בתשובה לערן בילינסקי, 24/07/01 0:22
ידעתי שזה יגיע 29556
שים לב, לא כללתי ביקורת ערכית.

ציינתי עובדה פשוטה, שהפתיעה אותי כשנתקלתי בה (בגלל זרותו של המאמר הפילוסופי בקרב שאר המאמרים באותו המקום), וחשבתי שאולי יהיה בה עניין לקהל הקוראים.

ובאמת, זה נועד לידע כללי, להרחיב את האופקים על אופיו של הפילוסוף אוהד קמין, ועל הדרכים בהן הוא מקשר את התורה עליה הוא מגונן לתחומי חיים שונים.

אגב, אני ממליץ לכולם ללכת לאתר של ''זו ארצנו'' ולקרוא את המאמרים שבו.
יש בהם המעוררים עניין.
תגובה לגלעד וחבריו לדיון 29677
כמחזיק בפילוסופיה של אין ראנד וכחבר הנהלת "הפילוסופיה של אין ראנד בישראל", מה שאני עושה במסגרת חברותי ב"זו ארצנו" איננו אלא נסיון ליישום של עקרונות הפילוסופיה של אין ראנד במציאות הפוליטית הישראלית.

אני יכול להיות צודק או טועה, אבל אני חייב לפעול על פי מה שנראה לי נכון – ומי שנראה לו שאני טועה מוזמן להציג לפני את טעויותי.

זה נכון שאין טעם לטפול עלי אשמות שוא רק בגלל שאני חבר בתנועת "זו ארצנו" אך מאידך זה נכון גם שיש קשר הדוק בין הפילוסופיה שבה אני מחזיק לבין פעולותי.

מה הקשר?

זכויות האדם.

הפילוסופיה של אין ראנד, במיוחד בחלק הפוליטי שלה, רואה את זכויות האדם כנושא המרכזי והחשוב ביותר בפוליטיקה (המאמר "זכויות האדם" של אין ראנד, בנושא זה, מומלץ לקריאה). למעשה, על סמך הידוע לי, אין ראנד הגדירה את הנושא של זכויות האדם בצורה הטובה ביותר, ולכן התיאוריה הפוליטית שלה היא, בעצם, ראש החץ של האמת בתחום מסויים זה. להבדיל מגישת אין ראנד (המתבססת, בין היתר, על גישתו של לוק לנושא, כפי שהיא באה לידי ביטוי במגילת העצמאות של ארצות הברית), הגישה השמאלנית של זכויות האדם (שאת ביטוייה ניתן למצוא גם במגילת הזכויות של האו"ם) איננה מגינה על זכויות האדם אלא מפקיעה אותן ופוגעת בבני אדם בכל אתר ואתר – ובפרט בישראל.

בהתאמה לידיעה שמדינת ישראל היא ארגון לא מוסרי אשר פוגע בזכויות האדם של אזרחיה – ולא רק – הכרזתי, כבר לפני שנים, על מרד רעיוני כנגדה. אחד הטיעונים שלי במשפט שהתקיים כנגדי בעניין זה היה שלא רק שהמדינה פוגעת בזכויות האדם שלי על ידי הפקעת רכושי (מיסוי כפוי וכיו"ב) אלא שהיא מסייעת לארגונים ומדינות אחרות הפוגעות בזכויות האדם על ידי רכושי הנגזל. בהסכמי אוסלו ביצעה מדינת ישראל את אחד הפשעים הגדולים ביותר כנגד זכויות האדם (של יהודים וערבים כאחד) כשנתנה לרוצח נשק והפקידה בידיו את גורלם של אנשים רבים חפים מפשע. כל הדיון בקשר להפקעת רכושם הפרטי של מתיישבים, וכפי שקורה היום, הפקרת חייהם על ידי הממשל, הוא דיון בפגיעה בזכויות האדם המבוצעת על ידי מדינת ישראל. זהו היסוד לשילוב בין חברותי ב"זו ארצנו" לבין החזקתי בפילוסופיה של אין ראנד.

"זו ארצנו" איננה ארגון אלים, אלא ארגון של הגנה עצמית. אזרחי ישראל – ובכלל זה מתיישבי יש"ע – הם בעלי זכות על רכושם. כל תביעה שתערער על זכות זו תצטרך להצדיק את עצמה באופן אובייקטיבי בבית משפט אובייקטיבי – ורק אז יש להתייחס אליה כבעלת משמעות מבחינה מוסרית. כל צורה אחרת של תביעה, אם היא מגובה באבן, רימון או תותח, מהווה אלימות ואין לה מקום בין בני אדם ששומרים על זכויות. העובדה שהשמאל, האלים מיסודו ומטבעו (בתוקף התבססו על רעיון הפגיעה בזכות היסודית של האדם, זכות הרכוש – על ידי הפקעת הרכוש הפרטי של "בעלי ההון" וחלוקתו מחדש), התרגל לראות את האלימות מצידו כפעולה לגיטימית (ראה ההשתוללות והשמדת הרכוש בעת "הפגנות" ו"שביתות" ההסתדרות, הסטודנטים ומפוטרי מפעלים למיניהם), אסור לה שתעוור את עינינו מלתפוס אותו (את השמאל) כפוגע העולמי הראשי בזכויות האדם.

הרעיון שהסוציאליזם הוא האוייב הגדול של זכויות האדם הוא רעיון אובייקטיביסטי, שטופל רבות על ידי אין ראנד (חלק מהחומר ניתן לקריאה באגף "אין ראנד" באתר "פילוסופיה" www.philosofia.org). "זו ארצנו" נבחרה על ידי ועל ידי ידידי תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד בישראל לצורך שיתוף פעולה במלחמה למען זכויות האדם. אני, באופן אישי, מעורב במגוון גדול של פעולות בנושא זה, החל מהתנגדות לפעולותיו של השלטון כנגד זכויות בעלי הרכוש באופן פרטני, וכלה בסיוע לנפגעי פעולות השלטון – כמו, למשל, פליטי אסון לבנון, שממשלת השמאל המיטה עלינו לפני שנה. זו גם ההזדמנות להזמין את הקוראים לתרום לפעולות סיוע לנפגעי הסוציאליזם הישראלי.

ואסיים בהערות קצרות הנוגעות לדיוקים פילוסופיים חשובים:

1.קראתי להרג ערפאת – אך לא לרציחתו. ההבדל בין הריגת רוצח לרצח הוא ההבדל בין המעשה המוסרי של הגנה עצמית ו/או ענישה לבין הלא מוסרי. אגב, אין אני זקוק לערפאת מת דווקא; הייתי מסתפק גם בעצירתו עם חבורתו, העמדתם לדין והוצאתם להורג בצורה "הומנית" (שאין ספק שהוריהם של אלה שרצח ערפאת לא היו אוהבים כל כך – ובצדק).

2."זו ארצנו" היא תנועה לאומית – לא לאומנית. ההבדל: לאומיות היא הכרה בערך אובייקטיבי, בהשתייכות ללאום, שהוא מהות אובייקטיבית. לאומנות היא הוצאת הלאומיות מהקשר והפיכתה לקרדום אלילי לא לגיטימי כדי לדרוס בני אדם אחרים ולפגוע בזכויות האדם שלהם. לאומיות איננה פוגעת בזכויות, אלא מצהירה על זכויות. לכל עם לאומיות – אפילו לעם שהורכב מעמים שונים, כמו ארה"ב. הדבר אינו סותר בשום צורה את גישת אין ראנד ("פילוסופיה – מי צריך את זה?" הוא המאמר שלה שמתאים לבירור עניין זה).

3.חברות בארגון כלשהו, אין משמעותה קבלה כללית, מוחלטת וחסרת ביקורת של כל הדעות של האנשים הכלולים בו ללא ביקורת. מעורבותנו, כמחזיקים בפילוסופיה של אין ראנד, בארגון כלשהו, היא גם בעלת מטרת הפצת ערכים, עימות רעיוני והשפעה אינטלקטואלית. אף כי לחלק מהקוראים זה עשוי להישמע מוזר, מצאנו בין חובשי כיפות בישראל פתיחות גדולה יותר, יכולת התמודדות רעיונית גדולה יותר וכושר גדול יותר לסימביוזה אינטלקטואלית, משמצאנו כמעט בכל ארגון "חילוני". מבחינה פוליטית, לא רק ש"זו ארצנו" נסתברה כתנועה הקרובה ביותר לנושא זכויות האדם, אלא שגם אין שחר להצגתה כאלימה. למעשה, רוב האלימות שבה היו מעורבים פעיליה, היתה כזו שהופעלה נגדם (יש תיעוד רב). מנהיגי התנועה ביססו את פעולותיה במכוון על פעולות המחאה הלא-אלימות (הפציפיסטיות באופיין) אשר נתבצעו בשנות ה60 בארה"ב בתחומי זכויות האזרח. למותר לציין כי "זו ארצנו" נתקלה באלימות שלטונית חסרת פרופורציות, כנראה מצד הגורמים הסוציאליסטים שעדיין מחזיקים בימינו בתפישות שהצדיקו ,לפני חמישים שנה, מכירת תינוקות (ראה מקרה משולם), רציחות פוליטיות (ראה מקרה דהאן) וסתם מעשי טבח (ע"ע אלטלנה ורבין).

בכבוד רב,

אוהד קמין
הפילוסופיה של אין ראנד בישראל
לאוהד 29679
תודה על התגובה המעמיקה.
אגיב באריכות בהמשך, אך קודם הרשה לי להציג לך מסכת שאלות קצרה:

האם אתה מסכים לקביעה שמדינת ישראל פוגעת גם בזכויות האדם של העמים הסובבים אותה? ובפרט, של העם הפלשתינאי?

במצב כזה, ע"פ משנתה של אין ראנד, האין שמורה להם הזכות להתגונן ולהגיב כנגד פגיעה זו?

האם אתה מכיר במר יאסר ערפאת כאחד ממנהיגיה של אותה התקוממות?
תגובה לגלעד וחבריו לדיון 29681
האם הכוונה ב"מקרה דהאן" לרצח העסקן החרדי דה-האן? מישהו יכול לפרט (אני זוכר שהארוע נותח בתוכנית טלויזיה בערוץ הראשון לפני שנים מספר)
יעקב דה האן 30035
דה האן היה עסקן חרדי (וגם רופא ומשורר הומוסקסואלי...) אנטי ציוני שנרצח על ידי אנשי 'ההגנה' בירושלים, משום שקשר קשרים עם הערבים ורקם עימם תוכניות, שחתרו תחת חזון הבית הלאומי, ברוח החרדיות האנטי ציונית.

מגוחך שאיש ימין קיצוני מציג את רצח דה האן כרצח של 'השמאל'. למען האמת, היה זה רצח טיפוסי של דמות בעלת דעות יוניות קיצוניות, שנחשבה בוגדנית, בידי זרמים לאומיים. במובן הזה, רצח דה האן מקביל לרצח גרינצוויג ולרצח רבין.
הלגיטימיות שלו, אף שהיא מפוקפקת, היא גדולה יותר, משום שרצח דה האן, לא בוצע על ידי מטורף יחיד, אלא על ידי זרם פוליטי מוביל שייצג את רוב היישוב העברי בארץ, ולמען האינטרסים החיוניים של היישוב, כפי שראה אותם.
תגובה לגלעד וחבריו לדיון 29722
א' - האם איין ראנד קראה לרצח ראשי-ממשלה? (ארון, עמוד-תליה, דין רודף...)
ב' - זכויות-אדם - גם אם הנ"ל ערבי, או רק אם הוא חובש-כיפה?
ג' - ארגון של הגנה עצמית. בטח. כמו הקון-קלוקס-קלאן, תאומכם הרוחני.
ד' - האחראים לאסון לבנון אינם אנשי "הסוציאליזם הישראלי" - אלא אם-כן שרון הוא מנהיג הסוציאליסטים בארץ זו.
ה' - הרג ערפאת, אך לא רציחתו... מעניין, אם רק "יהרגו" אותו הוא יהיה מת פחות מאשר אם ירצחוהו? קשקשן.
ו' - הוצאה להורג הומנית. עוד פנינה.
ז' - לאומיות? אז אתה, פשוט, תומך בלאומיות כעיקרון? ומה עם זכותם של הפלשתינים להגדרה עצמית כלאום?
ח' - קמין, בהשוואה לארה"ב של שנות השישים, אתה וחבריך מקבילים לשורפי-הצלבים ולמתנקשים הגזעניים, לא להיפך.
תגובה לדניאל 30216
לדניאל, שלום.

בלי להכנס לפרטים, העובדה היא שאני וחברי איננו מכוונים נשק כלפי השמאל, בזמן שהשמאל מכוון באופן קבוע את רוביו אל מול ראשינו – ולא רק בעת מלחמה.

בכבוד רב,

אוהד קמין.
תגובה לדניאל 30302
זו עובדה? אכפת לך לספר לי מתי לאחרונה איש שמאל כיוון לראשך רובה, בבקשה?
תגובה לגלעד וחבריו לדיון 29876
רוב תגובות קיבלת לתגובה הזו. ברכותי. האם יותר לי לבקש כי בעתיד תכתוב את הודעותיך תחת שמך, ולא תחת של הארגון בו אתה חבר ("הפילוסופיה וגו"')? פשוט מרגיש יותר נעים.

שאלה אחת לי אליך, הנובעת מבורות גרידא (ועצלנות פאתולוגית): אתה מדבר רבות על זכויות האדם, אך אתה מציין רק זכות אחת: הזכות לרכוש. אתה גם מביע התנגדות ללקיחת מיסים, ומכאן אני מסיק שאתה אינך מכיר בכל זכות מלבד הזכויות הפוליטיות (הצבעה) והזכויות השליליות (זכות שלא יעשו לי ככה וככה). מה לגבי הזכויות החיוביות? לדוגמא - הזכות לחינוך, הזכות לבריאות, הזכות לכבוד האדם (דיור, למשל)? האם, בזכויות האדם שלך, זוהי "זכותו" של כל אדם, עני כעשיר, לדור תחת הגשר?
אם אתה תומך בזכויות אלו, הרי שיש צורך במיסים (הרי לא תשלול את זכותו של ילד רק משום שהוריו אינם יכולים לתמוך בו בלימודיו, או שכן?) - בתי ספר ובתי חולים אינם מממנים את עצמם, אלא אם הם לעשירים בלבד. וממילא אם אתה תומך בהן הרי שאתה אינך יכול להיות אובייקטיביסט (קרי - קפיטליזם דורסני), אלא חייב לתמוך בגרסא המודרנית של מדינת הרווחה (להבדיל ממדינת הסעד).
אם אתה שולל את הזכויות הללו, אני חייב לשאול כיצד אתה מצפה מאדם להגשים את זכויות האדם שאתה מציע לו, ללא התשתית הבסיסית של שיוויון הזדמנויות *אמיתי* בין בני האדם.

לסיום, רק אציין שנשמח לקבל מאמר שלם ומובנה יותר ולפרסמו באייל, כדי לפתוח בדיון קצת יותר מלומד בסוגיית האובייקטיביזם.
תגובה לדובי 30215
דובי שלום.

בתגובה לפנייתך, הריני לציין את הנקודות הבאות:

1. זכות הרכוש. המושג "זכות" הוא מושג פוליטי: בהקשר לא פוליטי אין לו, למעשה, משמעות מעשית. כשאני אומר "זכויות" אני מציין את אפשרויותי במסגרת התארגנות חברתית. זכות הרכוש היא זכות היסוד האנושית, שכל זכות אחרת תלויה בה. ההבנה של עקרון זה נמצאת ביסוד הסוציאליזם והקפיטליזם גם יחד ולכן שתי השיטות – אם כי הקפיטליזם, זולת אין ראנד ומספר ספור של הוגים בקנה המידה שלה, כמעט ואינו מצהיר על כך – מוצאות לנכון לבסס עצמן על התייחסות לרכוש. (כל אחד יכול לנסות ולבדוק באופן אישי את ראשוניותה של זכות הרכוש על ידי שינסה לתאר לעצמו ביצוע פעולה אנושית כלשהי ללא עצם כלשהו, שחייב להיות רכושו של מישהו).

2. כבוד האדם. איזכור חוק "כבוד האדם", החוק החדש יחסית, הוא דוגמא לנאמר לעיל: מה משמעותו המעשית? אם אפשר ליישם אותו בהקשר של הגנה על רכוש כלשהו של היחיד, אז ה"כבוד" בא לידי ביטוי בצורה ממשית. אם, לעומת זאת, לא מדובר בהגנה על זכות רכוש כלשהי של היחיד – מה שאומר, בין היתר, שהיחיד אינו מוגן בפועל – מה משמעות ה"כבוד"?

3. אין לאדם שום זכות לדבר שלא יצר – רכוש צריך לרכוש ורכישה משמעה פעולה יצרנית. הזכויות-כביכול לדיור, חינוך, בריאות וכיו"ב אינן זכויות באמת, ומי שמנסה להציגן כזכויות אומר, למעשה, שיש לאלה שתובעים אותן זכות לקחת אותן ממי שיצר ערכים אלה. במציאות – מרחב המחיה של כולנו – אין, מבחינה לוגית, אפשרות לקבל דיור ממישהו אחר בזכות: או שהדיור נוצר על ידך, ואז יש לך זכות עליו, או שלא, ואז אין לך (אלא אם כן, כמובן, קיבלת זכות על כך מבעל הזכות, שנתן לך אותה מרצונו החפשי).

4. אין זכויות של ילדים, של נשים, של הומוסקסואלים, של שחורים, של לבנים, של עניים, של עשירים.

5. קפיטליזם דורסני. מיתוס של השמאל: הקפיטליזם אינו דורסני, ומי שדורסני אינו קפיטליסט.

6. אשמח אם יובהר לי ההבדל בין "מדינת רווחה" לבין "מדינת סעד". אני אינני מכיר הבדל כזה.

7. כל המוצהר לעיל הוא, על פי הבנתי, תואם באופן מלא את הפילוסופיה של אין ראנד.

בברכה,

אוהד קמין.
תגובה לקולקטיב אין רנד 30228
אדם התומך בכוחות הפרט מדבר כקולקטיב - האירוניה בהתגלמותה.

אשר לסעיף 3, העובדה היא שאנשים לא יצרנים מקבלים חינוך - אנשים יכולים במסגרת ההתארגנות החברתית בארה"ב, למשל, לקבל חינוך ללא יצירה, ולכן, זו זכות שלהם, לפי הגדרתך ב-‏1.
תגובה לדובי 30309
1. אני עומד מולך עם אבן (שהרמתי הרגע מהרצפה והיא לא רכושי כלל וכלל) ואומר לך שאני הולך לפצפץ לך את הראש אם לא תשיר לי עכשיו שיר מתוך הדיסק החדש של מוניקה סקס, שאני לא יכול להאזין לו, כי לא רכשתי אותו, אבל אני נורא אוהב אותו. לא היה כאן שום עצם שהוא רכושו של אחת הדמויות הפועלות, ובכל זאת - נעשתה פעולה, ובהחלט מדובר כאן בפגיעה בזכותך (לחיים, לכבוד, ללא לאהוב את מוניקה סקס). הסבר כיצד קרה כדבר הזה.
הזכות היסודית היא הזכות לחיים, ומיד מתחתיה קיימת הזכות לעשות מה שבא לך. הזכות לעשות מה שבא לך היא מתחת לזכות לחיים, משום שמותר לך לעשות מה שבא לך, כל עוד לא פגעת בזכויותיו של הזולת (כולל זכותו לעשות מה שבא לו).
2. כבוד האדם הוא נגזרת של הזכות לחיים (או בצורה ברורה יותר - הזכות לחיים בעלי משמעות, כאשר המשמעות מוגדרת על ידי האדם עצמו, וכל עוד היא אינה פוגעת בזכויותיו של הזולת). מהזכות לכבוד האדם נגזרת הזכות לשיוויון הזדמנויות, ממנו נובעת הזכות לחינוך, לבריאות ולדיור - ובעיקר כאשר מדובר בילדים.
לא, אי אפשר ליישם את כבוד האדם לגבי רכוש, כי הוא לא קשור לזה. הוא קשור לחיים ולכבוד של האדם. אתה הוא זה שקבע כאילו הזכות לרכוש היא הזכות היחידה, לא אני.

3. בסעיף הקודם הסברתי מדוע קיימות הזכויות הסוציאליות. כעת אסביר את ההגיון הכלכלי: אנשים בלי חינוך אינם זוכים לשיוויון הזדמנויות, ואין ביכולתם להשתלב במעגל העבודה. כנ"ל לגבי אנשים שאינם זוכים לשירותי בריאות, ולאנשים שאין להם דיור וכלכלה בסיסית. כל האנשים הללו, באם לא תטפל בהם החברה, ימותו, דבר שיהווה פגיעה בזכותם לחיים, כמובן. הכסף שמממן את כל השירותים הללו ניתן להם כהלוואה, בעצם. את ההלוואה הזו הם יחזירו כאשר הם עצמם ישתלבו במעגל העבודה, ישלמו מיסים, ויהפכו לגורמים פרודוקטיביים בשוק, ויהפכו את המשק כולו ליעיל יותר.
כאן ראוי לציין כי גם לאנשים שאין להם סיכוי להשתלב בשוק העבודה (זקנים, משותקים, מפגרים) יש לסייע באותו האופן, וההלוואה עליהם משולמת מכיסם של בני משפחתם, שללא סיוע ממשלתי יאלצו לטפל באותו אדם, ובכך תפגע הפרודוקטיביות שלהם (זקנים, אגב, כבר החזירו את ההלוואה שלהם מראש).
לכן, כדאי, גם כלכלית וגם מוסרית, לסייע לנזקקים.
באותה מידה, אגב, החברה כולה בונה פרוייקטים משותפים - תשתיות, פארקים, שמורות טבע וכיו"ב, שממומנים מכספי משלם המיסים, וקיימים לטובת הכלל.

4. אבל לעני אין זכות לרכוש. זאת בדיוק הבעיה. זכות שאינה יכולה להתממש (כי לא ניתנים לעני הכלים כדי לצאת ממצבו העגום) אינה זכות כלל. יש לי זכות לעופף כאוות נפשי. וואלה, יופי. אבל אני לא יכול לעוף, אז מה שווה הזכות הזו?
אני לא חסיד של המרקסיזם, אבל אני רוצה להזכיר לך דבר מה שכתב מרקס - לפרולטריון לא יהיה דבר להפסיד מלבד השלשלאות שלגופו. זאת הסכנה. כאשר נגיע למצב כזה - והשיטה שלך תביא אותנו למצב כזה, זה ברור - הפרולטריון יתמרד. מומלץ וכדאי למנוע את המרד הזה, על-ידי מדיניות רווחה, שנותנת לעניים מה להפסיד.
5. כל המדינות בעולם נטשו את דרך הקפיטליזם חסר הפשרות, זה שאתה טוען שהוא אינו דורסני. מדוע לדעתך הן עשו כן? מדוע היה לאליטות בגרמניה בימיו של ביסמרק אינטרס להתחיל לתת זכויות סוציאליות לפרולטריון? משום שהדרך שאתה מוביל היא דרך הרסנית, פלגנית, שזורעת מדון בקרב בני האדם ומסיתה אותם זה כנגד זה. מיתוס של השמאל... אתה זורק סיסמאות מבלי לנמק דבר. הוגים מסדר גודל של איין ראנד, נו, באמת. אני בספק אם אתה מבין דבר על העולם שאתה מתיימר לנתח אותו בסיסמאותיך.
6. מדינת רווחה היא מדינה בה ניתנים שירותים לאזרח ע"י הממשלה - חינוך, בריאות וכיו"ב. מדינת סעד היא מדינה בה הממשלה נותנת כסף ישירות לאזרח (ולא בדמות שירותים). זה שאתה לא מכיר את ההבדל רק מוכיח שאין לך כל השכלה בתחומים המדוברים, ומסביר את רמת הטיעונים שלך. אבל מילא חוסר השכלה - מה גרם למוסריות הקלוקלת הזו, זה מה שמעניין אותי...
זכויות. 30320
אולי לא הקשבתי מספיק טוב בשיעורי אזרחות, אבל מאין נובעות כל הזכויות האלה? הם אינן קיימות יש מאין, נכון? יש צורך במנגנון שיאכוף אותן, אחרת הן חסרות משמעות.
לכן, מה שהיית צריך לומר הוא, "עולם בו יש מנגנון המוודא שזכויות א', ב' ו-ג' ימומשו הוא עולם טוב, עולם בו רוב האנשים יוכלו לחיות ברווחה," או "הזכויות א', ב' ו-ג' הן חשובות, ולכן יש ליצור מנגנון שיאכוף אותן."
זכויות. 30325
הגישה הליברלית רואה בזכויות הללו דבר מולד. כמובן שצריך ארגון, כגון המדינה, כדי לאכוף אותן. אך יש בדבריך הרבה מן האמת, ולמעשה, אם הייתי חושב על זה זה היה חוסך לי הרבה כתיבה:
זכויות הפרט במדינה הן הזכויות שמדינה מחליטה לקיים בתוכה.
הדברים שאמרתי לבתגובה הקודמת, אם ככה, הם פשוט הבסיס התיאורטי לבחירה בזכויות מסויימות.
תודה על ההבהרה. 30361
זכויות. 30502
המשפט "זכויות הפרט במדינה הן הזכויות שמדינה מחליטה לקיים בתוכה" מניח את קיום המדינה כערך הקודם ל "זכויות הפרט"(יהיו אשר יהיו).
לכן, השאלה ההגיונית הבאה היא: על אילו ערכים מתבסס קיום המדינה(שאינה קיימת יש-מאין להזכירך)?
זכויות. 30505
המדינה (או יותר נכון - החברה, על הנורמות הקיימות בה, ההיררכיה וכיו"ב), לדעתי האישית, כן קיימת יש מאין. האדם הוא יצור חברתי, ותמיד מתארגן בשבטים, בין אם על בסיס חמולתי, ובין אם על בסיס תרבותי, גיאוגרפי או אחר. הקבוצה החברתית, אם כן, קיימת כאקסיומה. הערכים שהיא בוחרת לעצמה זה כבר עניין סבוך יותר, שכולל ניתוח היסטורי (איך התפתחה הקבוצה?), תרבותי (אלו השפעות היו על הקבוצה מבחוץ?), טכנולוגית (איזה כוח יכול השלטון להפעיל על חברי הקבוצה, ולהפך?) ואם תשאל אותי - ביולוגית (באיזה אופן העבר האבולוציוני של המין משפיעה על טבעו?).

חשוב לי להבהיר שכוונתי במשפט "זכויות הפרט במדינה וגו"' הייתה מבחינה פרקטית, בהתאם למה שאמרתי בהודעתי המקורית, על כך שזכות שאין אפשרות לקיים אותה (הזכות לעוף, כדוגמא) אינה זכות כלל. מבחינה תיאורטית, ליברלית, הזכות הבסיסית ביותר (הזכות לחיים) היא מולדת. אפשר גם להסתכל עליה כתוצר תועלתני - אני נותן זכות לחיים לאחרים, כדי שאקבל זכות זו מהם. אבל כאן אנחנו כבר נכנסים לתורות של אמנה חברתית, ואני אמור בכלל לטלפן לדוברת של אברום בורג. אז בהזדמנות אחרת.
זכויות. 30506
כלומר, אתה טוען שמדינה אינה יכולה לכפות על רעותה את ערכיה? איני יכול לבוא בטענות לדוגמא לסאדם חוסיין כל שלילת החופש מאזרחיו בגלל ש"זוהי החברה עירקית"?
זכויות. 30519
מהיכן הסקת דבר שכזה? ודאי שאפשר (וכדאי!) להעביר ביקורת לחברה שערכיה מתנגשים עם ערכי. לא לחינם דיברתי ספציפית על השפעות של חברות אחרות על התפתחותה הערכית של החברה הנדונה.
לנתיניו של סדאם, אפקטיבית, *אין* זכויות, בגלל החברה בה הם חיים. אנחנו, כאנשים שמאמינים בכך שמגיעות לכל אדם זכויות בסיסיות מסויימות, צריכים להביע את מחאתנו על כך, ולפעול (עד כמה שניתן לנו לפעול) כדי לדאוג שאזרחי עירק יזכו לזכויות אלו.
זכויות. 31031
אני מקווה שהתגובה המאוחרת לא תגרום לכך שאף אחד לא ישים לב אליה.
ההנחה שלך שחברה במובן ההיררכי שלה קיימת יש-מאין (שאתה הגדרת כאקסיומה עבורך) מעקרת מיכולת הבנה הדדית דיון עם אדם כאוהד קמין, שדוגל בפילוסופיה של איין ראנד, שגורסת את האינדיבידואל כאקסיומה הבסיסית. כל מי שקרא את "כמעיין המתגבר"(אני מציין את הספר הזה כיוון שהוא הספר הבסיסי ביותר של איין ראנד וזה שהעלה אותה לכותרות בשנות ה-‏40') יודע שבעיניה האינדיבידואל הוא הבסיסי ביותר. אגב, זאת הסיבה שבגללה בועז ארדר, שהיה מעין"המגיב הרשמי מטעם ראנד" עד שהופיע אוהד קמין, היפנה את הקוראים שוב ושוב לקרוא את ספרי ראנד. אחרת, אין הרבה על מה לדבר.
זכויות. 31054
אבל הנחת האינדיווידואליות היא בלתי מבוססת לחלוטין. אין מקום בעולם בו אנשים חיים כבודדים. תמיד בקבוצות. לכן אין מדובר בסתם אקסיומה - אלא בעובדה קיימת, שאין ראנד, עם כל הכבוד, לא יכולה להתעלם ממנה סתם כך.
תגובה לגלעד וחבריו לדיון 185011
שמתי לב שלא הזכרת את המושג "רבין"
מי פעל פה למען עצמו ועל ידי כך למען מה?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים