 |
|
 |
||
|
||||
 |
קראתי את התשובה הקודמת שלי וברור לי שלא הייתי מספיק ברור. אנסה להסביר את הרעיון יותר טוב. ללטאות האלו יש (לפחות) שני סטים של כרומוזומים זהים, כאשר כל כרומוזום בנוי משתי כרומטידות לא זהות (אני יודע שזה מבלבל במיוחד אם זוכרים שכל כרומטידה עשויה מגדיל כפול של DNA) שיכולות להכיל מופעים, אללים, שונים של אותו גן (לדוגמה כרומטידה אחת מכילה אלל לשער בהיר והשנייה לשער כהה). בעת חלוקת הפחתה (מיטוזה) כל כרומוזום מחליף עם בן זוגו הזהה לו קטעים שונים. שם לב, שהחילוף מתרחש בין כרומטידות לא זהות, כך שמה שמקבלים אלו ארבע כרומטידות עם הרכב גדילים שונה (ראה איור יפה והסבר http://www.zinman.org.il/html/bio/ta/miyozis.html) כך יוצא שלכל תא ביצית יש סידור גנטי שונה. זה מה שמסביר את ההבדלים בין אחים למרות שהם באים בדיוק מאותם הורים. בלטאות וביצורים הרב תאיים ששכ"ג סיפר עליהן מתרחשת רביית בתולין, שבה מתרחש כל התהליך של חלוקת הפחתה עם שיחלוף אבל האיחוי של הביצית הוא עם מה שהתחלק ממנה בשלב של השיחלוף. כלומר במידה רבה אפשר לומר שרמת השוני בין הבנות השונות של לטאה מסויימת היא חצי מרמת השוני בין אחים. מאחר שהיום מקובל לחשוב שעיקר ההבדלים בין יצורים שונים מקורו בבקרת התבטאות של גנים, דבר ששיחלוף בההחלט יכול לתרום לו, יותר מאשר במוטציות נקודתיות, אני יכול לדמיין מצב שבו רביית בתולין יכולה להספיק, למשל בבית גידול יציב למדי, או בבעל חיים עם מחזור חיים קצר ומספר צאצאים גבוה. התופעה הזאת במידה כזאת או אחרת מתקיימת בעת הפריה עצמית של צמחים, כך שאפשר לומר שיצורים האלו ששכ"ג הזכיר והלטאות גם כן, הן אולי מקרה קיצון של תופעה לא כל כך נדירה בסופו של דבר. אם המודל שתארתי כאן אכן makes sense אני מנחש שליצורים שמתרבים רק ברביית בתולין יהיה גנום גדול יותר משל קרובי משפחתם שמתרבים באופן מיני, בגלל האפשרויות הרבות יותר לשיחלוף ושונות גבוהה יותר. רק דבר אחד אני לא מבין בבעלי חיים המוזרים האלו ובלטאות הא-מיניות, איזה טעם יש לחיים בלי מין? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |