 |
אחת הבעיות שעולות מהשוואת הנפש למחשב היא היא הזכרון. בניגוד למחשב, זיכרון אנושי איננו פועל כך שהיזכרות היא אחיזור ושליפת מידע, במשמעות של זיכרון כפעולה ההופכית לאיחסון. זאת אומרת, במחשבים המידע נשמר בצורה ישירה וכדי לשלוף אותו מהזיכרון צריך לעבור את שלבי תהליך האיחסון, מהסוף להתחלה. יש מספיק מידע אמפירי המראה שזכרון אנושי איננו פעולה של איחזור מידע ישיר שניתן לתיאור מכני, אלא פעולה הבונה מחדש שברי דברים בהתאם לתנאים זמניים הקיימים בזמן ההיזכרות. יז זיכרון ישיר ובלתי אמצעי כמו שאנחנו ניזכרים בתמונה מסוימת או בנוסחה מתמטית.
אבל כשאנחנו צריכים להיזכר בנרטיב מורכב כמו "מה עשית אמש?" אנחנו צריכים להפעיל מאמץ מחשבתי כדי לבנות מחדש את כל פרטי הערב. זה קורה גם כשאנחנו צריכים להיזכר בסיפור שקראנו, בתיאור מאורע לו היינו עדים וכו'. המאמץ התבוני מוביל לבניה מחדש של דבר מה הדומה, אם יותר אם פחות, למה שאנחנו חושבים שבאמת קרה או היה. המחשבה שבאמצעותה אנחנו מנסים להיזכר נתונה תחת השפעות של הסביבה הזמנית, של מה שעבר עלינו מאז אותו "אמש," מה שמשפיע על הצורה בה הזכרון נבנה. אם אנחנו צריכים לחזור על סיפור אותו שמענו ממישהו, הרי שאז יש התערבות עוד יותר גדולה של כל מני אלמנטים "מפריעים," במיוחד הנטיות האישיות שלנו, האידאולוגיה או המושגים בהם אנחנו תופסים את העולם וכיו"ב. בגלל שההפרעות האלו משפיעות גם על הצורה בה אנחנו שומרים על הסיפור אותו קראנו וגם על האופן בו אנחהו בונים אותו מחדש בזמן שאנחנו נזכרים בו, נוצרות הטיות וסטיות בין מה שאנחנו זוכרים לבין מה שבאמת קרה או שמענו או ראינו.
ניקח לדוגמה את סיפור ההפגנה נגד רבין וארון המתים. לכאורה זהו מאורע שארע רק לפני 10 שנים וכל מי שכתב עת זה תגובה היה עד לארועים באותו זמן. והנה, מגיב ימני זוכר דבר מה שונה ממגיב שמאלני, או מגיב אחד זוכר שהיה כתוב דבר מה על הארון ואחר זוכר משהו אחר (במקרה הזה לא היה קשר לזהות הפוליטית שלהם). מגיב אחד זוכר את האווירה כמאיימת ומסיתה והשני זוכר שהיו הפגנות מלאות זעם אך עדיין במסגרת מקובלת, וכה הלאה וכה הלאה. וזה אמור בארועים שאמורים להיות טריים בזכרון של המגיבים.
בקשר לסיפור של מגילת אסתר, הרי הזכרון היחיד שקיים הוא הטקסט שהועתק במשך כ-2000 שנה בתוספת שכבות של פרשנות (לפחות לגבי מי שהיה חשוף לה) ואינדוקטרינציה חינוכית. עכשיו באים ומנסים לבנות מחדש את ההיסטוריה האמיתי של ארועי המגילה. כדי לבנות את הסיפור ההיסטורי, מעשה של היזכרון מכוונת, יש צורך מאמץ תבוני מנתח, במחשבה רציונלית שמנסה לדלות קרעים ופרטים ולשזור אותם לכדי סיפור "אמיתי," לא היזכרות ישירה כמו שאנחנו זוכרים משהו ויזואלי, מייידית וללא התערבות מחשבתית.
מכיוון שהדרך היחידה לבנות סיפור היסטורי כזה הוא באמצעות כוח הרציו, וזה נתון תחת ההשפעה של המבנה הנפשי של "האדם הזוכר", ותחת השפעת התנאים הסביבתיים של זמן הזכירה, הרי שמעבר לשלד מאד מסוים של פרטים טכניים (היה או לא היה מלך בשנה כזו וכזו), בעצם תהליך הבניה של הארוע ההיסטורי (מן היזכרות שכזו) יש חוסר אפשרות מובנה להגיע לאמת מדיוקת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש