בתשובה לערן בילינסקי, 20/07/01 23:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"זר" ביפאנית - gai jin. אבל מושג ה"זר" קיים בכל השפות שאני מכיר, ותרשה לי לנחש - ברוב מוחלט של השפות שאני לא מכיר. והוא נושא לרוב את קשת הקונוטציות שאתה מבקש לקשור לו בתרבות היהודית / ישראלית ובתרבות היפנית. נסה למשל, foreigner באנגלית או Auslaender בגרמנית. כלומר, אני נוטה לחשוב שמדובר במשהו שטבוע בטבע האנושי (גנים, חינוך, חיברות, you name it) - זיהוי של "אנחנו", ומכאן של מי שאינו שייך "לנו". למושג יש, כמובן, צורות שונות וגם מידה שונה של חשיבות בתרבויות שונות. אכן נראה שביפאן (עפ"י הבחנותיו של ד"ר רותם קובנר, המורה שלי ליפאנית ולרוב מה שקשור ביפאן) החלוקה ל"זר" לעומת "מקומי" היא קריטית וחזקה יותר מהמקובל בעולם המערבי. ליתר דיוק, זה מאפיין בולט של יפאן המסורתית, שעובר שחיקה בתקופה המודרנית אך עדיין חי ובועט. עד כמה חזק וקריטי מושג הזר בתרבות היהודית / ישראלית, אני מפנה אותך לדיונים רבים באתר זה: http://www.haayal.co.il |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק עליך במשמעות מונח הזר ביהדות ואצל היפנים. התכוונתי כמובן למובן של הזר כ"נחות" ואפילו "דוחה". אני שוב נאלץ להאחז בסיפורת של מייקל קרייטון (שעליו אני נוטה לסמוך, הוא נוהג לעשות תחקירים ממצים ביותר) בספר "שמש עולה" בו בעמ'374-375 קונור מתאר את התיאור הבא: "אז מה לא הסתדר?" "רוב האנשים שחיו ביפן יוצאים משם ברגשות מעורבים. מבחינות רבות, היפנים הם אנשים נפלאים. הם חרוצים, נבונים ובעלי חוש הומר. יש בהם הגינות אמיתית. הם גם האנשים הכי גזעניים על פני כדור-הארץ. משום כך הם מאשימים תמיד את זולתם בגזענות. הדעות הקדומות מושרשות בהם כל-כך, עד שהם מניחים שלכל אחד יש דעות קדומות, והחיים ביפן... כעבור זמן מה, פשוט התעייפתי מהאופן שבו פועלים דברים. התעייפתי מלראות נשים עוברות לצד השני של הרחוב כאשר ראו אותי הולך מולן בלילה. התעייפתי מלהבחין בכך ששני המושבים האחרונים שבהם מתיישבים אנשים ברכבת התחתית הם מימיני ומשמאלי. התעייפתי מהדיילות במטוסים, השואלות נוסעים יפניים אם לא אכפת להם לשבת ליד גייג'ין, בהנחה שאני לא יכול להבין מה הן אומרות מפני שדיברו יפנית. התעייפתי מהנידוי, מהבדיחות מאחורי גבי. התעייפתי מהכינוי שחור, פשוט... התעייפתי. הרמתי ידיים" (מתוך "שמש עולה" / מייקל קרייטון, בהוצאת ספריית מעריב) הקורא הערני יבחין במשמעות הנוספת שאנחנו, היהודים, יכולים למצא בטקסט לעיל. אני לא רוצה להשאיר את זה כ"הכל שחור" לכן אוסיף גם את הפסקה הבאה: "נשמע לי כאילו אתה לא בדיוק אוהב אותם" "לא, אני אוהב אותם מאוד, אבל אני לא יפני, והם לא הניחו לי לשכוח את זה אף פעם, יש לי ידידים יפניים רבים שעובדים באמריקה, וגם להם קשה. השוני הוא חרב פיפיות. גם הם חשים מנודים. אנשים לא יושבים על ידם . אבל ידידי מבקשים ממני לזכור שהם קודם כל בני-אדם, ורק אחר-כך יפנים. לצערי, ניסיוני מוכיח שזה לא תמיד נכון" ואגב, איני מכיר את האתר המדובר. אתה ממליץ עליו? 8^) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלקיה היהודים ישראל הם מקום קשה – כמעט בלתי-אפשרי – למי שאינו יהודי. עיינו בוויכוח לגבי המילה – הגורם העיקרי שאנשים נסמכים עליו כדי לימול, ולו אף נגד תחושת הבטן שלהם, הוא "מה? להתגלות כשונה?!?", משום ששיא השונות יתגלה במקלחת הצבאית, שם לא יוכל אדם להתמודד עם שונותו. בישראל קשה לגרום לאנשים *להאמין* שאתה לא יהודי. היו לי וויכוחים בנושא עם הגננת של בני, שהתעקשה לנכס אותו אליכם. אתם (כעם) נטפלים אפילו לשמות של אנשים, אם הם לא נשמעים יהודים מספיק. איני מכירה את יפן, אך התיאור של "לא לשבת ליד השונה, אתנית" יכול היה לבוא מכל עיר, קיבוץ ומושב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני בטוח שאלו חדשות מאוד מצערות לדידך. דרך אגב, גם אני איני מכיר את יפן, אבל אני לא טיפש מספיק כדי לקחת את כל הכתוב על היפנים בלשון ארסית כמעט כדבר אמת מבלי לבקר בה קודם. סופרים נוטים לתבל מעט את חוויותיהם במחוזות רחוקים ומנהגיהם של זרים אקזוטיים. אני לא אהיה מופתע אם דברים רבים בספר יתבררו פשוט כאינם נכונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, המצב בארץ אכן היה כך לפני ארבעה חודשים; זו נקודת הזמן האחרונה בה בדקתי את הדברים באופן אישי. שנית, עמדתך לגבי היפנים מבורכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוסע מתמיד בקואופרטיב אגד. מעולם לא היה מקרה שבו נמנע מישהו מלשבת ליד זר או שונה. ההפך, שיחות בין זרים באוטובוסים לרוב נפתחות עם הזרים והשונים, דווקא בגלל היותם אקזוטיים לארץ. צר לי אם נכווית במקרה כזה או אחר. אבל היהודי הגזען שלא היה רוצה אפילו לשבת ליד הזר או השונה, במיוחד זה מהקיבוצים או המושבים אינו קיים כמו שהיית רוצה לחשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה וכמה שנים קראתי מחקר שבדק עד כמה אנשים שומרים על מרחב הפרטיות שלהם. אחת הבדיקות היתה כיצד מתישבים אנשים באוטובוס. התפלגות תפיסת מקומות הישיבה היתה באופן כללי ולא כל כך מתפיע, מבחירת ספסל נפרד רחוק מספסל מיושב אחר לכיוון של ישיבה אחד ליד השני מחוסר ברירה. המחקר הזה נעשה בישראל הרבה לפני שבאו העובדים הזרים, והתמקד לא ביחס לזר השונה אלא ביחס לזר כפולש לפרטיות של האני. וכבר קאמי וסארטר כתבו על כך. ז'אן פול סארטר דיבר על הקונפליקט הקשה שזר גורם לי - האחר הוא הגהינום. וזה מהבחינה הכפולה שמצד אחד הוא פולש לשטח הפיזי שלי, למרחב המנטלי והתודעתי שלי. מן הבחינה השניה, הוא מגביל את חרותי ואת רצווני כך שבמעשי אני חייב להתחשב בקיומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שאתה מנסה להשתדל להימנע מאחרים שיפלשו למרחב האישי שלך אלא גם הסעיף שלך עולה כאשר זה קורה. לפני שבאו הזרים זה קרה ואחרי שבאו הזרים זה קיבל גם נופך של שנאת הזר (במקום לעזאזל הוא דרך לי על התיק אמור מעכשיו - לעזאזל הרוסי\אתיופי\רומני הזה דרך לי על התיק וכדומה). אבל זוהי אינה שנאת זר אלא כעס. בכל מקרה זה אינו סותר את העובדה שגם ההפך, שהוא שיח עם זר אכן קורה במקומות הישיבה, במיוחד כאשר אין איפה לשבת ואתה נאלץ לשבת ליד אדם שאינו מוכר לך. ההגזמה היא שמכיוון שיהודים הם גזעניים הם לא יסכימו לשבת ליד אדם שאינו משלהם, נשארת הגזמה גם בתוספת המידע על מרחב אישי באוטובוסים בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תעלעל בספרים ועיתונים ישנים תגלה שהטינה והאיבה לזר והשונה איננה דבר חדש. כמה מראי מקום - הראשון הוא פיליטון ישן של אפרים קישון המתרחש אי שם בסוף שנות החמישים או תחילת שנות הששים ומתרחש, איך לא, באוטובוס. הנפשות הפועלות - צמד אשכנזים וכמה שווארצעס, ואתה רק יכול לנחש מה קרה שם. השני הוא המערכון של אורי זוהר ואריק איינשטיין מלול - שבו כל עליה מתפוצה כלשהי, תופסת את מקומה על החוף ומיד מפנה את כעסה ושנאת הזר והשונה שלה כנגד העולים שבאים מייד אחריהם. שני המערכונים נכתבו על רקע חברה בעלת סממנים מסוימים ולא חדשים בכלל, ומאיירים באירוניה המרה שלהם את אותו יחס נלעג לאחר. הדוגמא השלישית והיותר חמורה מתמצתת ביחס הפטרוני של התושבים הוותיקים כנגד החדשים מזמן הס''ט הירושלמיים דרך איכרי המושבות ועד ליחס לעולים מתימן לפני קום המדינה ומארצות ערב לאחריה. רוצה לאמר, אין חדש תחת השמש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך מחקר כדי לדעת שאנשים לא מתיישבים אחד ליד השני באוטובוס? לפני כרבע מאה הסבירה לנו מורה לכימיה בתיכון כיצד לזכור את כיוון ספין האלקטרון בקליפת האטום: הספין של האלקטרון הראשון נקבע אקראית. אם יש הרבה מקום בקליפה, יהיה ספין האלקטרון השני זהה לראשון, כדי שהמרחק ביניהם יהיה מירבי. אם אין ברירה ואין הרבה מקום בקליפת האטום, ייכנס האלקטרון הבא בספין הפוך, כדי שיתאפשר לו להיות סמוך לאלקטרון שכבר נמצא שם. היא קראה לזה "חוק האוטובוס". האלקטרונים מתיישבים בקליפה כמו אנשים באוטובוס: רחוק כשאפשר, קרוב כשאין ברירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה מובן מאליו בכל תרבות. אין תרבויות בהם אנשים אוהבים לשבת עם אנשים אחרים? אין אנשים שאוהבים לשבת ליד אנשים אחרים, כי הם מרגישים משועממים ורוצים שיחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דייב בארי כתב על פרוטוקול תפיסת המשתנות בשירותים ציבוריים (בספרו Dave Barry's Complete Guide to Guys) - הכלל הבסיסי הוא *מוות* עדיף על קשר עין. האדם הראשון יתפוס את המשתנה הצמודה לקיר, כדי שתהיה לו סכנה רק מצד אחד. האדם השני יתפוס את המשתנה המרוחקת ביותר. אם יהיו שני קילומטרים של משתנות, הוא ילך שני קילומטרים עד למשתנה האחרונה. אם, נניח, יש חמש משתנות, האדם השלישי שיכנס, יתפוס את המשתנה האמצעית (בספר יש גם דיאגרמות). כעת, יש מחיצה של משתנה אחת בין אדם לאדם. אם נכנס אדם רביעי למשתנה, עומדות בפניו האופציות הריאליות הבאות: א. להמתין שמישהו יסיים, ב. להשתמש בתא במקום במשתנה, ג. להשתין בצד השירותים, כך: א X ג X ב _______________ ד (X מסמל משתנה פנויה). בספר זה יותר מצחיק. (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הציטוט מקרייטון, תמהתי במשך הקריאה, אמרתי לעצמי, או שהוא לא מדייק או שאחרים שקראתי / שמעתי לא מדייקים. ואז הגעתי לסוף הציטוט, ומה אני רואה שם? "עייפתי מהכינוי שחור". האם הדובר הוא שחור? אם כן, זה משנה את כל התמונה! אני יכול ורוצה לפרט יותר, אבל כדי לא לעשות מעצמי צחוק, אנא ענה לי קודם, האם הדובר הוא אכן שחור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתשובה היא לא. קרייטון אמר פעם ששמה של הדמות היה קונר מתוך כוונה (שהתממשה) שבגרסת הצלולואיד ישחק אותה שון קונרי, לכן הייתי מסיק כי הכוונה הייתה לאדם לבן. אין גם שום התייחסות אחרת לגזעו של קונר במהלך הספר שאני זוכר ולכן ייתכן והכוונה היא ל''שחור'' במובן מטאפורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Alien is more suitable than foreigner
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |