בתשובה לשי כהן, 22/07/01 22:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באופן כללי, וכחבר (זוטר למדי, יש לציין) במערכת האייל, אני חש בושה על כך ששמי עלול להיות מקושר עם דעותיו של מר שי כהן. מאידך, אני חש גאווה על כך שהוא יכול להביע אותן באופן חופשי במסגרת בה שנינו חברים, ולטעמי הסעיף הרביעי והחמישי במסכת האיסורים הם בעייתים למדי. שלושת האיסורים הראשונים הם עניין של טעם, ובעלי ומפעילי האתר החליטו להטיל את המגבלות ע"פ ערכיהם ורצונם הסובייקטיביים - מקובל, וגם עוזר לשמור על רמת דיונים גבוהה. באיסור הרביעי והחמישי ("משום עבירה על החוק" ו-"הסתה לדבר עבירה") ישנה בעייתיות. גם אם יש כאן עורכי-דין או משפטנים, אינני חושב שיש למי מאיתנו הזכות להחליט שמעשה מסוים (ועוד בתחום כה רגיש וחמקמק כמו התבטאות) הוא עבירה על החוק. דברים כאלו נקבעים בבית-המשפט, ושם בלבד. יש כאן מדרון חלקלק ברור, ואני מצר על כך שהוא לא ניבט בעיניהם של האחראים על כך, שכן ניתן תחת מעטה "שמירת החוק" למחוק כמעט כל הודעה, שכן החשד לעבירה על החוק הוא סובייקטיבי לחלוטין, וקשה לבטאו באיזשהו מדד הגיוני. אתן את עצמי כדוגמה: אני קורא לעבירה על החוק באופן ברור ורם. אני מתנגד לחוק הביטחון במתכונתו הנוכחית, וחושב כי עבירה עליו בצורת סירוב גיוס לצה"ל היא מעשה מוסרי ודמוקרטי הרבה יותר מאשר תמיכה בו ובצבא הקבע. אני מעודד כל אדם שעובר על חוק זה, ועושה זאת במסגרת חופש המצפון וההתבטאות שלי. עוד דוגמה? חוקי הסמים. אני חושב שאין שום הצדקה משפטית לשפיטת אדם על שימוש במריחואנה, למשל. גופו של אדם מבצרו, ואין למדינה זכות להתערב במבצר זה כל עוד לא נגרמת או נשקפת סכנה לסביבה, ובמקרה הזה, ע"פ מחקרים מדעיים וניסיון עולמי נצבר, אין המצב כזה. אני טוען שהחוק הזה איננו "חוקי" במובן "מפת התחרה" של רון בן-יעקב. אני מערער על זכותה של המדינה לאכוף חוקים אלו. האם הודעות כאלו יש למחוק או לא? אני אומר כך, המערכת מצהירה קבל עם ועדה שהיא אינה אחראית לתוכן ההודעות - מדוע יש צורך במגבלות נוספות? השוטרים שנהנים לקרוא את האתר הזה יכולים, אם הם רוצים, לקחת את שמו וכתובת דוא"לו של המפרסם דבר שיש בו משום עבירה על החוק, באם הוא טרח לפרסמם, ולמצות איתו את הדין. למה צריך לשים על עצמנו מגבלות מיותרות, שקשה לנסחן בבהירות, ושרק מגבילות יותר את יכולתנו להתדיין זה עם זה? ועכשיו לפן אישי - אני חושב ששי כהן הוא גזען. בעיני דעותיו בזויות וראויות לכל בוז, אבל איך נוכל לדעת שדעות כאלו קיימות, ואיך נוכל לבוז להן, אם בכל פעם שמישהו יביע אותן נבחר לאטום עינינו ומסכינו ולמחקן? אז נכון, אי אפשר כל פעם מחדש להתחיל עם הויכוחים המתישים (וחסרי המוצא) למה ערבים הם בני אדם ולמה מותר גם להם לחיות, אבל אפשר לכתוב תגובה בנוסח "הכותב מציג באופן סיסטמטי דעות גזעניות ופושעות מבחינה מוסרית, לפירוט ותגובות ראה הקישורים הנ"ל...", או "גזענות היא בעיה נפשית קשה, ראה מאמרו המאלף של ז'אן-פול סארטר בנידון בקישור הנ"ל... והשווה לדעותיו של מר שי כהן". בקשר לחברותו הכספית של מר שי כהן באייל, אינני חושב שזה קשור לשאלת ההתבטאויות שלו. אך אם בעל המאה הוא בעל הדעה כאן, אז בואו נחפש אלטרנטיבה: כבר נעשה סקר על כמה מוכנים הקוראים לשלם למען האייל, והרעיון אינו שייך רק לתחום ה-1 באפריל. אם זו בעיה אמיתית יש לטפל בה, כך שתהיה הפרדה מוחלטת בין הפן הכלכלי והפן המערכתי. נ.ב - החוק משתנה עם הזמן, מה נעשה אם הודעה שחוקית היום תהיה לא חוקית בעוד חודש? האם יש מחיקות רטרואקטיביות? אולי כדאי לשכור מישהו שיסרוק את הודעות העבר בחיפוש אחר קריאה "שיש בה משום עבירה על החוק"? מה אם יקרה ההיפך? האם אפשר (טכנית) להחזיר הודעה שנמחקה? אולי בתוספת סליחה מהמחבר? הרי כל העניין מגוחך מיסודו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת האחריות של אתר לדברים המתפרסמים בה עדיין לוטה בערפל משפטי. ההצהרה שלנו שווה כקליפת השום אם ביה''מ יחליט שאנחנו כן אחראים, ולכן איננו רוצים לקחת סיכון מיותר - ביחוד כשאין מדובר בדיון (או בנסיון לדיון) אלא בסיסמאות מתלהמות ותו לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה המשמעות של "לוטה בערפל"? האם יש תקדימים לכאן או לכאן? האם יש חוק מנוסח כהלכה שמבאר את העניין? אם לא, וכל עוד לא הצגת טיעוני נגד לטיעונים שלי, למה לנו להגביל את עצמנו יותר ממה שדורש החוק? ביום בו יתקבל חוק הטוען כי אתר אינטרנט אחראי לכל תוכן שמתפרסם בו, אז יהיה זה הגיוני להשתמש בשני הסעיפים עליהם הרחבתי, עד אז - רק נגרם נזק מיותר. אני מסכים איתך שסיסמאות של שורה אחת הן לרוב שיא הרדידות האינטלקטואלית ואינן תורמות דבר לדיון פורה - לכן אותן תוכל לפסול תחת הפרטמרים ה"אסתטיים", וזאת תוך התעלמות מהתוכן (הבעייתי, אולי) שלהן, שכן כל מערכת השיקולים שאתה מפעיל היא שונה לחלוטין מאשר בתחום חופש הביטוי. ועלה בראשי רעיון רגע לפני השליחה - מה דעתכם על גירסה נוספת לאייל, בפורמט דומה ל"לייט" או ל"לוגית", גירסת ה"אייל המלא", שם יפורסמו כל ההודעות שנפסלו מטעמים אישיים של אסטתיקה, וכך מי שרוצה יוכל להנות מהן ומהדיונים שיתפתחו במורד הדרך אחריהן, ומי שלא - יישאר בתחום המוכר והאהוב של האייל הרגיל. (כמובן שזה שונה משינויי הפורמט, שכן מדובר בהתעסקות בתוכן ממש, ולא רק באופן שבו הוא מוצג, אבל מאוחר עכשיו ואני סובל מחסך חמור בשעות שינה, אז אחשוב על זה יותר לעומק מחר-כך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוטה בערפל אומר שיש שאומרים כך ויש שאומרים כך, ולאייל אין את המשאבים להיות הראשון שיעמוד למשפט בגין תגובה שהתפרסמה בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין חוק האוסר את זה, זה מותר. ואם אני לא טועה, אי אפשר (או לפחות, מאוד לא מקובל) להעניש אנשים על מעשים שבעת עשייתם היו חוקיים (חוקים רטרואקטיביים). בהתאם לזאת, ובהתחשבות בטיעונים כבדי-המשקל שהצגתי ב''תגובה ברוח כללית'', אינני רואה סיבה הגיונית להמשך ההתעקשות על שני הסעיפים האחרונים עליהם מדובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי, הוצאת דיבה, הסתה ושאר מרעין בישין הם *כן* אסורים בחוק. מה שלוטה בערפל זה האחריות של אתר על החומר המתפרסם בו. השאלה הזו תרם נידונה בבית משפט בישראל, למיטב ידיעתי (דנו בשאלה של אתרים שקיימים על שרת של ספק, לא באחריות של האתר על החומר שבו). הסכנה ששופט יחליט שהאתר כן אחראי היא ממשית מאוד - זה לא קשור לחוק, זה קשור לתקדימים של פרשנות של החוק הקיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודע לכך, אבל לא על כך דיברתי. השאלה עליה מדובר היא האם יש להפעיל אמצעים אקטיביים מצד האתר כנגד הכותבים בו, שיש חשש שעברו על החוק באחת מהצורות שהזכרת. אני טוען שלא, משום שאין סיבה משפטית קונקרטית לכך (ע''פ עדותך שלך, והידע המוקדם שלי), ומשום שהמחיר, בצורת פגיעה בחופש ההתבטאות, פשוט גבוה מדי. ברגע ששופט יחליט כי אתר אחראי מבחינה חוקית לכל החומר המפורסם בו, ויכול לעמוד לדין על ביצוע עבירה במסגרתו, הדיון עובר לרמה אחרת לחלוטין, בה אני מצדד בעמדתך. כל עוד זה לא קרה - אני חושב שיש לבחון מחדש את עניין הצנזורה העצמית שאנו מפעילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שה''רגע ששופט יחליט'' עליו אתה מדבר, עשוי (עלול, אם אתה בעל-עניין ב''אייל'') להיות הרגע בו השופט ידון ב''אייל''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא אני אסביר לך שוב - בית משפט יכול לקבוע, אם הוא רוצה, שאני ושאר המערכת אחראים על הוצאת דיבה שנתפרסמה כאן. זה לא יהיה חקיקה רטרואקטיבית, זה יהיה פרשנות של החוק. במקרה כזה, האייל יאלץ לשלם פיצויים לתובע, ובמקרה של הסתה - יתכן גם מאסר. שופטים לא קובעים תקדימים באוויר. הם קובעים אותם בזמן משפט, אחרי שהוגשה תביעה, והשופט צריך להחליט האם היא קבילה או לא. מכיוון שכרגע אין תקדימים בנושא, אנחנו כאן לא חושבים שיש סיבה שאנחנו נהיה האתר הראשון שיעמוד לתביעה ויקבע את התקדים. אם אתה מוכן לשלם בשבילנו פיצויים על דברים שיכתבו כאן ויהוו עבירה על החוק - אני רוצה התחייבות על כך בכתב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט מאד - במקרה שתוגש תביעה כזאת, יכולים עורכי האייל לבוא ולהצהיר, כי חופש-הביטוי עמד למול עיניהם וגו', אך אם יפסוק כבוד השופט אחרת, אז נכונים הם... אין שופט שיפסוק מאסר במקרה כזה. ואם יהיה - זה בודאי לא יעמוד במבחן בג''ץ. כך שאין ממה לחשוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנין אתה יודע מה יפסוק השופט? מנין אתה יודע מה יפסוק בג"ץ? למה שבג"ץ יתערב בפסיקה של שופט שפירש את החוק הקיים בצורה מסויימת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאני מודע לרוח, השורה על מרבית פסיקותיהם - ברור לי, שהם לא ישלחו למאסר עורכים ליברליים ''''''מדי'''''', כביכול, של אתר אינטרנט - ועוד אם העורכים דנן יביעו נכונות לערוך ביתר קפידה מעתה והלאה. אישית, אני מקוה שהיום הזה לעולם לא יבוא, היות וחופש-הביטוי במקום זה הינו יקר לי ביותר. דני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*הם* לא שולחים איש למאסר, על פי סדר העניינים שהוצג. שופט בערכאה התחתונה גוזר את דינו של דובי למאסר. (אתה הרי לא מתיימר להיות מודע לרוח השורה על פסיקות *כל* השופטים בארץ, נכון?) דובי מגיש ערעור. הערעור נדחה בערכאה הגבוהה יותר. דניאל קלטי שולח מכתבים לכל מערכות העיתונים, מארגן הפגנות מול משכן הכנסת, מופיע ב"ערב חדש". המערכת מגיבה. מישהו מגיש עתירה לבג"ץ. בג"ץ עובר על כל החומר וקובע, שלמרות שהרוח השורה על פסיקותיו מנוגדת לרוח השורה על פסק הדין המסויים ההוא, אין בפסק הדין האמור כדי להראות שהשופט חרג מסמכויותיו כשהחליט למצות את הדין עם הנאשם, ואין ביכולתם או ברצונם להתערב בגזר הדין של הערכאה הנמוכה. דובי נאסר. האינטרנט בארץ מוחשך למחאה למשך ארבעים שניות תמימות. טל מנהל את האתר ביד רמה תוך הקפדה על תכנים מצונזרים. בינתיים גדלה התנועה באתר פי 1247. שי מוכר את השליטה באתר ל-CNN, דניאל קלטי נישא על גלי ההצלחה של המלחמה למען המקופחים וממלא את "משבצת צ'רלי ביטון" בחזית הדמוקרטית(!) לשלום, שיויון ושמאלץ (חדשש"ש). דובי משתחרר מהכלא לאחר שנתיים, כשהוא בשל לכתוב על התנסויות מיניות שלא העלה לפני כן גם בדמיונו הפרוע ביותר. בצר לו הוא מנסה לפרסם ב"אייל הקורא". הסיפור נדחה מטעמי פגיעה ברגשות הציבור. דובי הולך, אישית, למשרדים המפוארים של "האייל הקורא". בחדר ההמתנה תלויות תמונות המייסדים, להוציא אחד, שנשלח לכלא בשך סיבות שהשתיקה יפה להן. איש במערכת אינו מכיר את התמהוני ששילם את המחיר של הלחימה בחופש הביטוי. דובי יוצר קשר עם דניאל קלטי, האיש והאגדה. עניין לא פשוט, בשל מעמדו הרם של הלה. לאחר שהוא עובר מזכירות, שומרי ראש, מאכערים ומפיצי שמועות, הוא פוגש לבסוף את ד. קלטי, באגף זכויות האדם של מקדונלדס בפיליפינים. הוא שוטח בפניו את צרותיו. ד. קלטי מקשיב לו קשב רב, ולבסוף אומר: אתה יודע מה? אני חושב שטעיתי. ---------------- מסך ---------------- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זוהי דרמטיזציה מטורפת להדהים, המורה על כך שאתה תסריטאי מבוזבז. מה אתה עושה כאן - רוץ, הצל את הקולנוע הישראלי!! אחרי הכל, עם עולם-דמיון עשיר כל-כך - נו, אולי אפשר יהיה לעשות סרט ישראלי טוב?? בחייך, בנאדם. אוה, ואגב - רק תמיהה אחת - מה פתאום אתה משייכני לחד"ש?? אני בחד"ש? לא הייתי אצלם כבר יובלות ואני מקבל בחילה מגוז'נסקי. ככה, שתיזהר - אחרת עוד אגיש תביעה ואומר, שיובל רבינוביץ' פרסם עלי הוצאת-דיבה באתר "האייל"... ;-)))) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר להודיעך, אבל בשום מקום בחוקי ישראל לא כתוב שיש חופש ביטוי בישראל. נכון, יש תקדימים שיפוטיים, אבל יש גם תקדימים מנוגדים. בכל אופן, הנטייה היא להעדיף את זכותו של אדם שלא תוצא דיבתו רעה, על פני חופש הביטוי של אחרים. ודווקא יש הרבה שופטים שיפסקו מאסר במקרה כזה, וזה גם יעמוד במבחן בג''ץ. בקיצור, עד שזה לא הצוואר שלך שמדובר בו, אני מעדיף שלא לסכן אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה אומר... יודע מה? אם אתה הולך לכלא על חופש-הביטוי כאן, אני הולך איתך. נרגעת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרה את המחזה הרלוונטי של ז'אן פול סארטר. זה לא רק הכלא ששולל את החרות, אלא העמיתים הכלואים שהופכים את חייך לגהנום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואו נאמר כך: אם אכן תוגש תביעה כזאת או אחרת כנגד "האייל", ויראה שיש איום - או אז יקדימו עורכי "האייל" תרופה למכה, יתנצלו - בין אם בכנות או לא, לא זה מה שחשוב - ויבטיחו לצנזר מכאן והלאה... בינתיים, כל עוד לא אירע כדבר הזה, זהו ויכוח סרק ובזבוז זמן. דני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו אצל רוטר? חשבתי שכאן מכוונים לקהל קצת אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא חוקרים כרוז שכזה, ממה יש לאייל לחשוש? (כמובן שאני מתעלם מהגב הפוליטי שחסר לאייל) מתוך הארץ: "ההחלטה התקבלה בנימוק שבמצב המשפטי הנוכחי ,אין אפשרות להגיש כתבי אישום בעבירות של הסתה ,משום שפסק דין של ביהמ"ש העליון בעניין ג'בארין קבע כי ההוראה נגד הסתה מצטמצמת להסתה לביצוע מעשי אלימות על ידי ארגון טרוריסטי ,ולא על ידי יחידים". כמובן שהחלטת עורך האייל היא בתחום הפררוגטיבה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, חשתי שלדיון הזה היה חסר בסיס משפטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר החשש שלי הוא דווקא תביעות דיבה, שהן פרטיות, לא פליליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אמנם דיבה היא עוולה אזרחית בלבד (ולא עבירה פלילית), אז "האייל" יכול לעשות ביטוח רשלנות-מקצועית. (או שלא?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על עוולה אזרחית יש בכלל מאסר בפועל? הרושם שלי הוא שסתם נכנסו פה האנשים ללחץ בלי סיבה. גג אפשר לחשוש מקנסות גבוהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, קל וחומר. לרציחות עדיין לא קראו אצלנו, לשמחתי הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי דווקא זכור שכמה מהמגיבים הקבועים בפורום (וביניהם אחד בעל נטייה מפותחת לאימוץ מגוון כינויים) קראו לרצח מתנחלים. הם בוודאי יכחישו זאת אולם לדידי מי שמצדיק רצח באופן מוחלט בעצם גם קורא לביצוע מעשי רצח דומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השטות של הפרקליטות בענין הזה מתחילה לעלות על העצבים. הרי באותו יום שזוכה ג'בארין מתמיכה בארגון טרור, הורשע בנימין זאב כהנא, גם הוא בבית המשפט העליון, בהמרדה, לאחר שקרא לממשלה להפציץ את אום-אל-פחם. (איך אפשר להרשיע בהמרדה מישהו שקרא לממשלה לפעול? הפתרונים לבית המשפט.). ההבדל היחיד ביניהם היה הסעיף בו הואשמו, לא המעשה. כנראה שמאד התעצבנו בפרקליטות מכך שמזכים אנשים שהם רוצים להרשיע (הם לא הבינו עד אז שבית המשפט מוטה אפילו יותר מהם) והחליטו "להעניש" את בית המשפט על ידי הטענה שהם לא יכולים להעמיד לדין אף אחד – למרות שברור גם להם שזה לא נכון. אגב, אל תבינו מדברים אלו שלדעתי יש להעמיד לדין את מחברי הכרוז של "זו ארצנו". אני תומך בחופש הביטוי המלא שלהם, ואילולא חששתי משינוי פתאומי של מדיניות הפרקליטות הייתי מוסיף כמה דברים בענין (שלום אדון שוטר. מה שלומך?) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |