בתשובה לערן בילינסקי, 26/11/04 1:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הן סובלות לא רק מהטרדה מינית וחוות לא רק שידולים גסים במסגרת שירותן בצה"ל, אלא מהטרדה קיומית. ספרה של מיכל זמיר, "ספינת הבנות", עוסק בחוויה של רוב הנשים בצה"ל, המשרתות כפקידות. "אפשר לדבר גם על הצדדים הלא פליליים של התופעה" – אומרת זמיר בראיון ל"הארץ" – "על הבזבוז, על התחושה שלא רואים אותך, שלא מתייחסים אליך אם את לא יפה, כל מיני דינמיקות של 'נותנת לא נותנת'. הרי כל הזמן נזרקות נשים צעירות מאוד, בלי הכנה, לתוך עולם גברי די אכזרי. יש כאלה שזה טראומתי בשבילן. ומי שלא חוותה זאת כטראומה אז אולי הפצע שלה פחות עמוק, אבל זו תמיד חוויה פוצעת". עד כמה הוא קרוב למציאות? "העולם שמתואר בספר הוא בדוי - אין לידה בבסיס צבאי ואין בחורה שעוברת חמש גרידות - אבל הספר מתאר את התחושה שהרגשתי כשהגעתי לפו"ם, שלא יכול להיות שזה אמיתי, מה שאני רואה. יש בו גרעין אמיתי מאוד..." כשנערך יום ח"ן מרביצים בחיילות תורה חשובה – מנטרה החוצה דורות של מגויסות: "בסיכומו של דבר... דווקא הבנות, הפקידות, הכאילו לא חשובות, להן יש את הכוח להכריע. הן אלה שקובעות איזה מין יום יהיה לבוס, איזה מין החלטות יקבל, ואני לא רוצה להשתמש במילים כמו שלום ומלחמה" (ובאמת איזה מין יהיה היום לבוס?). "המשפחה" הצה"לית נחשפת במערומיה ומחדליה כאשר בחורות צעירות נכנסות להריון, ואף אחד לא שם זין, כל עוד איש מהבכירים לא מסתבך... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |