בתשובה לערן בילינסקי, 27/03/05 14:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שיש הבדל קטגורי ורע אינהרנטי במכירת מין ואינטימיות מזויפת, במיוחד כאשר היא באה מחוסר ברירה. (אני מסייג רק במקום אחד: אני לא חושב שאנו יכולים לגנות אישה שהגיע למצב כזה. כי הגינוי הוא כמו שאמרתי הוא כלפי החברה. מאידך אם אשה בוחרת בצורה חופשית לחלוטין ומרגישה עם זה בסדר, על זה לא דיברתי והאמת גם אז אני לא רואה את החברה צריכה לגנות זאת ולהתגנות). לעומת עבודות אחרות, שאף בהן ייתכן תחושת אנשים העובדים בהם מתוך בחילה.(אם אנו יכולים לשפר זאת למה לא?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך מכילה לדעתי סתירה פנימית מובהקת. אם מצד אחד אתה מסכים שיש הבדל קטגורי ורע אינהרנטי במכירת מין ואינטימיות מזויפת, כיצד אתה יכול להסתייג אחר כך ולומר "אם אשה בוחרת בצורה חופשית לחלוטין ומרגישה עם זה בסדר, על זה לא דיברתי והאמת גם אז אני לא רואה את החברה צריכה לגנות זאת ולהתגנות"? אני לא מבין. תסביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה להסביר ואם לא אצליח אז יש לי בעיה. הרע שבדבר הוא המצב, אין אני מחפש אשמה באותה אישה שנקלעה למצב. יכול להיות שלא הבנתי מהו אינהרנטי ולכן נקלעתי לסתירה פנימית, אשמח אם תסביר את המושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי כיצד התגלגלה האשמה לסיפור. גם אני לא מחפש אשמים. מה שאני מנסה לברר האם הזנות עצמה היא "דבר רע", כלומר הרוע הוא פנימי (אינהרנטי) לעיסוק (אינדי_גו, בתגובות בהמשך, גורסת שכן למשל, על סמך הטראומה שנגרמת לעוסקים במקצוע זה), ואז לא משנה אם העיסוק הוא אכן מבחירה - כדבריך "אם אשה בוחרת בצורה חופשית לחלוטין ומרגישה עם זה בסדר, על זה לא דיברתי והאמת גם אז אני לא רואה את החברה צריכה לגנות זאת ולהתגנות" או בכפייה, כי לפי מה שהגדרנו זנות זה רע בכל מקרה, או שמא זנות היא רע רק אם היא נכפית (במישרין או בעקיפין) על העוסקים בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני מבין יותר, הרוע שאני מדבר עליו הוא שכופים את האישה לעבוד בזנות, וגם מדובר בכפייה מסוג עקיף כגון צורך נואש של אותה אישה בכסף. (שלא לדבר על בעיות סמים וכן הלאה). אם אין את כל הדברים הללו, והאישה יכולה לעשות כרצונה, אין זה רע שהוא מחוץ לסקלה אלא בתוכה (לדעתי השאלה פתוחה עד כמה קרוב לקצה וזה תלוי בנסיבותיה של אותה אישה, במקרה של הכפייה ברור שלא אראה את האישה כרעה ולא אשפוט אותה ולכן כמובן לא אאשים אותה). אני חושב שהנגיעה כאן שזנות בכפייה כדבר רע מאוד הוא כך בגלל המצב שבו כופים את האישה למסור את עצמה, באופן די טוטאלי. כאן החדירה לאינטימי ביותר שלה. אני מעז לחשוב שגם גברים במצבי הכפייה יכולים להיות לא שונים מכך כלומר בנתינה למשהו אחר את העצמך תחת כפייה וזהו אותו רוע של הכפייה. לצורך חידוד הדבר, הרוע המופיע פה הוא בכפייה של הדבר. האשמה שאותה גילגלתי לסיפור באה להדגיש שהזנות כשלעצמה אינה הרע כאן. כלומר האישה שכופים אותה לקיום יחסי המין אינה האשמה במובן שאותו רגע שבו היא עוסקת בזנות בגלל שהזנות היא רעה ולכן, אם כן, עליה להיות אשמה. (והמסקנות יהיו לפי מה שכתבתי הם שהאשמה תוטל על גורמי הכפייה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קפצת למסקנות, חוששתני. כתבתי באחת התגובות, שייתכן מאוד שישנו אחוזון נידח של נשים שבאמת ובתמים בחרו ונהנות מהעיסוק בזנות. לדעתי זהו אחוז זניח. האחוז הגבוה, לעומת זאת, של תגובות טראומה אצל עוסקות בזנות יכול להביא אותנו לכמה מסקנות שונות. אפשר להניח שהרוע הוא אינהרנטי. אפשר להניח שהרוב הגדול של העוסקות בזנות עושות זאת בכפיה, הן ישירה והן עקיפה. זה אינו היינו הך. זה מצד הזונה. מצד הלקוח, כן, אני חושבת שהרוע הוא אינהרנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מצד הלקוח, כן, אני חושבת שהרוע הוא אינהרנטי'' תסבירי בבקשה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם, לתפיסתך, הרוע האינהרנטי של גבר במשקל 120 ק"ג שמשתרע באון על נערונת שברירית (52 ק"ג, טופ), זהה לזה של החנון (78 ק"ג, פלוס מינוס, בלי נעליים) שמגיע אל מלכת הסאדו המזדקנת 1 כדי לחטוף את מנת ההצלפות השבועית? 1 (לא מוכנה לנדב פרטים אודות משקלה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא, אני פעם לא ידעתי מה זה אותנטי. שאלתי והסבירו לי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |