בתשובה לגיל לדרמן, 19/02/05 16:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באשר לגינונים, - אני בהחלט מקבל את זכותך לבחור מתי להשמש בנסיונם של אחרים ומתי להעדיף את הבנתך וקריאתך. שתי המתודות נראות לי מועילות. כל מה שאמרתי הוא ש*מנסיוני* (המוגבל, באפן טיבעי), מי שלא יכול להסביר עניין בפשטות בד"כ גם לא מבין אותו. אבל אני מודה שכבר נתקלתי ביוצאים מהכלל. - אני מנומס. קראתי את ההפניות. לא נהנתי. כנראה בעקר בגלל שנכשלתי בהבנת הקשר בינם ובין מה שאני מנסה לברר. אין לי שום עניין ללמוד איך כלכלנים מחשבים תפוקה ואם הם עושים זאת באמצעות פונקציות לינאריות או אקספוננציאליות. נדמה לי שזו הבעיה ביננו: אתה מקבל איזה מודל כלכלי (אולי "כלכלה מודרנית") ומשתמש בפונקציות המתמטיות שלו, בעוד שאני עדיין מנסה להבין את המודל עצמו ולבחון אם הוא מתאים למציאות שאנו מכירים. אתה יכול לקרוא להתעקשות שלי "סוקראטית" או "לא סופיסטית" או כל שם אחר, אבל הבעיה בעינה עומדת, עד שלא אבין את המודל אין לי כל עניין בהצבת מספרים בנוסחאות. - בכל מקרה אני מאוד מעריך את הנכונות שלך לחזור לדיון ולהתמודד עם מגבלותי וגישתי האריסטוטאלית וגם "סוקראטית". אני בטח אלמד משהו. אני מקווה שגם אתה תפיק איזה תועלת או הנאה מהעניין. ====== ולעניין עצמו. נראה שיש לך שתי בעיות עקריות עם נסיוני להציג את התאגיד כאמצעי ייצור. א. קשה לשים על התאגיד תג מחיר שיאפשר לנו "לבצע ניתוח כזה בצורה חישובית". זו נראית לי בעיה טכנית של התאמת המודל המתמטי. אני לא יודע איזה תג מחיר אתה שם על "עבודה" ובטח שאינני יודע לגבי המחיר של "קניין רוחני" או אנרגיה סולארית - כולם קלטים בתהליך הייצור. אבל הקושי שלנו להתאים תופעות כאלו לנוסחא איננה, לדעתי, עדות לאי קייומן של התופעות. יותר סביר בעיני שהנוסחא (המודל) איננו תקף, או האופן שאנו מבינים את המודל או משתמשים בו, לקוי. ב. הרקורסיביות. חוץ מהקשר לפרה היסטוריה, אינני מבין למה רקורסיביות איננה נכנסת למודל הכלכלי שלך. גם ייצור מכונה שמייצרת פטישים היא רקרוסיבית משום שתפוקתה של מכונה זו היא אמצעי ייצור. בטח לא טטען שייצור כלי עבודה הוא רקרוסיה אריסטוטאלית. ממה שאתה כותב אני מקבל את הרושם שהמודל שלך איננו "כלכלה מודרנית" משום שהוא מחשיב "עבודה" כגורם ייצור אבל איינו מחשיב קניין רוחני, חוקי עבודה, אשראי, "יתרון הגודל", שהשפעתם על הייצור המודרני היא קריטית, כאמצעי יצור. אבל הדוגמה ה"איכותית" שנתת מדגישה את ההבדל בנקודות המבט שלנו: אני יכול להסכים (לצורך הדיון במודל מסויים) שהתאגיד עצמו איננו "גורם ייצור" כשמדובר על ייצור מלט, ממש כשם ששפשר לומר שהפירסום והמכירות אינם חלק מהייצור, פשוט כי פירסום לא מייצר עוד מלט. אבל כשבונים מודל לייצירת רווח (גם ממלט), בהחלט יש מקום לכלול גם פירסום וגם התאגדות וגם מונופוליזציה (כשהיא חוקית) ועוד גורמים שמשפיעים על הרווח בכלכלה המודרנית. ולבסוף, אין ספק שהמסחר בבורסה הוא תופעה כלכלית אמיתית. אם המודל שלי - הרואה במפעל או תאגיד אמצעי ייצור - איננו נראה לך, איך אתה מציע להתיחס לתופעה בניתוח כלכלי? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |