בתשובה לגלעד דנבום, 15/07/01 22:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני זוכר את הפרסום ב"הארץ", אך לא יותר ממה שאתה זוכר. נשמע לי הגיוני בערך כמו הרעיון לקבוע לעננים תקן מינימלי לכמות גשמים בשנה כדי לפתור את בעיות המים. אבל לא זו הסיבה שאני המום ומבולבל, כמובן, אלא הערת-הסוגריים שלך לגבי הסגירה הזמנית של "במחנה". אם כבר סוגרים, אז למה רק זמנית? אני מסיק מכך שאתה חושב ש"במחנה" צריך להופיע, אך כי היתה סיבה להפסיקו זמנית. התוכל להסביר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבלבול מובן, אך המסקנה לא מדויקת. אני חושב שסגירה זמנית היה צעד נכון לשם "ניקוי הדרוש ניקוי", ואחריו הייתה זו זכותו לפרסם את העיתון מחדש במתכונת שונה, או לסגור אותו לאלתר בשל חוסר תאימות לדעותיו. אשתדל להרחיב. למרות שלכאורה קשה למצוא קווי-דימיון בין דעותיי לדעותיו של מר שטרן, למעשה, אני מוצא בהרבה ממעשיו הגינות אישית ומקצועית כאחד. לפחות בכך שאין הוא טורח להסתיר את מהותו ואת דעותיו האמיתיות, ופועל באופן ישיר וגלוי כדי לקיימן. לדוגמה, במקרה עיתון "במחנה". הקדמה: עיתון "במחנה" אינו עיתון בשום קנה מידה, כשם שקשה להגדיר את תחנת הרדיו גלי-צה"ל בתור "מקור עיתונאי" (על אף איכויותיה המסוימות, אני מדבר כאן במישור הגדרתי-ערכי), שכן שניהם כלים צבאיים במלוא מובן המילה, ושניהם כפופים באופן מוחלט כחלק מהמסגרת וההיררכיה הצבאיים למפקדיהם. אין במקומות אלו חופש ביטוי, במובנו הקלאסי, של "שוק דעות" בחברה דמוקרטית, ואינני חושב שצריכה להשמר מראית-העין כאילו מדובר בגוף עיתונאי כמו כל גוף עיתונאי אחר השומר על עיקרון זה, משום שזאת פשוט איננה המציאות. בחינת המקרה: פורסמו בעיתון (אני משתמש במונח זה בשל כך שהוא מקובל) "במחנה" מספר כתבות שאינן מצאו חן בעיניו של המפקד הישיר שלו, תא"ל שטרן. כתוצאה מכך, הפסיק שטרן את פרסום העיתון עד להשגת הבנה מסוימת בנוגע לאופן תוכנו הרצוי של העיתון בעתיד. דעה אישית: זה היה צעד נכון והגיוני. אין לשטרן כל צורך להפעיל צנזורה כזו או אחרת על העיתון, למעשה תהיה התפשרות שכזו גם בגדר הפרה של אחריותו המיידית. באם יש בעיה, מבחינתו, באופן תפקוד העיתון, זכותו המלאה (ולטעמי גם חובתו, בתור מפקד ישיר) לבטל לאלתר את פרסומו של העיתון, ללא כחל ושרק, זאת תוך התעלמות מהסברים על "התערבות מינימלית" או תשלום מס-שפתיים על "שמירה על חופש העיתונות, תוך כדי...", ולהבהיר לעובדיו של העיתון את אופיו הרצוי, כך שיוכלו לעשותו מצוי. עיתון "במחנה" הוא שופר הצבא, ומחוייב להביע במדויק את רצונו של מפקדיו, כחלק מהמסגרת הצבאית. באם חפצים עובדיו האזרחיים לכתוב כתבות שאינן תואמות את זו של מפקדם, עליהם לחפש לעצמם מקום עבודה אחר. באם חפצים לעשות כן עובדיו הצבאיים של העיתון, עליהם לעבור על החוק (בין אם בסירוב פקודה, ובין אם בפרסום דעתם בניגוד לדעת צה"ל, כפי שעשה דובי בזמנו). דרך פעולה נוספת שהייתה מקובלת עליי מבחינתו של שטרן בהקשר זה היא פיטורם המיידי של כל המעורבים בדבר. זכותו להעסיק (מינוח מבלבל קמעה, הכוונה לא במובן הכלכלי המוכר, כי אם תחת סמכותו במסגרת הצבאית) רק אנשים שמביעים את מה שברצונו להביע, משום שאין עסקינן בקהילה דמוקרטית. מסקנה: הסגירה הזמנית הייתה צעד נכון. ללא ההתחסדות המתחנפת ל"ליברלים" שומרי גירסתם לחופש העיתונות או הביטוי (גם כשלאלו אין שום תוקף, כתוצאה מאופיו של הגוף שהם עצמם יצרו), וללא ויתור על המשימה עליה הוא מופקד, קרי - הפצת דעותיו וערכיו של הגוף בו הוא נמצא ועל אלמנט ה"חינוך" שלו הוא אחראי. בעיניי מכובד יותר אדם עם דעות הפוכות לשלי, אך דרך פעולה מוצהרת ואמיתית, מאדם עם דעות דומות, המשתמש בטכניקות של הטעייה והונאה רוחנית ורעיונית. תא"ל שטרן, עם כל הביקורת הרבה שיש לי על ערכיו, מיישם אותם במסגרת בה הוא נמצא (צה"ל) בצורה הטובה ביותר והאמיתית ביותר האפשרית. את חיצי הביקורת שלי אני שומר למסגרת הנ"ל, ליוצריה, לצביעותם, ולערכים הספציפיים בהם מדובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, עם מרבית דברייך אני מסכים - דהיינו "במחנה" אינו עיתונות, ולכן יצירת מצג בו "במחנה" הוא עתונות הוא צביעות ו/או הטעייה. המסקנה שאני הייתי גוזר מכך היא ש"במחנה" אינו צריך לצאת לאור, ממש כשם ש(כפי שאמרתי פעמים רבות) למשרד הבטחון לא צריכה להיות תחנת רדיו, למשרד התחבורה לא צריכה להיות תחנת רדיו, ולמשרד החינוך לא צריכה להיות תחנת טלוויזיה (וזו הזדמנות לשבח את "חינוכית 23" העדיפה בהרבה על ערוץ שמונה (שמן הראוי, אולי, לשנות את שמו ל"ערוץ בייגלה" ע"מ לשמור על מוטיב האוכל המאפיין אותו)). עם מה אינני מסכים? עם ההערכה שלך לתא"ל שטרן על כי פעל בהתאם למהותו ולדעותיו האמיתיות. את זה שטרן יוכל לעשות כשישתחרר מצה"ל ויהיה בעליו הגאים של מקומון מצליח. כחייל בצבא הקבע, אני מצפה ממנו לפעול בהתאם ליעדים ולמטרות שהציבו לו מפקדיו, ובהתאם לערכים (אבוי) של הארגון בו הוא פועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערכה שלי היא לאדם בתור מפקד הכופה את דעותיו, כלומר מבצע את תפקידו, כפי שהוגדר. אם אלא הן באמת דעותיו או לא, אינני יודע. אני יכול רק להעריך בהתאם להתרשמות השטחית שבניתי כתוצאה מהופעותיו והתבטאויותיו התקשורתיות. כמובן שבמקביל להיותו מפקד הוא גם פקוד וע''כ כפוף לדעות מפקדיו, להן הוא מחויב לחלוטין, והדין שהוא מפעיל על פקודיו יכול להיות מופעל גם עליו, באותה המידה. ה''אבוי'' שלך משונה בעיניי. אני מודע לגמרי לקיומם ולמהותם של הערכים עליהם מבוסס הארגון (ולא רק הרשימה המצחיקה והמתחנפת שיצר לו הפרופסור המכובד אסא כשר), אלא שאינני מסכים איתם כלל ועיקר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |