בתשובה לאורי רדלר, 22/02/05 12:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מפספס את ההבדל בין הדמיון בדרך (הנובע מכך שאלו שתי אידאולוגיות *קיצוניות* שיושמו במשטרים *טוטליטריים*) לבין השוני ב*מהות* האידיאולוגית (אלא אם כן אתה טוען שהאידיאולוגיה היא חסרת חשיבות למהות, כפי שטען מרקס). כל זה לא היה מפריע לי, אם לא היית מחבר את הסוציאל-דמוקרטיה (הגלגול הפחות-קיצוני של הקומוניזם) דווקא עם האידיאולוגיות הקיצוניות האלו. זה יהיה שווה ערך לכך שאני אקרא לכל שמרן/איש המחנה הלאומי "פאשיסט". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לרבים במחנה "הלאומי" התואר פשיסט עשוי להיות הולם, לצערנו. השאלה המכרעת היא מה היא מטרת הקצה של האידאולוגיה: הפרט או הקולקטיב. ההכרעה כאן היא הגוררת את ההכרעות הנוספות. סוציאל-דמוקרטיה ומן העבר השני גם השמרנות נראות כמו סוג של פשרה בין ההכרה השכלית בכך שהקפיטליזם עובד ובין התנגדות רגשית ואחרת למהות האתאיסטית והנייטרלית מבחינה מוסרית שלו. הצד הסוציאל דמוקרטי מעלה באוב פגעים ופגמים דמיוניים בקפיטליזם הדורשים התכרבלות בחיקה החמים כביכול של המדינה; השמרנים מנסים להדביק זנב של סוס לארנבת ומפנטזים שקפיטליזם יכול לדור בשכינה אחת עם תאיזם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |