בתשובה ליגאל התימני, 24/04/05 19:53
הנה לכם אתגר, סמולנים 295539
קשרי הדם ה"מקודשים" הם גם אלה האחראים ל"רצח על רקע כבוד המשפחה". אני מבין שגם זה מוצא חן בעיניך?
הנה לכם אתגר, סמולנים 295598
אין לומר, שנהיגה במכונית הינה דבר פסול ומגונה, רק משום שמאן דהוא השתמש במכונית כדי לרצוח באמצעותה אדם אחר.

קדושת "קשר הדם", לדעתי, אינה מחייבת אותך אפילו רק *להסכים* לדעתו הפסולה (לדעתך) של בנך (כדוגמא מובהקת של "קשר דם") ועל אחת כמה וכמה לסייע לו לעשות מעשה פסול, אלא להיפך: היא מטילה עליך חובה *מוגברת* להוכיח את אחיך על דעה פסולה שהוא מחזיק, לדעתך, או על כוונתו לבצע מעשה פסול, ואף למנוע ממנו לבצע מעשה פסול.

אבל, למרות התנגדותי לרצח בשל חילול כבוד המשפחה, איני מתייחס לרוצח כזה כאל רוצח "נתעב". גם כאן, כמו במקרה של יגאל עמיר, רצח על רקע של "חילול כבוד המשפחה" הינו מעשה פחות חמור מרצח, שבוצע רק לשם השגת טובת הנאה אישית.

וכמו במקרה של יגאל עמיר - אין זה אומר, שיש לפטור את הרוצח מעונש, אבל מצד שני אין להתייחס אליו באופן שמתייחסים לרוצח שביצע את מעשהו רק כדי להשיג טובת הנאה אישית.
הנה לכם אתגר, סמולנים 295616
בספרו של טרי פראצ'ט, "פירמידות", יש פסקה שבה מתואר נאום שנושא ראש גילדת המתנקשים בפניו חניכיו הצעירים, שבו הוא מוקיע את "הרוצחים האידאולוגיים" כחלאות המין האנושי, ומהלל ומשבח את הרוצחים למען כסף. אמנם, פראצ'ט כותב בהומור, אך בהומור שלו יש גרעין של אמת.

מדוע רוצחם למען טובת הנאה אישית מבצעים מעשה חמור "יותר" מאשר רוצחים על רקע "אידאולוגי"? להפך - מעשה רצח על "חילול כבוד המשפחה", למשל, מנסה לכפות את ההשקפות של מבצע הרצח ואת דעותיו על אחרים. זה דבר חמור בהרבה מרצח למטרות הנאה אישית - זה מזמין משטר דיכוי של ממש. כשמישהו רוצח את אחותו ש"חיללה" את כבוד משפחתה, הוא לא רוצח רק אותה - הוא משרה באותה הזדמנות גם משטר טרור על כל הנשים מסוגה. הוא רוצח למען חיזוק אידאולוגיה מסויימת, אידאולוגיה שמקדשת את דיכוי הנשים. הרוע של אידאולוגיה כזו גדול מהרוע של מי ששודד כדי שיהיו לו עוד קצת גרושים. לפחות הוא אינו מנסה להצדיק את מעשיו בטעמים "מוסריים".

כך גם עם יגאל עמיר: מעשה כמו שלו לא רק הורג את רבין האיש או רבין המנהיג. הוא גם פוגע קשה בדמוקרטיה ושובר את "כללי המשחק" שלה. במעשה הזה, הוא מסכן את עצם המשך קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית - ובכך גם מסכן את אורח חייהם של מיליוני בני אדם. לא, אני חושב שאני מעדיף את רסקולניקוב על יגאל עמיר בכל יום נתון.

(אגב, הגודווין מדגדג לי בקצה האצבעות, אבל בינתיים אני אתאפק).
הנה לכם אתגר, סמולנים 295655
מישהו זוכר איזו טובת הנאה אישית הניעה את השהידים שהפילו את התאומים? ואת אלה שפיצצו את הדולפינריום? וכל האחרים? ואיזה טובת הנאה הפיק מילוסוביץ' בקוסובו? וגדולי הרוצחים האידאולוגים שלפניו?

לפי הקריטריון שמוצע כאן אי אפשר לכנותם "נתעבים" וצריך להתייחס אליהם יותר בהבנה מאשר לאיזה הומלס שרצח בשביל בקבוק בירה.

על זה שאלו "מדוע דרך רשעים צלחה?"
הנה לכם אתגר, סמולנים 295684
זוהי גם תשובה להודעתו למעלה של גדי אלכסדנדרוביץ'.
ובכן, יש לנו מחלוקת, וזה בסדר.
בסולם הערכי המוסרי *שלי* יש חשיבות רבה גם ל*כוונה* ולא רק ל*תוצאה* (ואני לא שוכח לרגע, שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות).
אני, מה לעשות, מעריך באופן עקרוני אדם שיש לו השקפה אידיאולוגית ושהוא נאבק עליה ואף מוכן להקריב את חייו למענה, גם אם האידואולוגיה שלו פסולה תכלית הפסלות בעיני. במקרה כזה אמנם אלחם בו בכל כוחי, מחד, אך הערכתי אליו לא תיפגע, באידך, והוא יהיה בעיניי טוב יותר מאדם העושה מעשה פסול ביודעין שהמעשה פסול בכלל ובפרט כשהוא עושה זאת רק כדי לזכות בטובת הנאה אישית. זה, בעיני, שיא הרוע.
נכון, שכשמביטים להסטוריה ועומדים על היקף הרוע שגרמו של אנשים, שפעלו ממניעים אידיאולוגים, קשה מאד לדבר על "הערכה" כלפיהם, אך מצד שני, לא היינו זוכים לחופש ולחרות שבימינו אלמלא פעלו אנשים ממניעים אידיאולוגים תוך סיכון עצמם. גם אלה, במובן מסוים, היו "מטורפים".
הנה לכם אתגר, סמולנים 295697
הגישה הכללית שלך (שהיא נפוצה למדי) היא שאדם שפועל למען עצמו הוא "רע", ואילו אדם שפועל למען ה"אידאולוגיה" הוא "טוב". קשה להתווכח עם גישה כזו שהיא בעיקרה אקסיומטית, אך היא תמוהה ביותר, לדעתי. קשה מאוד להתעלם מ*תוכן* האידאולוגיה שעבורה נלחמים, ויש הבדל אדיר בין מי שהאידאולוגיה שלו מובילה לחופש של בני האדם, מול אדם שהאידאולוגיה שלו נועדה לשעבד בני אדם. לטעמי, אנשים עם אידאולוגיה מהסוג השני הם שיא הרוע. אדם שפועל למען עצמו לפחות לא דורש להכתיב את אורח חייהם של אחרים.

אין דבר הראוי להערכה באדם המוכן להקריב את עצמו למען אידאולוגיה זו או אחרת - ההערכה צריכה לנבוע מהאידאולוגיה שלמענה האדם מוכן להקריב את עצמו.
הנה לכם אתגר, סמולנים 295727
יש לנו כמה מחלוקות, וזה בסדר.
בעניין "לרצוח ממניעים אידאולוגים" עוד אין לנו מחלוקת. נראה שיש לך בילבול במושגים.
כשאתה אומר "באופן עקרוני אדם שיש לו השקפה אידיאולוגית ושהוא נאבק עליה ואף מוכן להקריב את חייו למענה..."
וגם
"לא היינו זוכים לחופש ולחרות שבימינו אלמלא פעלו אנשים ממניעים אידיאולוגים תוך סיכון עצמם"
אתה מדבר על אנשים שסיכנו את עצמם. חלק מהם גם אני מעריך.

אבל כשאתה מדבר על מילוסוביץ, גולדשטיין, ועמיר, לא מדובר על מי שסיכן את חייו למען אידאולוגיה אלא על מי שנטל את חייהם של אחרים למען האידאולוגיה שלו. אז כשאתה רואה מישהו שמוכן להרוג (שלא מתוך הגנה עצמית):
- למען האלוהים
- למען הלאום
- למען הדגל
- למען הגזע
- למען הכלל
- למעו הפרולטריון
- למען האצולה
- למען הכבוד
- וכו'

דע לך שאתה מביט בתרכיז של רשע ותועבה. זה לא משהו שאפשר להתיחס אליו בסלחנות.
הנה לכם אתגר, סמולנים 295733
''אני, מה לעשות, מעריך באופן עקרוני אדם שיש לו השקפה אידיאולוגית ושהוא נאבק עליה ואף מוכן להקריב את חייו למענה, גם אם האידואולוגיה שלו פסולה תכלית הפסלות בעיני. במקרה כזה אמנם אלחם בו בכל כוחי, מחד, אך הערכתי אליו לא תיפגע,''

- מחבלים מתאבדים של החמאס.

''באידך, והוא יהיה בעיניי טוב יותר מאדם העושה מעשה פסול ביודעין שהמעשה פסול בכלל ובפרט כשהוא עושה זאת רק כדי לזכות בטובת הנאה אישית. זה, בעיני, שיא הרוע.''

- זאב רוזנשטיין.
- דוד אטיאס.
- האחים אברג'יל.
(אני מקווה שבאמת אי אפשר לעלות עלי).
- גולדפרב.
- משפ' שרון.
- האופנובנק.
- שודד בסמטה אפלה כשהשוד הסתבך.
295701
אני מניח שאנחנו גם צריכים להתייחס בקצת יותר הבנה לפיגועים המוניים הנעשים "בשם האידיאולוגיה". להסתייג מהמעשים הפסולים, לא לפטור וכן להעניש, אבל להבין, לקבל או להתייחס בסלחנות יחסית לאופן בו נתיחס לאיזה רודף בצע שדוקר זקנות.

נכון, אתה צודק, לא צריך להתייחס אליו כאל מישהו שביצע את מעשהו בסה"כ כדי להשיג טובת הנאה. צריך להתיחס אליו באופן חמור הרבה יותר.

דעתי הפוכה משלך: יש להעניש בחומרה דווקא את זה שרוצח בדם קר, בצורה מחושבת, מתוך שיקולים רציונליים, מתוך מניע אידואולוגי או מתוך הלך המחשבה "המטרה מקדשת את האמצעים". רצח שנובע מבחירה מוסרית מודעת, ע"י אדם שהיה לו את כל הזמן שבעולם כדי להרהר במשהו המתוכנן, הרבה יותר נתעב בעיני (ולא רק בעיני) מאיזה רוצח שביצע את מעשהו במהלך ביצוע שוד, כדי להסיג את מנת הקוקאין היומית או כדי לרצות איזה דחף ו/או סערת רגשות.

כן. מותר להגיד את זה. הרוצח האידיאולוגי לא נשפט רק על מעשה הרצח אותו הוא ביצע. הוא נשפט גם על האידיאולוגיה הקיצונית והמתועבת‏1 שהובילה אותו למעשה הרצח. כך ראוי שיהיה.

העוולות הגדולות ביותר שביצעה האנושות, בוצעו "בשם האידיאולוגיה", בשם "קשר הדם" או בשם "טובת העם". כמו שאמרת (ואני מסכים), אין *זה* אומר משהו בגנות דברים אלו, אבל זה *כן* אומר משהו בגנות שימוש נלוז בהתרצות ("הוא? הוא בסה"כ רצה את טובתנו... זה פסול לרצוח ראש ממשלה נבחר, אבל צ'מע..."). אתה יכול להגיד אלף ואחת פעמים שהמעשה פסול בעיניך, אבל אחרי שמקבלים את ההתרצות, אין מנוס מכך שהמעשה נהיה פסול קצת (או "קצת") פחות.

נ.ב.
בהנחה שאתה לא דיסלקט, אודה לך מאוד אם תפסיק להשתמש במושג "סמולנים".

__________
1 מדוע הוספתי את המילה "מתועבת"? משום שאני לא מדבר על סתם אידיאולוגיה קיצונית שנמצאת במסגרת גבולות אי ההסכמה והויכוח. האידיאולוגיה של יגאל אמיר היא אידאולוגיה ש(צריכה להיות) מחוץ לגדר ולכן יש להחמיר בענישתו.
295729
''להסיג את מנת הקוקאין'' כותבים רק אחרי שמשיגים את מנת הקוקאין. סליחה.
295764
אני מסכים עם רוב מה שכתבת, אבל לא ברור לי למה הכנסת את ה"דם קר" לעניין. מה, אי אפשר לרצוח בשביל הכסף או בשביל הכיף בדם קר? מה עם רוצחיו של דרק רוט, למשל?

האמת היא שהדיון הזה די בעייתי. אני אישית מרגיש שרוצחיו של דרק רוט מתועבים "פחות" מאשר היו אם היה דרק רוט ערבי/יהודי ורוצחיו היו יהודים/ערבים שפועלים ממניע לאומני, אבל איך מודדים את זה? בשני המקרים, גם הרצח ה"תועלתני" וגם הרצח ה"אידאולוגי" שניהם מתועבים להחריד.
296027
"מה, אי אפשר לרצוח בשביל הכסף או בשביל הכיף בדם קר?"

אפשר. יש מספר סוגים של רוצחים מתועבים (שהם קצת יותר מ"סתם" רוצחים). הרוצח האידיאולוגי, שבטוח שהוא עושה למען אחיו עבודה מקודשת, הוא רק אחד מהם.

"איך מודדים את זה?"

עם סרגל.
295784
כיוון שיגאל עמיר, מבחינתי, הרס לי את המדינה - ודאי שמעשהו הוא בעיניי מתועב במיוחד. אבל ההכללה לגבי רצח בדם קר על רקע אידיאולוגי נראית לי בעייתית. לו מישהו היה רוצח את היטלר בדם קר על רקע אידיאולוגי בכל שלב, נאמר, בשנים 1936-1939, הייתי מכיר לו תודה עמוקה.
295790
על כך כבר נאמר שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל.
295806
לא. לא. קודם כל דן בן-אמוץ כתב פעם (לא זכור לי איפה) ש"הכלל האומר שלכל כלל יש יוצא מהכלל הוא אבסורד, כי היוצא מהכלל של הכלל הזה הוא כלל שאין לו יוצא מהכלל".

אבל פרקטית, אני הייתי מכיר תודה גם למישהו שהיה רוצח את יגאל עמיר לפני 1995 מסיבה כלשהי (שתהיה אידאולוגיה או תאונת דרכים, מצידי). אבל זה בדיעבד, לאחר שידוע מה הוא עשה. גם את היטלר, היינו שמחים לו נרצח קודם, אבל רק בגלל שידוע לנו איזה זוועות הוא ביצע. מבחינה זו אנחנו מדברים על הגנה עצמית (או מניעת רצח) ולא על רצח אידאולוגי.

לכלל שאומר שרצח אידאולוגי הוא מתועב אין ואסור שיהיה, יוצא מהכלל.
295892
לגבי היטלר - כל אדם שעיניו בראשו יכול היה לדעת כבר בתקופה שציינתי (1936-1939) שטוב לא ייצא ממנו. למעשה, רבים ידעו היטב שייצא ממנו רע מאוד (וכבר קרו כמה וכמה דברים כאלה באותן שנים). ובכל זאת הייתי מכיר תודה למי שהיה הורג אותו, גם ממניעים אידאולוגיים טהורים.
295946
1. זה לא המצאה של דן בן אמוץ. לכל היותר הוא ציטט.
2. למה להרוג? המשפט הנכון הוא: לכל כלל יש יוצא מן הכלל, וכלל שאין לו יוצא מן הכלל הוא יוצא מן הכלל של הכלל שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.
295969
אתה כנראה צודק.
אני זוכר את זה ממנו.
איתן הבר מספיד 295950
באחד הקטעים היותר מבריקים של המדור "אפעס"‏1 במוסף הארץ הופיע הספד של איתן הבר לחייל יגאל עמיר שנהרג בלבנון בתחילת שנות התשעים.

1 ואני חייב להגיד שהוא מבריק באופן עקבי .
איתן הבר מספיד 296193
מה מבריק כאן? ‏1

1 או מה מבריק במדור באופן כללי?
איתן הבר מספיד 296244
לדעתי, ההומור הקולע למטרה.

למשל, מהטור האחרון (יש להקיש על ראשי התיבות מן ההגדה):

איתן הבר מספיד 296272
""תאמין לי, אני אמות לפני שאהיה אצל חמותי בסדר".
(יוחנן פאולוס, מנוח)

"עכשיו אני אחפש את האפיקומן. זה מין משחק כזה. איפה מקולי החביא אותו? אולי בכיס? הנה, מה אני מרגיש שם?"
(ליל סדר באחוזת "נוורלנד" בימים הטובים)

אחח... איזה קניידלעך היתה עושה דיאנה...
- תקלטו, אני לא דיאנה!!!
(קמילה פרקר בולס בליל סדר ראשון בבית משפ' המלוכה)"

?
איתן הבר מספיד 296380
בדיוק. אני לא הייתי מרגיש את ההבדל. אין לי אלא להסיק שאתה אחד הכותבים הסמויים שלהם.:)
איתן הבר מספיד 296663
קראת את ההספד ההוא? ולא חשבת שזה מבריק? אין ולא יכולה להיות לנו שום נקודת הסכמה. מוטב שתארוז את חפציך ותעזוב לקנדה. שם תוכל לחיות את חייך הניהליסטים וחסרי הניצוץ כאוות נפשך (הלא קיימת לשיטתך).
הנה לכם אתגר, סמולנים 295709
באשר ליגאל עמיר - לא הייתי רוצה להתייחס, זה נושא לדיון אחר. אבל רצח על רקע ''כבוד המשפחה'' - זהו אחד הסוגים המתועבים ביותר ב''תחום'' מעשי הרצח, לא נופל כלל בנתעבותו מרצח קשישים למען בצע כסף.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים