בתשובה ליוסי גורביץ, 24/07/01 16:15
התרגיל הגדול 29615
בנוסף לתשובות האחרות שענו יפה על טענתך, זכור כי אחת הסיבות העיקריות לאי מילוי ההסכמים גם מצד ישראל, היתה השפעת הפיגועים המתמשכים (אותם עודדה הרשות) על דעת הקהל הישראלית, שיצרו רוב בעם נגד ממשלת שלום, ורוב בכנסת נגד המשך הנסיגה.

-------------------בונוס------------------

ההערה הבאה עשוייה להישמע מעט :-)תמימה:
הפלשתינאים היו משיגים הרבה יותר ומוקדם יותר, אם הם היו נמנעים לחלוטין מאלימות. דרישות הגיוניות מלוות בלחץ של הפגנות מתמשכות, לא אלימות, בשביתות ופעילות בינלאומית ופנים ישראלית מושכלות, היו מסוגלים להביא להם הרבה יותר, עוד לפני שנים רבות. העם בישראל הינו רחום חנון ונדיב יותר מכל עם שהיה במצב מלחמה וטרור עם עם היושב בשכנותו ובקירבו, וקל לקנות את רצונו הטוב. למרבה הצער, לשם כך דרושה תודעה פוליטית מפותחת או דחייה מנטלית מאלימות או מנהיג מוצלח. האומה הערבית מעולם לא הצטיינה במי מאלו.
בגילגול הבא - אני בימין!
עשה לי טובה 29649
במשך עשרים שנים היו הפגנות, ומאמרים, ופגישות מנומסות. זה לא נתן לפלסטינאים כלום.

ואז באה האינתיפאדה, שמה את הנושא במרכז תשומת הלב העולמית, ואילצה את ישראל לויתורים.

ישראל לא הייתה מוכנה לעשות שלום עם סאדאת תמורת החזרת סיני ב-‏1973. היא עשתה איתו שלום, באותם תנאים, אחרי האבדות הנוראיות של מלחמת יום הכיפורים. ישראל מבינה רק כוח.
עשה אתה לי טובה 29651
בקום המדינה, לא ניתן היה אפילו לחשוב על שלום עם האומות הערביות. אולי עם ירדן, אבל אז הפלסטינים התנקשו בעבדאללה הראשון. רק לאחר שגילו שלא יקל עליהם להפטר מאיתנו, בששת הימים, ניתן היה אפילו לשקול זאת. ואל נא תשכח - ישראל הציעה להחזיר אדמות ירדניות תמורת שלום, אבל חוסיין אמר אז: נוכל לקבלם רק בדם. כנ"ל בכיוון המצרי. רק לאחר שהמצרים השיבו לעצמם את כבודם במלחמת יום הכיפורים (המצרים, אגב, בטוחים שהם ניצחו במלחמה), ניתן היה להגיע להסכם איתם. והרי, להסכם עם הירדנים הגענו בסוף בלי צורך במלחמה נוספת (אגב, מעניין לדעת מדוע לקח כל כך הרבה זמן - יתכן שחשבו שהסכמי אוסלו יפתרו להם את הבעיה של ציבור הפלסטינים בגדה המערבית)
סתם לצורך הוויכוח 29736
לא מזמן יצא לי לקרוא את ספרו של תום שגב "הישראלים הראשונים", ושם הופתעתי לקרוא, שכבר בשיחות רודוס ב49 על הסכמי שביתת הנשק לאחר מלחמת העצמאות, הסכימו הן המצרים והן הסורים, להכיר במדינת ישראל, בתמורה לוויתורים טריטוריאלים, כאלה ואחרים. עוד דבר שהפתיע אותי, לפחות במידה מסויימת, הוא חוסר ההתלהבות הישראלית, כלומר לא מההצעות עצמן (המצרים דרשו אם אני זוכר נכון, את הנגב, על מנת להקים בו אוטונומיה פלסטינאית, או משהו בסגנון), אלא בכלל מעצם הכניסה למו"מ על הסדר שהוא יותר מהסכמי שביתת נשק. כלומר כבר ב 49 (עפ"י שגב לפחות) גרסה המדיניות הישראלית (לפחות בחלקה, הדברים הם הרי תמיד מורכבים יותר) שהזמן משחק לטובתנו, וששלום זה יכול להיות נחמד, אבל אין הכרח לצאת מגדרנו, כדי להשיג אותו.
''מדינה קטנה מתחמקת מצרה'' 29741
אני מציע לך לבדוק את גבולות המדינה דאז וכן את הויתורים הנוספים שנדרשו, הן ע"י המצרים והן ע"י הסורים, שהחזיקו שטחים לא להם. עם חיבוק פלשתינאי בגליל, בנגב, בעזה וביו"ש, לא הינו שורדים במצבנו דאז. כשאתה בן שנה, הזמן אכן משחק לטובתך. אני מסכים שלא כך היה מאז מלאו לנו 19.
כשאתה בן שנה הזמן משחק לטובתך? 29762
הרי דווקא ב49, עדין ריחפה מעל מדינת ישראל סכנה קיומית.
אתה מציע לי לבדוק את גבולות המדינה דאז?
הם הרי ממש לא היו שונים בצורה מהותית, מגבולות ישראל הריבונית כיום.
עשה לי טובה 29658
ב 1973 סאדאת לא היה מוכן יותר מישראל להסכם שלום תמורת החזרת סיני למצרים.
ןאגב, אימרות כמו "X מבין רק כוח" נשמעות כצידוק (אם לא עידוד) לאלימות.
כתבתי על זה פעם משהו 29686
דיון 364
עשה לי טובה 29689
אם זכרוני אינו מטעה אותי (ובהחלט יתכן שהוא
מטעה!) ההסכמים בין ישראל והפלשתינים לא היו
תוצאה של איתיפדה א' אלא נבעו מבדידותו הלא
מזהרת של ערפאת אחרי מלחמת המפרץ, שבה כזכור הוא הימר על הסוס הלא נכון.
מדינות המפרץ העשירות סגרו את ברז הכספים ובנפרד גם ברית המועצות התמוססה ונעלמה. אז ורק אז הסכים ה-PLO להכיר (בחצי פה) בזכות ישראל להתקיים וכך נוצר פתח להידברות.
מטעה 29730
אש"פ הכיר במדינת ישראל, או בזכותה להתקיים, או משהו בסגנון, בוועידת אלג'יר ב1988.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים