הסופר אימרה קרטס מודה ומתוודה: 285074
..."כמעט שכחתי שהגעתי לכאן לצורך השתתפות בכנס, ושיהא עלי להציג את הנאום שהכנתי. 'אם אומר שאני סופר יהודי, עדיין לא אמרתי בכך שאני יהודי', אני קורא מן הדברים שכתבתי, 'שהרי איזה מין יהודי הוא זה שלא קיבל חינוך דתי, שאינו דובר עברית, שכמעט אינו מכיר את יצירות המופת של התרבות היהודית ושאינו חי בישראל אלא באירופה? מי שאושוויץ היא אולי הזהות היהודית היחידה שלו, אינו יכול במובן מסוים להיקרא יהודי. הוא בבחינת אותו 'יהודי-לא-יהודי' שעליו כתב יצחק דויטשר, מין וריאציה אירופית חסרת שורשים, המתקשה לחוש קירבה לזהותה היהודית הכפויה'.

"כולי בושה למקרא השורות הללו. אני נכלם לחשוף את מצבי הקיומי, את בעיותיו הדקות מן הדק של אינטלקטואל יהודי חסר שורשים, את משבר הזהות שלו, את היותו חסר מולדת. פתאום מכה בי האירוניה הבלתי נסבלת הטמונה בתפקיד שאני ממלא: בתור ניצול שואה אני מרצה על אדמת ישראל הנתונה במלחמה – ובעיקרו של דבר אני מסביר מדוע אינני יכול לחוש סולידריות כלפי העם שאני עצמי שייך אליו. הסולידריות שלי מתמצה בכך שהעזתי לעלות על מטוס לתל אביב. אני אורח המלקט רשמים לשווא, החוקר באופן עקר את האנשים שלעולם לא יוכל להבין, משום שאין הוא חולק את גורלו עם אלה שאליהם הוא בעצם שייך.

"מעולם לא הרגשתי כך בוודאות כזאת. כאילו עכשיו, כשהסימפטיה ותחושת הסולידריות מייסרות את נפשי – כאילו עכשיו אני הוא הזר".


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים