בתשובה לidan, 06/03/05 9:56
לשאלת גולדה וסאדאת 285429
נעם טל • בתשובה לidan יום ב', 7/3/2005, 11:10
הסקירה הזאת אינה מדויקת בפרטים רבים. כמן למשל ציון הפסקת השידורים בינואר 1982 בשעה שהם נפסקו ב-‏1 באוקטובר 1993 לאחר יותר מ-‏20 שנות שידורים.

אם כבר אינטרנט אני מציע אתרים מהימנים יותר כמו
בכל מקרה לפתרון:

אייבי נתן חיפש במשך כל השנים גימיקים כדי לקדם את רעיונותיו. כאשר ספינת השלום עזבה את נמל ניו-יורק בדרכה למזרח התיכון נאלצו כל הספקנים והציניקנים לבלוע את הכובע. התקשורת בארץ ובעולם הקדישה כתבות רבות ל"קול השלום" ולדמותו הססגונית של המייסד.

אחד הגימיקים של אייבי היה זוג החתולים בשמות אלו שהשתתפו יחד עם הצוות הראשון בהפלגה. ספינת השלום הגיע לאזורינו והחלה לשדר ב-‏26 במאי 1973 מול חופי אשדוד ות"א. כשפרצה מלחמת יוה"כ הפליג אייבי לשערי פורט סעיד וקרא "להפסיק להלחם" ו- "לדבר שלום" אייבי סיפר שבמרחק לא רב מספינת השלום התנהלו קרבות מרים באויר ובים אבל בספינתו איש לא פגע, אבל גם לא נענו לקריאתו.

אחרי המלחמה הפליגה הספינה לנמל מארסיי בצרפת לצורך תיקונים והצטיידות שנמשכו יותר משנה. משנת 1975 ועד סוף 1993 נמשכו השידורים, למעט הפסקות קצרות לתיקונים.
מ-‏1989 ועד 1992 ניהל אייבי מאבק נגד החוק האוסר מפגשים עם האויב, וישב פעמיים בכלא בגלל שנפגש עם ראשי אשף.

ב-‏1 באוקטובר 1993 זמן קצר לאחר חתימת הסכמי אוסלו הפסיק את השידורים וב-‏28 בנובמבר הטביע את ספינתו מול חופי אשדוד.כיום אייבי (בקרוב בן 78) המוגבל בתפקודו עקב מחלה, מתגורר בדיור מוגן בת"א.

והערה לסיום:
בימים אלו מתקיים שייט של יאכטות מת"א לעקבה לקידום השלום. איש לא טרח לציין שעוד לפני שנחתם הסכם השלום עם מצריים הפליגו אייבי וצוותו לאילת (1 בינואר 1977).

איבי היה בין הראשונים לדבר על הצורך בהידברות עם הערבים ועשה יותר מכל אחד אחר למען הדברים שבהם האמין: הוא טס למצריים (1966) תוך סיכון עצמי רב, שבת רעב, ישב בכלא והקדיש את כל אונו והונו לקידום השלום, ולסיוע למליוני מוכי גורל ברחבי העולם במשך יותר משלושים שנה.

אייבי נתן נשכח. הוא לא זכה בשום הכרה רשמית על פועלו."מורשת השלום" מזוהה כיום עם פרס (שהצביע בכנסת נגד חוק המפגשים עם אש"פ) ועם רבין שחצי מדינה נקראת על שמו בעיקר בזכות "המזל" שהיה לו להרצח בעקבות הסכמי אוסלו.
לשאלת גולדה וסאדאת 296879
אורית • בתשובה לנעם טל יום ו', 29/4/2005, 1:47
אני כואבת את ההזנחה שלנו ואת הנטישה של אייבי נתן, הוא עוד חי, הוא עוד איתנו, ובלא כל בושה, אנו נותנים לו לדעוך, בלי הכרה, בלי כבוד לו הוא ראוי, בלי שום נקיפות מצפון.
אני נבוכה, מתביישת ומבקשת ממנו סליחה בשם העם הזה, שלפעמים מצטייר ככפוי טובה.
...בשם אלו שאוהבים אותך, ולא שוכחים.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות