 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...כפי שחש השועל לגבי הענבים שלא הצליח להגיע אליהם, מפני שצמחו מעבר לגדר. דבר שאינך יכול להשיג, עליך לטפל איכשהו בכאב הערגה אליו. אם תמזער את חשיבותו תוכל למצוא (ובזול!) את הרוגע הנדרש. הבעיה, כמובן, היא שהערגה (הרצון האנושי!) היא אחד הכוחות המניעים החשובים של המין האנושי. כאשר אנחנו פותרים את הבעיה אנחנו גם פוטרים עצמנו מהתקדמות בכיוון הנערג. או, במלים אחרות: אם העורלה בלתי-אפשרית לחלק גדול מהנוף האנושי בסביבתך עקב האסון שנגרם להם על-ידי התרבות שנולדו לתוכה, בוודאי שתבצע בתוך עצמך אקט מכירות "איכסה, זה מגעיל". טבעי ומובן – בהחלט. מקדם את המין האנושי – לא כל-כך. ובעוד מלים אחרות: קנאה היא לא מוטיבציה טובה במיוחד, הא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודעת לנושא ה"אם אני לא יכול להשיג את זה - זה בטח לא חשוב", ותאמיני לי שלא זו הבעיה שלי, כי אחרת, מה יותר פשוט מלתפוס את הגבר הלא נימול הראשון שאראה, לקרוע מעליו את בגדיו, ולבצע בו את זממי, תוך שאני רושמת בפנקסי הקטן (והמטאפורי) הערות על טיב הסקס "עם או בלי" עורלה. אבל לא. לא זו הבעיה שלי. הבעיה שלי היא אסתטית גרידא: אבר מין שלא מלו אותו, נראה - לטעמי האישי - כמו הצוואר של אי.טי מיודענו. ומראה זה אינו משובב את נפשי, ואינו גורם לי לתחושת "הו, אני חייבת להשיג לעצמי אחד כזה". או אולי אשתמש במודל השוואה אחר (כדי שתוכלי להיטיב להבין את אופן החשיבה שלי): ריח. השווי נא את העניין לגבר המשתמש בדיאודורנט ביום קיצי ולח, לעומת גבר שלא. אני אישית מעדיפה מישהו שמכיר בקיום דיאודורנטים, ואתרחק מרעהו, מתוך הרגשה שאם אתקרב לגבר "בלי", ינדוף ממנו ריח לא נעים. האם גם אז תאמרי כי מעצם זה שאיני מכירה גברים שאינם נוהגים להשתמש בדיאודורנט, הרי שאני מקנאה, ובתת המודע אני חפצה בגברים כאלו? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |