בתשובה לאלון עמית, 11/05/05 12:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האסוציאציה התייחסה לדבריה של ברקת על יחסם (הלא אמפטי - לכאורה, לפחות) של ההולנדים למצבי משבר. זה הזכיר לי יחס ישראלי לא ממש אמפתי בהקשר כזה. אין מוסר השכל כי (אני מקווה) זה לא מייצג. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מייצג? מהפרטים שהבאת נראה שגם האחות וגם הפרופסור הם בדיוק ההיפך ממייצגים (את אוכלוסיית האחיות ואת אוכלוסיית הפרופסורים, בהתאמה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי, אני מקווה שזה לא מיצג (את אוכלוסיית האחיות והגיסים בארץ ובעולם). לאור התרחבות אוכלוסיית הפרופסורים מקרב מכריי (עניין של גיל), לא הייתי רוצה להמר בעניין זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחמיץ כאן משהו, ללא ספק. במלחמת המפרץ הראשונה ניסיתי להרגיע מישהי היסטרית למדי ע''י חישוב תיאורטי של הסיכויים שלה להפגע. תאמין לי שזה לא היה מתוך חוסר אמפטיה, אדישות או רוע לב. מה שנכון, התברר די מהר שקלונקס הרבה יותר אפקטיבי מחישובי הסתברות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר גמור, אבל אם היית מנסה להרגיע אותה באותה דרך *אחרי* שטיל הרס לה את הבית, היתה לנו בעיה קטנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרת, אתה בהחלט מחמיץ כאן משהו. יש הבדל גדול בין חרדה ממשהו שעלול לקרות לבין חוויה טראומטית ביותר שקרתה זה עתה. לו היית עושה למענה את אותו חישוב, למשל, יום אחרי שביתה קרס מטיל והיא ניצלה בנס או עם פגיעה קשה - וזאת בלי שתקשיב לה קודם ותנסה לתמוך בעניין הזה - זו הייתה המקבילה הנכונה ליחס שתיארתי, שהוא אטום במקרה הטוב. אני ניסיתי להרגיע בערך באופן הזה אנשים שהצליחו להגיע להיסטריה לפני מלחמת המפרץ השנייה, אבל מהר מאוד הבנתי שהשיטה הטובה בשבילם זה פשוט הסחת דעת. אז הסחתי בשיחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאר רק לברר אם תל השומר, או מקום אחר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |