בתשובה להאייל האלמוני, 07/05/05 22:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בפעם הבאה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו, לאחר שחזיתי במו עיניי (אפשר לומר, מבשרי הווירטואלי) לאילו מעמקים הגיע תיעובך הנורא לניבים מתחדשים בשפתנו הציונית (תגובה 264651), החליטותי לפרוק את אשר על לבי מאז גערת בי כך: אני התכוונתי, בכוונת מכוון, ל"פעם באה", ובפעם הבאה יכול היית להביא את תגובתך שלך. וכשבאת לתקן, נמצאת מקלקל את כל יופים הלירי של דבריי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עיניי'', ''דבריי'' - ביו''ד מוכפלת כיאה וכיאות לכללי האקדמיה. אבל ''יופים'' ביו''ד אחת בניגוד לכללי אותה אקדמיה עצמה. אף אני עושה שבת לעצמי וזה מכבר החלטתי שבענייני כתיב מלא (''כתיב חסר ניקוד'' כפי שמכנה אותו האקדמיה) אינני מתכוון להחליט החלטות גורפות וגם לא ללכת כסומא אחר החלטות האקדמיה המכובדת, אלא לצעוד בעקבות נטיות ליבי. אין בכך כדי למנוע בעדי מלנקוט עמדה בלתי מתפשרת בזכות האבות של אותיות הבכל''ם גם אם לא כל האבות השתמשו בהן. מן הצד השני, יש בכך משום נטילת התוקף מכל הציוצים שאני משמיע בענייני לשון, ואת מוזמנת להתעלם מגניחות אלו שאינן אלא אות למצוקה אישית שלי, שאל לה להרשים אותך יתר על המידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם השקעת במניותיהן של אותיות הבכל"ם - צר לי. יופיין אינו ידוע. ואישית, אינני דוגלת בזכות אבות, אלא בזכות אמהות בלבד. (אגב, אני מניחה שראית שהביטוי "פעם באה" תאם יותר את רוח דבריי בתגובה שהתחילה את הפתילון הזה. האם לא קורה לך לשבץ טעויות מכוונות בדבריך כסוג של חיוך? אצלי זה עניין נפוץ למדי). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |