בתשובה לאלכסנדר מאן, 18/07/01 4:12
המרדף אחרי העורלה האבודה 28742
אסף שרעבי • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ד', 18/7/2001, 12:03
ונאמר שהניתוח הפסיכולוגי-סוציולוגי שלך אודות העם היהודי הוא נכון, הרי אין אתה יכול לדעת בוודאות מה המקור של כל התופעות.
1) ישנם כל כך הרבה משתנים מפריעים.
2)ישנם עמים אחרים הנימולים (גם בתקופה העתיקה, בין בסביבת היהודים ובין אם לאו) שלא "הגיבו" למילה כמו העם היהודי.
גם אם נניח שהתופעות שהזכרת נכונות, עדיין לא הוכחת שום קשר בינן לבין המילה. זאת סתם השערה לא ממש מבוססת. כמוה כיריה באוויר. מסוג אותן השערות המוציאות שם רע למדעי החברה.
המרדף אחרי העורלה האבודה 29008
אלכסנדר מאן • בתשובה לאסף שרעבי יום ו', 20/7/2001, 4:40
מר שרעבי הנכבד,

צר לי על העיכוב בתשובתי, הנובע לעיתים הן מלוח זמנים עמוס והן מהעדרויות תכופות.

איני חושב שניתן להוציא למדעי החברה שם רע - שם רע זה כבר קיים במחוזות אלו מאז הגה פרויד רעיונותיו הראשונים.
אוסיף ואגלה לך ולקוראים, כי אף אני מחזיק בדיעות סקפטיות משהו לגבי שיטות פסיכולוגיות שונות, כולל שיטתו של הממושקף-מזוקן מוינה. אף קארל גוסטב יונג ווילהם רייך חביביי עומדים במחוזותיי תמידית על הכוונת, שלא לדבר על שורה ארוכה וטובה של הוגים פסיכואנליטים
נוספים - אשר מחקריהם בפירוש אינם אמפיריים, כי אם מבוססים על התבוננות אינטרוספקטיבית עמוקה, המלווה בהשערות מעניינות ונועזות לגבי אפשרויות מסוימות בנאראטיב חיי הפאציינט.

כאמור, אינני מקבל השערות אלו אוטומאטית, הגם שאיני שוללן על הסף. המדובר למעשה במעין משחק מחשבתי-קוגנטיבי, הקשור והכרוך בהתבוננויות היפוטטיות לכאורה - אך במבט לאחור קיימת הסכמה רחבה בקרב קהל אנשי מדעי החברה, רוח ואף אנשי המדעים המדוייקים, כי אין לשלול הפסיכולוגיה והפסיכואנליטיקה על הסף, היות ואלו תרמו אדירות לנסיון הבנת האדם את עצמו ואת הקורות אותו במודע ושלא במודע.

התמקדותי בעניין העורלה מבוססת על השערות שונות, אשר הועלו על ידי פסיכולוגים/פסיכואנליטיקנים שונים במהלך מאה השנים האחרונות, וזאת בנוסף לשורת הירהורים ומחשבות פילוסופיות בנושא, המיוצגים על ידי הוגי דיעות שונים, אשר במתכוון ושלא במתכוון נדרשו לעיתים, ובאופן אינטרני, לנושא זה.

כפי שגרסתי בתגובה אחרת - אינני יודע אם העם היהודי אלים מעמים אחרים, ואין ספק שכל דוגמא מאשרת תתקל בדוגמא נגדית השוואתית, כך שאין לנושא זה פראמטרים מדוייקים של שקילה ומדידה.

הדבר היחידי שניתן לומר בביטחה על צאצאיו הזכריים של עם יהודי זה, הינו כי הללו חוו בראשית חייהם כאב אדיר ומהמם, העומד בניגוד לחוויותיהם השונות בשבעת ימי חייהם הראשונים. חד וחלק.
דומה כי אף בקרב מצדדי אקט זה אין כל עוררין וחילוקי דיעות שהדבר בהחלט מכאיב-משהו, ועל כן נשאלת השאלה כיצד ומדוע התגלגלה והתעלתה 'מצווה' סכזואידית זו לדרגת חשיבות כה גבוהה בהבנת היהדות את עצמה, מצווה אשר הוקפדה להיות מקויימת במשך עשרות דורות, ללא כל הצבת סימני קריאה ושאלה על תועלתה ומשמעותה.

אישים שונים בהיסטוריית העולם, אשר ניסו לשים קץ למינהג מגונה זה, זכו לקיתונות של חרפה, בוז, ואיבה בגין נסיונם זה; בין אם המדובר באדריאנוס החביב או בדמיות סמי-יהודיות כשאול-פאול התרסי, הרי שחכמי היהדות ראו בכל נסיון 'הפטרות' מרליקט זה פגיעה של ממש בעם היהודי ונסיון להשמידו.

אתה מבקש לראות השערתי זו כיריה באוויר, ויש לשער כי אינך היחידי בדעתך זו; אנשים נוספים יטענו בלהט כי הדבר מעודו לא הוכח, וכי הנסיון הנואל להיטפל לאקט יקר-ערך וקדוש זה הינו לצנינים בעיניהם, נסיון הגובל במירמה ואחיזת עיניים פסיכולוגיסטית.

אני, לעומת זאת, שב וטוען פעם נוספת כי יש לשוחח ולדבר על נושא רגיש וכאוב זה בפתיחות הראוייה, אף כי דבר זה עשוי/עלול לפגוע ברגשות סוציאליזציה ראשוניים. אין כל ספק בליבי כי אקט זה אחראי בראש ובראשונה להתקבצות הקבוצה היהודית בחוויותיה הקולקטיביות ברמת התת מודע - גם אם ייטען ללא הרף מעל דפי אתר זה כי מושג פסיכולוגי זה אינו בנמצא, ואם בנמצא הוא, הרי שהמדובר בבלוף.

הכאב והסבל הנגרמים מאקט זה, כולל גרימת קהות התחושה של עצבי העטרה, אינם מותירים כל ספק בליבי שתוצאותיו של אקט זה אכן אירברסביליות באופיין.

אציין בהזדמנות זו פעם נוספת, כי הגויים הנימולים עברו אקט זה באופן אחר לגמרי, כפי שציינתי בתגובה אחרת באשר למיקרה האמריקאי (ארבעים אחוז בלבד) ולמיקרה הערבי, וזאת משום שחוויית הכאב בקרב קבוצות אלו הינה שונה ואחרת (ולעיתים כמעט ובלתי קיימת) - שלא כמו בטראומת המילה היהודית.

בברכה

א. מאן
תיקון קטן 29023
האייל האלמוני • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ו', 20/7/2001, 10:55
כותבים היפותטי, לא היפוטטי.
תיקון קטן 29042
אלכסנדר מאן • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 20/7/2001, 15:46
ידידי האלמוני,

צודק לחלוטין; כנראה מפאת השעה המאוחרת, עת חזרתי לביתי ממסע בצפון אירופה.

עימך הסליחה

א. מאן
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות