 |
|
 |
||
|
||||
 |
באמת רציתי להתייעץ איתך בעניין הזה. בחצי מהמקרים שבהם אני אייל אלמוני אני לא ממש מזהה את עצמי. כלומר, אני באמת נשאר אלמוני. אפילו ממני. איך את יודעת שאת מתוודה על המקרים שהאייל האלמוני הוא באמת את? או שליתר בטחון את מתוודה על הכל? ואת המשפט המודגם שמעת פעם במו אזנייך הפרטיות? חוץ מבשירים של קובי אוז ירום לבו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פה ושם קרה שנתקלתי אחר זמן בתגובות שלא הייתי בטוחה אם הן שלי, אבל עפי"ר, בטווח של כמה ימים, אני זוכרת. חוצמזה, כמו שאמרתי - רק על חלקן אני מתוודה בסופו של דבר, כך שבד"כ אין בעיה מיוחדת. לא, את המשפט המודגם כפי שהבאתיו - לא שמעתי במו אזני. אין לי... איך אומר את זה בנימוס? - בחיי הפרטיים אין לי מגע תכוף עם קובי אוזים וכיוצא בהם (זה באמת מופיע בשיר שלו?), ואני בטוחה שאני מפסידה הרבה, מה לעשות... :-] אישית, המוטיב מושר באזניי זה שנים בגירסתו הישנה והטובה - "אני אוהב אותך", ובכמה וריאציות נוספות, לאו דווקא מרחיקות לכת במיוחד מן המקור (והללו ישארו נצורות בליבי, ברשותך האדיבה :-]). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |