 |
1) הצבא הסדיר הישראלי תמיד היה באיכות גבוה אבל כשהוא ניצב ביחסי כוחות בלתי אפשרים כמו ביומים הראשונים של מלחמת יום כיפור הוא הושמד. יחסי עלות תועלת מחיבים שתהיה עלות וכוח צבאי שיגבה אותה. בשוויץ יש שלום כי הצבא השויצרי החזק (בגיוס חובה) גורם לצד העלות של פלישה להיות גבוה מצד התועלת. בנוסף לכך אנחנו במזרח התיכון ואויבנו לא תמיד מתנהגים ברציונליות.
2) אין קשר בין מעבר לצבא מקצועי לגיוס לאומי כללי. ניתן לעבור לצבא מקצועי או לתגמל את המשרתים שלא השתמטו מגיוס חובה. וניתן לגיס לשרות לאומי חובה או לא. לדעתי המצב המועדף הוא המשך גיוס החובה המאפשר לצבא לבחור את כוח האדם הדרוש לו (במצב של עודף כוח אדם) ולפטור את אלו הלא דרושים. תוך תגמול משמעותי למי שמשרת (לימודים חינם למשל). שרות לאומי כמו שצוין במקומות אחרים הוא ביזבוז. כוח אדם מוכשר יכול לנצל את הזמן לדברים יותר פרודוקטיוים. ומי שלא יכול עדיף שיעשה את אותן עבודות בשכר מלא. דבר שיביא (יחד אם אי הבאת עובדים זרים) להעלאת המשכורות לעובדים הפשוטים.
3) אני חושב שעדיף לא לשלול אזרחות (אלא במקרים קיצונים של בגידה) אבל ראוי לשקול שקבוצות שלא משרתות באופן גורף כמו חרדים או ערבים (להבדיל מאלו שסתם לא דרושים לצבא) ישאו נטל מסוג אחר.
4) כול שינוי מהמצב הקים הוא זעזוע עמוק בבסיס החברה הישראלית. עך ניתן לבצע תוכנית כזאת והאם זה בכלל ניתן לביצוע בזמן מלחמה מבלי לפרק את החברה?
כדי שדברים יזוזו בישראל צריך שהמצב הקים יגיע עד משבר ורק אז מנסים להציל את המצב. כנראה שצריך לשקוע עוד לפני שנגיע לנקודת שבה לא תהיה ברירה אלא לשנות. ואז יתעוררו הפוליטקאים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש