בתשובה לשוקי שמאל, 05/03/05 23:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"הייתי מוסיף לקלחת, גם את הצלחתו בקרב קוראי הגרמנית. אני מנחש שסיפור ההצלחה הזה מופרז מאוד מאוד, בעיקר מכיוון ששמועת הצלחתו הגיעה אלינו בעיקר, מפיו עצמו." טוב שאמרת שאתה "מנחש". קישון היה ככל הנראה הסופר המצליח ביותר בגרמניה המודרנית, כולל גרמנים וסופרים מתורגמים. על פי אתר ויקיפדיה בגרמנית (http://de.wikipedia.org/wiki/Ephraim_Kishon) נמכרו 70 ספריו שיצאו בגרמניה ב-33 מליון עותקים (מתוך 43 מליון בסך הכל). הספר "ספר משפחתי" שלו נחשב לספר העברי הנפוץ ביותר לבד מהתנ"ך (הנמכר ביותר בגרמניה קרוי "תעלת בלאומילך"). "אני חש שבהחלט יש מקום לכתבה כמו זו..." בהחלט, אם כי משום מה הביקורות הצולפניות מסוג זה נוטות להתפרסם רק אחרי שמושאן הופך מאכל לתולעים ולא לפני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''קישון היה ככל הנראה הסופר המצליח ביותר בגרמניה המודרנית, כולל גרמנים וסופרים מתורגמים.'' טוב שאמרת ''ככל הנראה'', בדוק כמה עותקים מכרו גינטר גראס, תומאס מאן, ברכט או קארל מאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי "כנראה" מתוך נחמדות. גונטר גראס מכר כמה מליונים מ"תוף הפח". שאר ספריו נמכרים בערך ב-200 עד 400 אלף עותקים. Ein weites Feld השערורייתי, לדוגמה, נמכר בכ-350 אלף עותקים. כל השאר לא רלוונטיים, אם משום שאינם שייכים לתקופה המודרנית (קארל מאי), אם משום שלא כתבו רומאנים (ברכט) ואם משום שהנתונים פשוט יגרמו לך עוגמת נפש (חוץ מ"בית בודנברוק" שאר ספריו של מאן נמכרו בהרבה פחות עותקים משאתה חושב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי, בגלל זה בקשתי ממך לבדוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יש בזה משהו. הטריגר לפיליטון שלי היה מקבץ הראיונות ושפע הכתבות שהתפרסמו אחרי מותו, שהצטברו למסה הקריטית הנדרשת כדי להטות את הכף נגד העצלות הטבעית שלי. חודש לפטירתו נראה לי כמו תאריך נכון, אם כי במחשבה שניה (ובעקבות הערה שקיבלתי בדואר) אולי היה נכון לחכות קצת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע"פ הנתונים מדובר בממוצע של למעלה מחצי מליון עותקים מכל ספר. "בית בודנברוק" של תומס מאן מכר 1305000 עותקים (http://www.lesekost.de/philo/HHLPH03.htm). אתה לא חש שיש כאן משהו מופרך? ונניח שאלו המספרים? מה משמעותם? "בדיחמין" אולי מכר יותר עותקים מ"תמול שלשום". האם זה מחייב הענקה מיידית של פרס ישראל לדידי מנוסי? אני חושב שיש בכך אירוניה שקישון כנראה לא היה יודע להעריך, שהוא, האריסטוקרט של ארצות הקיר"ה, נזקק לטיעונים של מוכרי הקסטות בשוק הכרמל. באשר לעיתוי, הרי מותר לנו לקחת דוגמה ממנו עצמו, שלא פיספס שום בדל הזדמנות, כדי להטעימנו, עד כמה איננו ראויים לו בבחינת "אין נביא בעירו"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מופרך כאן בדיוק? טענת שקישון הוא שקרן שהעלה טענות שאין להן רגליים ("שמועת הצלחתו הגיעה אלינו בעיקר, מפיו עצמו") ועכשיו, נוכח העובדות השונות, אתה פוצח בהגיגי נפל כך שמכירות ספרים אינן עדות לאיכות? האם מישהו טען אחרת? האם קישון טען אחרת? למעשה, קישון עצמו כתב: "כל כהן בממלכת ההומור, ברגע שהוא מתחיל לכתוב על רמה גבוהה מדי, הפופולריות שלו תתגמז פלאים... מה אפשר לעשות נגד זה? לכתוב בינונית, למטה רמתך... כל פעם שההצלחה מאירה לי פנים אני חושש שעשיתי משהו בינוני." אגב, אפילו ל"ממוצע" שעשית אין על מה לסמוך. קישון כתב בסך הכל 22 ספרים, ספרי סטירות, מחזות ומערכונים. שאר 50 הספרים שיצאו בגרמניה היו אסופות למיניהן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |