שאני מתפרנס ממנה", שהוא טיעון קלאסי של אצולה ימי ביניימית (החלף "מדינה" ב"מלך"). ב. האם העובדה שסבא שלי עבד כסוור בנמל חיפה אמורה לתת לי איזה שהן זכויות רכושיות על נמל זה?! ג. מדוע יש לראות רכוש חכור "כאילו" הוא נרכש בכסף מלא? אולי אני אבקש מהמדינה למחוק לי את המשכנתה "כאילו" שילמתי את כולה?! ד. להקמת וקיום הקיבוצים כמסגרת סוציאליסטית הופנו הרבה יותר משאבים מאשר היו מופנים, לו היו קמות שם מסגרות התיישבות שבסיסן הקיומי כלכלי ולא אידיאולוגי סוציאליסטי. ה. רעיון ה"חד נס" של ז'בוטינסקי, משמעו להניף את הדגל הכחול לבן בלבד, ולהוביל את העם היהודי לאור דגל זה בלבד ובלי הדגל האדום, וזאת כנגד ההפניה של משאבי העם היהודי לעבר מטרות זרות כמו הגשמת הסוציאליזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי ניתן לראות במקרה הנ''ל את חוזה החכירה כרכוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שחוכר אדמה במדינה יכול למכור אותה או להוריש אותה (מרבית האדמות במדינה הם חכורות, פעמים רבות תמורת כלום). כולם מלבד חברי האגודות השיתופיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאתה מסרב בעקביות להתיחס לנימוק העקרוני העיקרי שלי, אני אמחיש אותו באמצעות דוגמא. זוג נשוי מחליט להתגרש לאחר שנים של נישואים משותפים. לזוג יש בית, אשר רשום בטאבו על שם הבעל, ואשר שני בני הזוג שילמו עליו שווה בשווה (הם החזיקו חשבונות בנק נפרדים). מכל מיני סיבות (נניח פטור כלשהו ממס), שילם הבעל את כל המשכנתא מחשבון הבנק שלו, והאישה העבירה לו מחצית מהסכום, כאשר היא חתומה מולו על חוזה שכירות על סכום זה. בעת הגירושין טוען הבעל שהבית שייך לו במלואו, ובתור הוכחה מראה שהבית רשום על שמו, שהוא שילם את מלוא המשכנתא, ושהאישה שילמה לו שכירות בזמן הזה. האישה, לעומת זאת, טוענת ששילמה מחצית מערך הבית, ולכן מחציתו שייכת לה. אם אתה רוצה, תוסיף מצב שבו בני הזוג קנו חפצים באופן פחות או יותר שווה (בכל פעם מישהו אחר שילם), אלא שהבעל החזיק את הקבלות והחשבוניות, וכעת הוא טוען לבעלות על כל החפצים שהוא יכול להוכיח שקנה, ועוד על מחצית מערך השאר (שעליהם האישה לא יכולה להוכיח בעלות). באנלוגיה לטיעונים שלך, הבעל גם טוען שהאישה חצופה, שהיא מחנכת את הילדים בצורה לא ראויה, שהיא התחילה להעסיק עוזרת בית ועוד טיעונים לא רלוונטיים לשאלת הבעלות על הבית. מה, כשופט במשפט, תפסוק בעניין הבעלות על הבית? האם לדעתך פסיקה לטובת האישה פירושה שכל מי ששכר אי פעם דירה יכול לבוא ולטעון לבעלות על מחצית מהדירה? האנלוגיה: האישה, כחלק מהיחידה המשפחתית, מעולם לא חשבה על עצמה במונחים של משק כלכלי נפרד, ולכן לא טרחה לשמור ראיות לבעלותה על חפצים או לדאוג שהבית יהיה רשום גם על שמה. הקיבוץ, בתחילת דרכו, ראה את עצמו כשליח של העם והמדינה, וכלל לא חשב במונחים של רכישת הקרקע מהמדינה. אין כאן שיקול כלכלי מוטעה (הקיבוץ העדיף לחכור ולא לרכוש את האדמות), אלא חשיבה במונחים אחרים. לגבי ז'בוטינסקי: אני לא מבין איך אתה מגיע מכך שז'בוטינסקי לא היה חסיד של הקומוניזם או הסוציאליזם לכך שהמדינה בזבזה משאבים על "ההזיה הסוציאליסטית". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |