בתשובה לערן בילינסקי, 14/05/05 2:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם לי נראה שלא היה צריך להסיר את התגובה ההיא, בפרט לאור הנסיבות. אם הבנתי נכון, המגיב טען שהוא אב שכול (או קרבה אחרת). במקום בו הופיעה תגובתו היה ראוי להפעיל סובלנות מיוחדת ויותר הבנה לצערו, גם אם היו בתגובתו גידופים (ואני לא זוכר שהיו). יותר מכל, תגובתו היתה תוצר של חוסר הבנה שלו לאן נקלע. לפי הבנתי כוונת העורכת היתה לקיים מעין ריטואל זכרון אלטרנטיבי במסגרת דיון וביקורת על שיר. המגיב כנראה חשב שהמדובר באתר זכרון רגיל, לא הבין שמדובר בדיון בפורמט של ביקורת שירה ונפגע כנראה מאוד מהביקורת על השיר (ואורי בודאי מבקיע לעצמו גולים עצמיים בהשתלחויותיו). נראה לי שהמגיב (נתן אני חושב) פירש תגובות אלו כפגיעה בזכרון החללים עצמם (מה שלא ניתן למצוא אפילו אצל אורי). מאחר והמגיב השתלח בדיון ובמשתתפיו ובעצם ''טרק לנו את האינטרנט'', אין כאן שאלה של פגיעה בו. הבעיה שלי היא אחרת. בזמן האחרון חברי מערכת מרבים להשתמש בטיעון של ''לא נעים לנו יותר'', ''באנו ליהנות'' וכיוב'. אני חושב שמדיניות המערכת נבחנת בדיוק כאשר לא נעים. גם לי לא היה נעים לקרוא את דבריו והיתה לי הרגשה שהוא פגע בכל אוירת הדיון כולו, אבל כאשר מקיימים ריטואל ''אלטרנטיבי'', צריך להביא בחשבון גם אי-הבנות ותגובות נרגזות מן הסוג הזה ואפילו אם המגיב הספציפי הזה היה מתחזה. יותר מזה, חשוב לשמור על הפתיחות ולהשאיר את הבימה פתוחה לתגובות מן החוץ ולא להופכה לחוג סגור של מגיבים ''מוכרים'', אפילו אם רוב מה שמגיע מחוץ למעגל המגיבים המוכרים אינו נעים לנו. לו תגובתו היתה נשארת, איני חושב שאופי האתר היה משתנה. מחיקתו הפכה אותו למעט יותר סגור, מעט יותר מסתגר ופחדני. אני חושב שהמקרה ראוי שישמש תזכורת לחברי המערכת, להיזהר מאוד מאוד בשימוש בחרב המחיקה (כפי שהם אכן עושים בד''כ). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, היו גידופים בתגובתו, ואף עסיסיים למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור שירות לציבור בכלל ולך אישית בפרט - הנ"ל כתב משהו עם - "נפיחה פסאודו-אינטלקטואלית", כלומר - שאו שהתגובה של א"ר היא - "נפיחה ...", או שא"ר עצמו הוא-הוא ה"נפיחה" כנ"ל. כמו כן הוא הביע השערה כי השם אורי רדלר אינו אמיתי, ועל כך ענו לו, אא"ט, דורון ועוד אלמוני/ת - כי השם הוא אמיתי עם קבלות. לולא היה מכריז גט כריתות וגם מועף אחר כבוד, איזשהו מתנדב תורן יכול היה להתחיל לגלח עליו את הריטואל האיילי המקובל :-] - מתי האינטלקטואלי הוא אינטלקטואלי באמת ומתי הוא פסאודו אינטלקטואלי, האם יש לפסאודו קריטריונים ברורים ומוסכמים או שזהו עניין לתחושות סובייקטיביות וכולי וכולי וכולי וכולי, כאורך ההפטרה לפחות. בקיצור - זה יכול היה ליהפך לפרודיה לא רעה על הניתוח של א"ר את שירו של ברנע, ועל הדיון המעניין שהתפתח בינו לבין אלון, בהמשך. מכל מקום, חבל שביחד עם אלה הועלמו גם אמירותיו הנוגעות ליום הזיכרון - שהרי היום הזה כשלעצמו הוא שנוי במחלוקת ויש הרואים בו סמל של צביעות שלטונית-מנגנונית וכו' - ולפחות לי אישית הבהירו דבריו כמה נקודות, וטוב שהספקתי לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי זה לא כל מה שהוא כתב שם. אני לא רואה טעם לשטוח כאן את מבחר המילים שאותו אדם השתמש בהם ולדון בהן אחת-אחת. את שאר הדברים שהיו לי לומר בנושא כבר אמרתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |