בתשובה ליהונתן אורן, 01/04/05 22:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ניסית לגלח את השפמפם? אולי זה יעזור. (אויש, סתם נו...) חלק מצלם האנוש שלנו הוא גם האופן בו זוכרים אותנו אחרי שיורד המסך, לא? כמו שאמרו בתגובה 289772. אדם איננו רק חתיכת הבשר הנוכחית שאנו רואים *כרגע* מולנו. אם אפשר לרמוס את כבוד המת, אז בטח שאפשר לרמוס את כבודו של סלרי (וזה שהוא לא מודע, כרגע, לרמיסת כבודו, זה לא מעיד על כך שהיא לא קיימת). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 289786 חלק ראשון. "כבוד" הוא מושג ערטילאי. חיים לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הם לא מושג ערטילאי, אז מהם בדיוק חיים (אנושיים)? פעימות לב ומטאבוליזם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא יודע להגדיר חיים (לא באמת ציפית, נכון?). אני בעד להשתמש בהגדרה רחבה של המושג, דווקא בגלל שנראה שהעתיד הלא רחוק יאפשר לנו לשחק עם ההגדרות. אתה אוהב מדע בדיוני, לא? אז נראה שמשחקים גנטיים יאפשרו לנו ליצור בעצמנו כל מיני יצורים, חלקם "יותר בני-אדם" וחלקם פחות. יכול להיות שיהיה מקום לחשיבה מחדש על האפיונים של חיים, אבל בינתיים נראה לי שאנחנו זקוקים לנקודת-עיגון חזקה, שתחייב אותנו לאחריות חברתית מסוימת במשחקים שלנו עם הטבע. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |