בתשובה לאורי רדלר, 28/02/05 3:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מתוך האתר של פרס ישראל: 1959: הקים את תיאטרון "בצל ירוק". ברשותך, לא אתפלפל איתך בשאלות ביוגרפיות אחרות, כמו מתי בדיוק הוא פיתח את סלידתו ממס הכנסה ומקרן ההשוואה, סלידה ש(אין צורך לומר) אני משתף איתו בכל לב. בכלל, כדי שלא אובן לא נכון: אין לי דבר וחצי דבר נגד מי שהחליט לחיות את חייו באירופה. רק הדיסוננסנס הקוגניטיבי שלו היה מגוחך בעיני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתר פרס ישראל טועה כאן. "בצל ירוק" הייתה "קואופרטיב" שהוקם על ידי יוצאי להקת הנח"ל (פלוס אברהם מור כ"שכיר") וכותבי החומרים לתוכניות הלהקה נחשבו חלק מהקואופרטיב (למשל, שמואל בונים שביים את הצגותיה, ואפרים קישון). בין זה לבין "הקים את תיאטרון 'בצל ירוק"' יש עדיין הבדל. פרטים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מוזכר בכמה אתרים, אבל ייתכן שהם העתיקו מהאתר של "פרס ישראל". אותו אתר שבכותרתו מופיע "פרופ' אפרים קישון", ומי שמכיר את ההומורסקה של הנ"ל על המנהג האוסטרי(?) להעניק תארים לכל מה שזז, יכול רק לחייך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של קישון אולי זה קצת מבלבל, אבל בסך הכל זה די מקובל לומר על אדם כלשהו "הוא הקים את...", ובדרך כלל מבינים שהכוונה איננה שאותו אדם הקים אישית את אותו מושב/קיבוץ/מפעל וכו', אלא שהיה אחד מצוות ההקמה. לפעמים גם האדם עצמו אומר "כשהקמתי את..." - וברור מן ההקשר שאיננו מתכוון שהוא היה המקים היחיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, אצל האוסטרים וחלק מהגרמנים, מי שנושא בתואר פרופסור הוא ''הר דוקטור פרופסור''. פחות ידוע שמי שנושא בתואר דוקטור הוא ''הר דוקטור דוקטור'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי ש"הר דוקטור דוקטור" הוא אדם שנושא שני תארים שונים כאלו. אני לא מתמצא בתארים אקדמאיים ושמותיהם, במיוחד לא ברפואה, אז יכול להיות שיהיו כמה שגיאות גסות ומגוחכות במשפט הבא - אולי את מתכוונת לרופא שהוא גם "דוקטור"? כלומר, רופא שהוציא תואר מתקדם ברפואה מהאוניברסיטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בגרמניה, רופאים בד''כ אינם בעלי תואר דוקטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בכלל, כדי שלא אובן לא נכון: אין לי דבר וחצי דבר נגד מי שהחליט לחיות את חייו באירופה. רק הדיסוננסנס הקוגניטיבי שלו היה מגוחך בעיני." גם בעיני. היה בזה משהו צבוע ולא אמיתי. מצד שני, דיסוננס קוגניטיבי כזה הוא עניין שכיח למדי ואצל קישון, שהיה אדם לא שכיח, על אחת כמה וכמה. הסיפור כאן מורכב הרבה יותר ואצל קישון – שהיה אדם מסוגר מאוד – הוא הפך מורכב עוד יותר משום שחלק הדברים שהוסתר ולא נאמר היה גדול מזה שנגלה ונאמר. יש לי ידיד שטוען תמיד כי הוא נמנע ממפגש "בחיים" עם אנשים שהוא מעריך כיוצרים, כי הכרות כזו דינה לאכזב. לצערי, גם במקרה הזה הוא צודק. אני יכול להגיד שהנאתי מקישון הייתה רבה יותר לפני שידעתי עליו דבר וחצי דבר. לכל הפחות הצלחתי לשמור על בתולי בורותי עם דודו גבע, כך שעיקר ידיעותי עליו בחייו התמצו באירוע חתימת ספרים ל"יומן הפקיד" (לבקשתי, במקום חתימה הוא העניק לי איור של יוסף בועל תרנגולת). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |