 |
|
 |
||
|
||||
 |
"זהו מקצוע שמקורו בשבטים באפריקה ובאסיה, שקיבל בעולם המערבי גלגול מודרני. כיום, הדולה פופולרית בעיקר בקרב לקוחות מעשירונים העליונים, מכיוון שהשימוש בשירותיה נחשב (שלא בצדק) למותרות". כמה תיקונים: א. עשירונים עליונים? אחדות מחברותיי הטובות ביותר משתייכות אליהם כנראה, שכן נעזרו בדולות בלידות שלהן. ב. דולה אכן תהיה מותרות במרכז לידה, שבו יש מספיק מיילדות על כל יולדת ואווירה תומכת בלידה פיזיולוגית. ג. אני דווקא יודעת על דול(ה) אחד ממין זכר, ואפילו אומרים שהוא נהדר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי שקיימים מקרים שהרך נולד (שלא בצדק) גם ללא דולה. ____________ עשירונים עליונים אולי = 1 עד 5? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "שלא בצדק"? במאדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה רך או רכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שצריך ואפשר היה ללדת בלי דולה. אלא שבחברתנו שלנו, יולדת שמחפשת תמיכה ראויה בזמן הלידה (ולא משנה אם זו לידה טבעית או לא) לא תמיד מוצאת אותה במשפחה הגרעינית. הבעל הגיע למפגש או שניים בקורס הכנה ללידה ונרדם שם, האמא ילדה תחת טשטוש ולא זוכרת כלום, האחות עשתה קיסרי אלקטיבי. כבר אין אצלנו גוף ידע שקשור ללידות שעובר מדור לדור, והתוצאה היא שהלידה הופכת קשה והיולדת אבודה וחסרת כוחות. המשפחה הגרעינית מסתובבת עם מצלמות וידאו, הרופאים מחליטים החלטות לגביה כאילו היתה מורדמת, המיילדות בבי''ח מתרוצצות מחדר לחדר (מצוקת כ''א) ואין מי שיתמוך בה מתוך ניסיון והבנה של שלבי הלידה השונים והתהליך ההורמונלי והפסיכולוגי שנוצר תוך כדי (שאינו מותרות כלל וכלל אלא בא לקדם את הלידה). ושוב להדגיש - תמיכה ראויה אפשר לבצע גם בלידת אפידורל ממוצעת לגמרי, ולחסוך כך לא מעט חיתוכים, שליפות ואקום וזריקות זירוז. שלא לדבר על הרגשת היולדת עצמה. דולה, כמו קורסי הכנה ללידה טבעית, כמו מיילדות בית ושאר נספחי הסמי-תעשייה הזו, הן השלמות תיאורטיות ומלאכותיות למה שהיה צריך להיות סביבה (נשית) תומכת בלידה. נזקקות להן בעיקר נשים שפיתחו את המודעות למה שחסר במערכת הקיימת, אבל לא מסוגלות להשלים את החוסר הזה באמצעות קרוביהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הבעל הגיע למפגש או שניים בקורס הכנה ללידה ונרדם שם" עד שלא הלכתי לקורס הכנה ללידה (ושבוע אחרי שבוע חמישה מתוך שמונת הגברים שהיו צריכים להגיע הופיעו באיחור אם בכלל) לא האמנתי שהתופעה הזו קיימת. ברור שיש גברים כאלו, השאלה היא איזו אישה מוכנה לסבול את נוכחותם, שלא לדבר על לערבב איתם די אן אי. או כמו שהבחור שלי אמר* בגועליות לא אופינית על אחד מהם "אני מניח שהזהות הסודית שלו היא של גיבור על לוחם בפשע, אחרת מה יש לו לעשות שיותר חשוב מזה?" ___________ * נכון שניחשתם לבד שהוא היה אחד מהשלושה שהתיצבו בזמן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מזל ש"שלך" הוא לא גועלי אופייני. אני למשל לא יכולתי להגיע לרוב המפגשים כי עבדתי בחו"ל ולא כי לא רציתי לבוא. חשבת על זה שכל האמפתיה שלו זה כי הוא נורא פוחד ממך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. על זה מתבססת מערכת היחסים שלנו. ואף אחד מהזכרים הנעלמים בקורס לא עבד בחו''ל (שספק אם זה תירוץ תקף, אבל ניחא). הם פשוט לא יצאו בזמן מהעבודה, או ראו כדורגל, או (במקרה של אחד מהם) זה היה היום הקביוע שהוא נפגש עם החברה. באמת, איזה חוסר התחשבות מצד אשתו, לתת לילדם הבכור להפריע למפגש עם החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה נרדמתי: * כמעט כל מה שהמנחה אמרה כבר ידעתי מראש. אני, כמו הרבה הגברים מתברר, שייך לזן של בני אדם שמתכונן מראש. ז"א, קראנו ספרים ומאמרים על הריון ולידה ברגע שהתגלה לנו שאשתנו בהריון (מה שהיה כמה חודשים לפני הקורס). * הקצב בקורס היה איטי להחריד. אני, כמו הרבה גברים מתברר, שייך לזן של בני אדם שמבין משהו שאומרים לו בפעם הראשונה (אלא אם כן זה הסברים מורכבים ממש, מה שלא היה כך בקורס ההכנה ללידה). כשחוזרים על אותו הסבר, בניסוח כמעט זהה, בפעם ה-50, אני נרדם. * הקורס היה לא ממש רלוונטי1. תפקיד הגבר בלידה הוא די פעוט2 ופשוט, לא צריך קורס כל כך ארוך בשביל להסביר את זה (גם בשביל האישה אפשר לעשות קורס של שעה וחצי גג). * הקורס היה בשעות הערב. שעות הערב זה אחרי יום עבודה. קורס הכנה ללידה עוברים אנשים שיש להם אישה הריון. איזה בהריון זה לא דבר שקל לישון איתו3. למה לא נרדמתי: * אישתי לא נתנה לי. * היו חסרים לי אמצעים. האם אני מתחרט: * מנסיון של שתי לידות, וכמה שנות גידול ילדים, הקורס מיותר לבעל ולאישה. במקום זה, קראו ספרים על הריון לידה *וגידול ילדים*, לכו לביקור בחדרי לידה באיזור מגוריכם, התיעצו עם מי שאתם מכירים, וכו'. איזה אישה מוכנה לסבול את נוכחותי: * אישתי. היחידה שאני באמת רוצה שתסבול את נוכחותי (בלי לפגוע). -------------------------- 1 כשהייתי בכתה ז', היינו 6 בנים בכיתה של 30 תלמידים, כשבאה האחות לעשות לנו שיעור של חינוך מיני, היא לא שמה לב שיש שם כמה זכרים, והתחילה להסביר לנו את איזה טמפון לבחור, מתי להשתמש בתחבושת, איך ועוד כל מיני דברים שלא ממש מעניינים ילד בכיתה ז' שבא לשיעור לחינוך מיני בתקווה לראות ציצים. קורס ההכנה ללידה עורר בי זכרונות דומים. 2 להבדיל מתפקיד האבא בגידול הילד, דבר שעליו לא אומרים מילה בקורס. 3 לא שאחרי הלידה ישנים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יקירי, אתה פשוט היית בקורס מחורבן. שלא לאמר, שרוב הגברים לא קוראים ספרי הריון אם הם לא חייבים (יש שם תמונות של שיליה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נרדמתי בהכנה ללידה (ובוודאי שלא אחרי הלידה), וגם לא ראיתי הרבה אחרים שזה קורה להם 1. ובכלל, התיאור שלך של חדר היולדות מזכיר לי קצת סרטים של עולם שלישי, ובישראל המצב רחוק מכך. עם אשתי היו אדיבים ומקצועיים והתייעצו עימנו בכל שלב, גם בלידה שהתרחשה במועד מיוחד בו היתה מחלקת היולדות עמוסה מאוד. כל הצוות הרגיל של הרופאות והאחיות היה מנוסה ונזהר מאוד בכל מה שקשור לפגיעה בכבודה או בגופה, ואף היה קשוב לבקשות שלנו. לגבי זריקות זירוז - היא ביקשה את החומר הטוב הזה גם אחרי הלידה. ________________ 1 ובכל זאת קוריוז מקורס מרתק זה: בהרצאת המבוא תיארה האחות המדריכה את המצב של המגיעות לקורס, "הבטן גדלה, הנשימות נעשות קצרות יותר, ומחפשים תנוחות מתאימות לישון במהלך הלילה". אחד הבעלים הפחות ערניים אמר, "כן, גם לאשתי זה קורה עכשיו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו לא, ממש לא התכוונתי לתאר עולם שלישי - זה עולם ראשון, מודרני ומשוכלל, שמתייחס ללידה בצורה אינסטרומנטלית - חילוץ התינוק מגוף האם - עם הרבה פחות משקל לתהליכים נפשיים הכרוכים בזה. יש פרוטוקולים והיולדת צריכה לעמוד בהם, ללדת לפי עקומות זמן. אבל אני לא אתחיל שוב לפרט את דעתי על המערכת, פירטתי אותה מספיק בדיון הזה והיא לא השתנתה בצורה משמעותית לאחר שילדתי בעצמי. מה שכן השתנה בעיני הוא הפוקוס - אני באמת-באמת לא מאשימה במשהו את אנשי הצוות 1, שעושים מה שהם יודעים לעשות, ולא מנסה לעשות דמוניזציה של בתי החולים. אני מנסה להגיד שבתנאים הנוכחיים, היולדת נכנסת אוטומטית לאווירת בית חולים, ובכך מצטרפת להתייחסות הרפואית ללידה, בעוד שהתייחסות כזו לא מסייעת ללידה פיזיולוגית תקינה אלא מפריעה לה ומעכבת אותה 2. האמרה "העיקר שיש אמא בריאה ותינוק בריא" נכונה עד מאוד, כמובן, אבל מטשטשת את הלידה כחוויה אישית ורגשית. לדעתי האמרה הזו נטבעה בכלל כדי לנחם יולדות מתוסכלות. 1 גם בלידה שלי כמעט כל אנשי הצוות היו אדיבים ומקצועיים והתייעצו עמי. אבל אתה יודע, תמיד בסוף נכנס הרופא הזה שצועק "עכשיו נעשה לך ואקום", ולא איכפת לו מה דעתי בעניין. כך היה. וחוץ מזה, המקרה שלך הוא לא דוגמה מייצגת. עובדה, אתה לא נרדמת בקורס :-) 2 כן, אני יודעת, יש מקרי חירום. כמובן שבהם צריך לטפל כמו שמטפלים במקרי חירום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על יצירת הפתילון המיותר שיצרתי בנוגע לחומר הטוב - פשוט טעיתי. רציתי לכתוב זריקת טשטוש (פטידין). כנראה שהפטידין, בשילוב עם לידות קצרצרות 1, הפך לה (ולי) את חוויית הלידה לכזו שלא הספקנו להיכנס לאף אווירה, אינסטרומנטלית או ביתית. ____ 1 על פי קצב התקצרות משך הלידות, אם תהיה לידה נוספת, נבקש שוער כדורגל ולא דולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ניחשתי תגובה 298097 אני אזמין מה שאשתך מזמינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. אם תהיה לידה נוספת, כדאי לרשום את הילד לתיכון הולם עוד בזמן ההריון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אתה קורא "חומר טוב" לזריקות זירוז? פיטוצין גורם לצירים כואבים בצורה בלתי אפשרית. מה טוב בזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם מספיק אפידוראל שום דבר לא כואב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, פיטוצין מחייב אפידורל בצורה די אוטומטית. אני פשוט מנסה להבין למה הוא קורא דווקא לזירוז ''חומר טוב'' (מילא אם היה מדבר על הטשטוש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יקירתי, לידה מחייבת אפידורל בצורה די אוטומטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלידה ההיא, בסוף בסוף, כשהגיעו צירי הלחץ, הם היו קצרים וחלשים וליולדת כבר לא היה כח ללחוץ בעצמה. המילדת אמרה את מה שאת אמרת, שאין פיטוצין בלי אפידורל, אבל אחרי שעה של פתיחה מלאה ללא התקדמות, הוחלט בהתיעצות עם הרופאה ואיתנו לנסות מינון מינימלי של פיטוצין, מה שהביא לסיום הלידה בתוך כעשרים דקות ובלי כאבים חריגים ביחס למצב שקדם לכך. כלומר, זה לא ממש אוטומטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים אני חושב שאת באמת חיה בנוגה ואני במאדים, או להיפך.בקורס הכנה ללידה שאנחנו עברנו, כל הגברים התיצבו, לא נרדמו, ולמעט אחד שהסלולרי שלו קרא לו מדי פעם והוא נענה (אין לי מושג במה הוא עובד) כולם גילו התעניינות רצינית. במהלך הלידה נכחו חוץ ממני גם אמה ואחותה של אשתי, כאשר לפחות אחת מהן (נחשי מי) ילדה שלושה ילדים ללא אפידורל, ושתיהן תרמו מנסיונן. היולדת היתה אולי חסרת כוחות לקראת סוף הלידה, אבל בשום אופן לא אבודה. הצוות הרפואי (רופאה ומילדות כאחד) לא לחץ ולא ניסה לשכנע לבצע שום פעולה וכל הזמן היו בגישה של ''מה אתם רוצים שנעשה עכשיו''. לתחושתי גם אני וגם אשתי היינו מודעים לתהליך הלידה למרות חוסר הנסיון וידענו גם איך להתמודד עם זה. אני חייב לציין שהמיילדת עשתה שמיניות באוויר (נו, לא שמיניות ולא באוויר, אבל את מבינה למה אני מתכוון) כדי להמנע מביצוע חתך, מאמצים שהוכתרו בהצלחה. אני לא טוען שזה המצב בכל לידה בכל בית חולים, אבל עם משפחה תומכת וצוות רפואי שלא משחק במשחקי שליטה, אין שום סיבה לשכור כח עזר ללידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו מה, שאשלח אותך לדף הכשלים הלוגיים? :-) אני שמחה לשמוע שכך זה היה אצלכם. מסכימה לגמרי למשפט האחרון שלך, וכבר אמרתי את זה קודם. מה שאמרתי לגבי התנהלות לידה בבית חולים לא היה תיאור גורף, אלא הסבר מדוע מי שצריכה תמיכה, צריכה אותה. לו לאשתך הממוזלת לא היו כל התנאים הנ"ל, היא היתה נזקקת לדולה וחצי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |