בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 21/02/05 15:06
עוד שאלה, ברשותכם: 282860
"לא השתכנעתי"

האמת, אתה צריך לספק סחורה מעט יותר משכנעת מאמירות כאלו. העניין פשוט, הבא שלוש-ארבע דוגמאות לקרטלים א-ממשלתיים (כלומר, לא כאלו שנוצרו בחסות המדינה) שהתקיימו לטווח בינוני או ארוך.

כתוספת, הבא אולי שלוש-ארבע דוגמאות ל"מונופול או קרטל חזק" (כלומר, לא בחסות ממשלתית) ששובר/שבר את התחרות באמצעות מחירי היצף וסחטנות.

אני מבטיח שברגע שתביא אני לפחות אחזור בי בגדול מכל הטיעונים שלי כאן. רק בשביל לראות את הפרצוף שלי כשאתה מביא את ההוכחות שווה, לא?

[וכדי לחסוך לנו את הטרחה מראש: AT&T, אריזת הבשר, וסטנדרט אויל הן דוגמאות מובהקות למעורבות ממשלתית, לא ההיפך]
עוד שאלה, ברשותכם: 282865
אורי, האם אין זה נכון שכל המגזר הפרטי בכל מדינה בעולם הוא במידה זאת או אחרת תחת חסות ממשלתית?
עוד שאלה, ברשותכם: 282874
ניסיתי להסביר למה לא השכנעתי, אבל מאחר ואין מדינה עם שוק חופשי ממש, כל דוגמא שאביא תזכה ממך ליחס שאתה נותן ל AT&T. ישנם לא מעט סיפורים על מה חברות גדולות עושות לרשתות השיווק, ומה רשתות השיווק עושות לחנוונים קטנים, אבל אני מניח שמוטב להשאיר את הדוגמאות לכלכלנים.

כלכלנים?
לא כלכלן 282878
אבל הנה נקודת התחלה:
עוד שאלה, ברשותכם: 282899
"מאחר ואין מדינה עם שוק חופשי ממש, כל דוגמה שאביא תזכה ממך ליחס שאתה נותן ל-AT&T"

אני מוכן לתת לך הקלות ברישוי כאן. AT&T פסולה כעדות בעיקר משום שהיא הפכה למונופול בצו ממשלתי ואף קיבלה בלעדיות במהלך מלחמת העולם הראשונה כאשר "הולאמה" כביכול (למעשה, הניהול נותר ביד AT&T).

כמה דוגמאות משכנעות אחרות, בלי להיות פוריסטים, תהיינה מספקות. למעשה, הדבר היחיד שאני דורש כאן הוא שתהיה לי אפשרות לתחקר את הנושא באיזו צורה. משהו שאינו זמין לי אינו דבר שאני יכול להתייחס אליו, כך שהדוגמאות צריכות להיות טיפה וותיקות וככל הנראה גם מוכרות.
עוד שאלה, ברשותכם: 282994
אני ממשיך לחכות לגדודי הכלכלנים שיספקו את הסחורה המבוקשת (הביקוש כבר קיים כך שללא ספק היד הנעלמה תתחיל להקליד את הנתונים).

בינתיים עלי להסתפק בטיעונים נסיבתיים‏1: למה יש חוקים נגד קרטליזציה ומחירי היצף אם לא בגלל שהנסיבות חייבו אותם, לפחות לדעת המחוקק? תיאוריות קונספירציה לפיהן הקרטלים עצמם מעוניינים ברגולציה כי היא מקשה על מתחרים פוטנציאליים נשמעות לאזני הבלתי-כלכליות כ, המממ, תיאוריות קונספירציה. אני לא חושב שהממונה על הגבלים עסקיים חביב במיוחד על הקרטלים המקומיים, מחברות הגז ועד חברות הירקות הקפואים, ואני לא חושב שה (General Agreement on Tariffs and Trade (GATT בארה"ב הוא פרי מאמציהם של היבואנים והמציפים דווקא.
_________________
1- ניסוח אחר: אתה צודק, אין בידי נתונים של ממש, ואין לי חשק לנדנד לדוד ג. ולערוך מחקר קטן בנושא.
עוד שאלה, ברשותכם: 283071
"למה יש חוקים נגד קרטליזציה ומחירי היצף אם לא בגלל שהנסיבות חייבו אותם, לפחות לדעת המחוקק? תיאוריות קונספירציה לפיהן הקרטלים עצמם מעוניינים ברגולציה כי היא מקשה על מתחרים פוטנציאליים נשמעות לאזני הבלתי-כלכליות כ, המממ, תיאוריות קונספירציה."

אני לא חושב שיש לנו עניין כאן בתיאוריות קונספירציה אלא בפעולה הגיונית של בעלי עסקים וממשל בנסיבות מסוימות.*1*

נניח, סתם לשם הדיון, שמדענים גילו כי מוצר חדש בשם כרוב טוחצ'בסקי חיוני לבריאותו של כל אדם, שכן טוחצ'בסקי אחד על הבוקר מפחית את הסיכון להפרעות בקצב הלב, אגזמה בין אצבעות הרגליים ואובדן בלתי הפיך של היכולת להדליק פלוצים.

כרוב טוחצ'בסקי הופך פופולרי למדי, גם בגלל תרומתו לבריאות וגם בגלל שהוא טעים כמו שניצל מסוכריות טופי. נוצר שוק ובו ארבעה יצרני כרוב טוחצ'בסקי גדולים, ועוד ריבוא יצרנים קטנים יותר.

כאן, מחליטה הממשלה להתערב, ונימוקיה טובים ונכבדים: כרוב טוחצ'בסקי יפה לבריאות ועלינו לדאוג לכך כי ילדינו, שהם עתידנו, יוכלו לבלוס כל בוקר כרוב טוחצ'בסקי טרי ומבריא במחיר סביר ותחת פיקוח נאות.

הממשלה עושה רק שתי פעולות פשוטות: א. היא קובעת מחיר מרבי לכרוב טוחצ'בסקי, כך שלא תהיה הפקעת מחירים איומה. ב. היא קובעת תקנים לגידול, שיווק ואריזה של כרובי טוחצ'בסקי.

תקני הגידול, השיווק והאריזה לכרוב טוחצ'בסקי מגדירים את סף הכניסה לשוק. מכיוון שלא כל היצרנים יכולים לעמוד בדרישות אלו, מספרם קטן באופן משמעותי וסף הכניסה לשוק מותמר משמעותית, כך שנדרשת השקעת הון ראשונית גדולה יחסית כדי לעמוד בתקנים.

הגבלת המחיר המרבי בשוק גורמת לכך שיצרני כרוב טוחצ'בסקי איכותיים יותר (ולכן, יקרים יותר) או בעלי מתח רווחים נמוך יותר יפסידו אם ימשיכו לייצר ולכן הם נפלטים החוצה מן השוק.

עד כאן, אם לסכם, המעורבות הממשלתית הובילה לפליטת היצרנים הקטנים, בעלי מתח רווחים נמוך יותר ויצרני כרוב טוחצ'בסקי איכותי, כאשר לא משתלם או פחות משתלם ליצרנים חדשים לבוא על מקומם. כלומר, קיבלנו שוק ובו פחות מתחרים, המייצר כרוב טוחצ'בסקי בקצב נמוך יותר ובאיכות בינונית.

במצב כזה, יש עניין ברור ליצרנים שנותרו בשוק לשתף פעולה זה עם זה, שכן ההבדלים ביניהם מינוריים ומאחר וסכנת הכניסה של מתחרים חדשים פחתה, ומאחר ואין בצע בייצור מוצר באיכות גבוהה יותר (בגלל תקרת המחירים) פוחתת באופן טבעי המוטיבציה לתחרות ביניהם וגדלה המוטיבציה ללחוץ על הממשלה כדי להגביה עוד את החסמים לכניסת גורמים חדשים לשוק. תנאי היסוד ליצירת קרטל נוצרו.

==============

המציאות מורכבת כמובן הרבה יותר ממודל טוחצ'בסקי שלעיל. בוא ונבחן לרגע דוגמה חביבה על תומכי הרגולציה: אריזת הבשר.

בשנת 1880 נכנסו לשימוש המקררים הראשונים וחוללו מהפך רבתי בשוק הבשר. המקררים אפשרו הקמת בתי מטבחיים ריכוזיים בקנה מידה גדול ובעלות נמוכה, בעיקר בזכות היכולת לרכז את הייצור, ההפצה והתעבורה. התעשיה הזו התרכזה מראשיתה בשיקגו, בגלל היותה מרכז עירוני הסמוך יחסית למדינות מגדלות הבקר, כשמספר יצרנים בולטים - סוויפט, ארמור, מוריס והמונד - הופכים לכוחות המובילים בשוק.

הפיכת אריזת וייצור הבשר לתעשייתיים הובילה לשינויים דרמטיים, שהבולטים בהם היו ירידה ניכרת במחיר הבשר לצרכן, יצירת מוצרים ושווקים חדשים (משום שהמשחטות הגדולות ניסו לנצל כל שבב אפשרי מן הבהמות הנשחטות), עלות הגידול וההובלה, שקיעה במשחטות מקומיות וירידה ניכרת במחירים שיכלו מגדלי בקר לגבות. השוק, ניתן לומר, דחף לכיוון של "תיעוש" החקלאות ודחק החוצה את היצרנים היעילים פחות.

באופן טבעי, התפתחויות כאלו לא נשאו חן בעיני מגדלי הבקר והחקלאים היעילים פחות והם כוננו שדולות (כמו הלובי החקלאי של מיזורי) כדי לשנות את המצב הזה. הם העלו מספר טענות כמו קיום "טראסט" של יצרני בשר, חששות מפני "איכות ירודה" של בשר, וכדומה, אבל המטרה האמיתית, כפי שטען מושל קנזס – מדינה חקלאית נוספת – הייתה "להגן על מגדלי הבקר והחוואים מהמניפולציות של טראסט אפשרי כזה." כדי לחקור את הנושא, הוקמה ועדה בסנאט בראשותו של הסנאטור ג'ורג' ווסט (שהיה, כמה מפתיע, מיצרנית הבקר הגדולה מיזורי) לחקור מדוע מחיר הבקר כה נמוך.

הועדה לא מצאה שום עדות לשיתוף פעולה בין המשחטות הגדולות או להאשמות האחרות, אבל טענה כי שיתוף פעולה כזה יכול להתקיים כי הגיוני שהוא יתקיים וגם כי למרות שמחיר הבשר לצרכן ירד ואיכותו עלתה, הוא לא ירד באותו שיעור כמו המחיר לחוואים.

קלישות העדויות לחוד, התוצאה הייתה שורה של פעולות חקיקה במדינות*2* וחקיקה פדרלית כמו "חוק שרמן" משנת 1890 וחוק בקרת המזון משנת 1891. המטרה האמיתית של חוקים אלו, כמו החוק במיזורי, לא הייתה להגן על הצרכנים – שהרי החוקים הללו התקוממו נגד *הורדת* המחיר לצרכן – אלא כדי לשמר את מעמדם של החוואים והחקלאים מול המשחטות הגדולות ועל חשבונם של הצרכנים.

במלים פשוטות, הרגולציה בתחום אריזת הבשר כוננה מלכתחילה בכוונה לקדם את עניינם של חקלאים במדינות עמק המיזורי, לא כדי להגביל מונופול או טראסט או כדי להגן על הציבור.

=====

הסיפור נמשך ומגיע ל"פרה הקדושה" של תומכי הרגולציה: חוק בדיקת הבשר של שנת 1906.

הדחיפה החשובה ביותר לכינון חוק זה היה הרומן "הג'ונגל" של אפטון סינקלייר. היה זה רומן בדיוני (סינקלייר לא התיימר לידיעה מגוף ראשון של איזו מן העובדות המחרידות המתוארות בו כמו טחינת אדם במטחנת בשר ושיווק הבשר אחרי כן). למעשה, כבר בזמן אמת רבו המפקפקים באמיתות טענותיו. הנשיא רוזוולט, שבזמן כהונתו הוחק "חוק בדיקת הבשר" אמר ביחס לסינקלייר: "אני בז לו לחלוטין. הוא היסטרי, לא מאוזן ושקרן. שלושה-רבעים מהדברים שאמר הן בדיות מוחלטות. ובחלק מהשאר יש רק בסיס של אמת." הטענות גם הופרכו באופן שיטתי בחקירה של הממשל. הדוח היחידי שתמך בטענותיו של סינקלייר היה זה של ניל וריינולדס שאפילו כותב סוציאליסטי כמו גבריאל קולקו כינה "שני פקידים לא מנוסים מוושינגטון שהודו בגלוי שאינם מבינים דבר" בהליך אריזת הבשר. עדותם מאוחר יותר חשפה שהם עצמם הלכו לבדוק את המצב בשיקגו בכוונה למצוא פגמים בנהגים בתעשייה כדי לסייע בהעברת החוק.

לפי התפישה המקובלת, נבע המצב החמור באריזת הבשר מהיעדר בקרה ופיקוח ממשלתיים על אריזת הבשר. בפועל, היו מאות מפקחים ממשלתיים, שאף אחד מהם לא דיווח על בעיות שאפילו מזכירות בקירוב את הנטען אצל סינקלייר. למעשה, מי שקורא את "הג'ונגל" מגלה כי אחת הקובלנות העיקריות של סינקלייר היא נגד מפקחי הממשלה המושחתים.

מטרתו האמיתית של סינקלייר הייתה, כפי שנוסחו הדברים בפמפלט שכתב ג'ק לונדון ושאותו אישר סינקלייר: "לפתוח אוזניים רבות שהיו חרשות לסוציאליזם. [ליצור] אלפי מומרים חדשים למטרתנו".

באופן אירוני וצפוי מראש, ההיפך בדיוק הוא שהתרחש. מפעלי אריזת הבשר תמכו בהתלהבות בהרחבת הפיקוח, במיוחד משום שהבינו את העול הניכר שזה יוסיף למפעלים הקטנים יותר. הנקודה היחידה שהייתה שנויה במחלוקת מבחינתם הייתה השאלה מי ישלם עבורו. בסופו של דבר, הממשלה שילמה, כמובן. סינקלייר, אגב, הבין כי הנהנים היחידים מהחוק יהיו מפעלי האריזה הגדולים נגדם התקומם והתנגד לחוק.

=======
*1*בעבר, אפשר היה בהחלט לגלות תגובות של זעם בקרב בעלי עסקים נוכח כינון מעורבות ממשלתית, אך כיום הם בדרך כלל מברכים עליה משום שנסיון ארוך שנים מוביל למסקנה שמעורבות כזו תורמת תמיד לשחקנים שכבר נמצאים בשוק.
*2*כמו החוק להענשת "מזימות וטראסטים" משנת 1890 במיזורי שמטרתו הייתה "לקבע או להגביל את המחירים של מוצרים או סחורות... המיוצרות במיזורי".
עוד שאלה, ברשותכם: 283077
תודה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים