בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 01/05/05 13:45
לא רוקד כשעצוב 297193
יהונתן אורן • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום א', 1/5/2005, 16:18
האבחנה בין אנשים בריאים לחולים (בודאי בכל האמור לדיכאון) היא יותר מהכל הבחנה תרבותית. רוב האנשים שמאובחנים היום כסובלים מדיכאון קליני לא היו מאובחנים כך לפני עשרות בודדות של שנים. אם איליי-לילי תתמוטט מחר, אולי מספר חולי הדיכאון ירד שוב.

להגיד ש''הטיפול הוא וולונטרי'' מתעלם שוב מהשפעת התרבות. אחרי שתייגנו את הדיכאון כמחלה וכדורש תיקון, רוב החולים מעוניינים בשינוי המצב הזה. מפתיע באמת. ועדיין, למרות זאת, אנחנו מגלים אצל חלקם התנגדות עצומה לניסיון לשנות את אישיותם. אז אנחנו מתחילים להסביר להם שההתנגדות היא לא רציונאלית, או שהיא רק בגלל הצורך שלהם לשמור על זהותם הדיכאונית. אני מניח שאם זה לא היה קורה במציאות, זה היה תסריט טוב לסרט מדע בדיוני.
לא רוקד כשעצוב 297207
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה ליהונתן אורן יום א', 1/5/2005, 16:42
הבחנה תרבותית? כשמישהו קופץ מהגג של כלבו שלום הוא לא עושה שום הבחנות תרבותיות. הוא פשוט קופץ.
לא רוקד כשעצוב 297209
רון בן-יעקב • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום א', 1/5/2005, 16:44
עד לפני כמה עשורים לא ידענו בכלל שיש רגישות לבוטנים. היום, כל אחד בודק אם יש בעוגה בוטנים או שקדים.
לא רוקד כשעצוב 297213
יהונתן אורן • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום א', 1/5/2005, 17:05
אם היה קשר בין התגובה שלך לשלי, החמצתי אותו.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות