בתשובה לאייל בדוי, 19/02/05 12:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני שמח שהצלחתי לקלוע הסוג התשובה שלה קיווית. אנסה להמשיך בכך. כאשר מדובר במערכת סבוכה כמו מערכת כלכלית עם מוכרים, קונים, השקעות, חסכונות ופרוייקטים מיד קופץ לראש הרעיון, המאוד קוסם, שעל מנת להביא את המערכת למקסימום האפשרי שלה יש צורך במתכנן מרכזי אשר יקח את כל כוחות השוק בחשבון , יכוון את זרימת המערכת וימנע מהפרטים במשק לעבוד אחד כנגד השני או לא בתיאום. המהפכנות של מנגנון היד הנעלמה של אדם סמית שפורסם בסיפרו The Wealth of Nations היתה בכך שהשוק יביא את עצמו למקסימום ללא כל התערבות של מתכנן על יודע כל אלא רק ע"י כך שכל פרט בחברה דואג לאינטרס האישי שלו. רעיון זה משתלב היטב עם תפיסת ה- Laissez Faire שאומרת שעדיף שהממשלה תתערב כמה שפחות בשוק שהרי אם היד הנעלמה מביאה למקסימום אזי כל מה שהממשלה תעשה רק יכול להפריע. ע"פ מנגנון היד הנעלמה מנגנון המחירים הוא זה שמשתנה ודואג "לתמחר" כל מוצר או שירות במחיר שמשקף את התועלת שהמוצר מעניק לפרטים בחברה. ניתן להוכיח את המודל מתמטית תוך הסתמכות על הנחות מעטות יחסית אך עם זאת זהו מודל פשטני ביחד למציאות המורכבת של ימינו. גם בכלכלה קפיטליסטית (כמו בדארווין) המתאימים ביותר שורדים והפחות מתאימים (פחות יעילים כלכלית פושטים רגל - הכוונה לחברות לא לאנשים). אכן אין הרבה רחמים או חמלה בסוג כזה של התנהלות ולכן הומצאה מדינת הרווחה שתפקידה לחלק את העוגה אחרת בעזרת מיסים ולדאוג למעוטי יכולת\\מפגרים\\חולים או פשוט אלה שנמצאים בתחתית הסולם הכלכלי (לרוע מזלם) אך אנו סבורים שהם אמורים לקבל יותר תמורת עבודתם (יותר מכפי שמעניק להם מנגנון השוק החופשי) או משום שאנו רוצים לאפשר לילדהם הזדמנות שווה להצלחה (דרך חינוך והשכלה) אשר לא תהייה תלויה בעושרם של ההורים. מכל האמור לעיל מצטייר שסדר הפעולות הנכון הוא קודם למקסמם את העוגה בעזרת מנגנון השוק החופשי, שמביא ליעילות מקסימלית, ואז לחלק מחדש את העוגה בצורה "צודקת יותר". מה שקורה בפועל הוא שכאשר לוקחים יותר מדי מן העוגה לטובת החלשים הדבר גורם לעוגה להתחיל ולקטון באופן יותר ויותר משמעותי. (כמו שקורה במדינות סקנדינביה שם קיימים המיסים הגבוהים בעולם - מדינות אלו ירדו לקצבי צמיחה נמוכים יחסית של 2-3% ויש המאשימים זאת בעודף הסוציאליות). מנגנון השוק החופשי והגלובליזציה חד הם ןלכן ככל שיהיו פחות מגבלות על סחר בינלאומי כך מהר יותר יסגרו הפערים (כמובן שזה רע לאנשי המערב שיאבדו מעושרם). בנוגע להתייבשות עמק הסיליקון הישראלי לא שמעתי על התופעה והייטק הישראלי חזק לפרוח למיטב ידיעתי (ואני מקווה שימשיך כי בקרוב אני מתכנן לחזור לעבוד בתחום). אם אנו לא מסכימים כי האקסיומה הבסיסית היא למקסם את הרווח הכלכלית (החומרית) אז למה בכלל לקיים דיון. (מצד שני אז לא יהיה לי עכשיו אינטרנט מהיר ובשר כל יום בארוחת צהריים אז... מצד שני בואו נמשיך למקסם). רק רציתי לציין שתקפותו של מנגנון היד הנעלמה תלוי בקיומן של הנחות מסויימות אשר בהעדרן מתרחש כשל שוק ואנו לא מגיעים למקסימום תועלת. כמו שלמשל כריתת יערות העד בברזיל היא רווחית לחברת ייצוא עץ אבל היא אינה לוקחת בחשבון את ההשפעות החיצוניות השליליות של מעשיה (זיהום אוויר והכחדה של חיות) בתוך פונק' הרווח שלה ולכן היא תכרות את היערות והחברה כולה תצא שכרה בהפסדה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של כלכלה ליברלית תיאורטית בה התחרות חופשית לחלוטין אכן לא צפויות בעיות חברתיות קשות להבנתי. הסכמת אתי שתחרות חופשית היא מנגנון דרוויניסטי, עם זאת התלות של "הטורף הכלכלי" בטרף שלו (כספם של אחרים?) אינה גדולה במיוחד. הוא דוחק את מתחריו מהשוק, לאחר מכן מתפקד כמונופול או בתחרות מונופוליסטית מצומצמת, ואף מתרחב לשווקים קשורים ובלתי קשורים. ככזה הוא צובר כוח גדול מאוד, שבעידן הגלובלי אין כנראה גוף שמסוגל להתמודד אתו. למרות שאיני מחובבי השיטה, בלמים וריסונים כמו מדינת הרווחה שהזכרת (כמדומני היא איננה בשעותיה היפות) נראית לי כפשרה הגיונית. האם יש לדעתך בלמים כלשהם לתאגידי על? נראה לי שלא. עד כאן בעניינים בהם אנו מקיימים דיון לדבריך. נאמר עכשיו שמנגנון היד הנעלמה מבוסס על הנחות כושלות - אין יכולת לתחרות חופשית אמיתית (כמעט תמיד מדרדרת למאבק דמוי מונופוליסטי) גם לו הייתה אפשרות לתחרות כזו, אין די בני אדם שתכונות הבסיס שלהם מאפשרות להם לתפקד בצורה שתביא כלכלה כזו לשיאה. אני אזרוק רעיונות פשטניים ואם תרצה לפתח אותם מהנחות אופטימיות/פסימיות כרצונך... נאמר למשל שנקבע שכר אחיד לשעה ונדרג עבודות לפי סולם זמן מסויים. נניח שפועל עובד 8 שעות ביום ונניח שמנהל מדרגה כזו או אחרת הוא כזה שעבודתו מלווה אותו בכלל הווייתו ונתגמל אותו על 24 שעות ביום. כמובן שנדרוש ששעות העבודה לא יחרגו מעל לתחום היממה וששעת עבודה בפועל לא תיחשב לפחות מהזמן שהושקע בה. (עבדת שעה - קיבלת שכר שעה). הצעה אחרת - נאמר שמחלקים את העוגה למגזרים עובדים (מפעלים וכו') ונעודד את העבודה (בהצעה הקודמת יש מקום לבטלה כנראה) על ידי כך שהעובדים יקבלו שכר יחסי. כלומר - ישתתפו ברווחי המפעל, שיישפטו לאורך הזמן. הצעה נוספת - לקבוע סף ממון עליון (להוציא את ביל גייטס לפנסיה). אם מסתכלים על מערכות כלכליות של עמים שלא הצליחו להתמודד עם "האדם הלבן" או בזמנים עתיקים, אפשר לגלות מערכות מעניינות שכוללות תפיסה חברתית שונה לגמרי. תוכל לחזור לעת העתיקה למערכת הכלכלית של ספרטה (כמו כל יוון הייתה מבוססת עבדים) בה נאסרה החזקת כסף, אפשר לדון בשיטות חברתיות של שבטים אינדיאנים צפון אמריקאים (צובר ממון מממן חגיגה לשבט, למעשה מדובר במערכות חברתיות שלמות וקשה לדון בהם ברצינות בלי להתמחות ואני איני מומחה, פשוט רציתי לומר שאפשר לחשוב מחוץ למערכת). איני מציע מהפכות בנות יום כמובן. אני סבור שכדי לנסות ולעשות שינויים חברתיים רציניים, יש לדאוג "להשכלה חברתית" של ההמונים, ובין אם במכוון, בין אם סתם כך, הדבר להערכתי לא נעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סיבה שסגירת הפערים בין המערב לבין העולם השלישי תגרום נזק לעושרם של אנשי המערב, העניים יכולים להפוך לפחות עניים בלי שהעשירים יהפכו לפחות עשירים. סך העושר בעולם איננו נתון קבוע. כפי שציינת, העוגה יכולה גם לגדול אול לקטון... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |