בתשובה לeasy, 11/05/05 20:10
התינוק יודע 300363
יש לי קרובי משפחה עם ילד בן שלוש וחצי, כמה חודשים לפני שהוא נולד הם ניתקלו בספר "התינוק יודע"‏1. הם החליטו לאמץ את השיטה באופן אולטימטיבי, מה שכולל אי הרגעת‏2 התינוק כשהוא בוכה. כל פעם כשהיינו מבקרים אותם והוא היה מתחיל לבכות אחד מהם היה הולך איתו לחדר השני, ונותן לא לבכות עד שיגמר לו הבכי, ומדובר על שלוש שעות מינימום. משיחות איתם הבנו שמדובר על דבר יומיומי, לפחות פעמיים ביום, לפחות שלוש שעות בכל פעם. היום הילד מדבר כמו בן שנתיים, אין לו כמעט חברים (כי אסור לשלוח ילדים לגנים), אבל ההורים שלו בטוחים שהם ההורים הכי טובים בעולם, ומנסים לשכנע את כולם לקרוא את הספר ההוא, ואת ההמשך שלו ("הילד יודע").

מצד שני, זה כן נכון שכדאי לתת לפעמים לתינוקות (לא בגילאים שלכם, אבל יותר לכיוון השנתיים) לבכות כשצריך. אם לפעמים הילד צריך לקבל לא (או גבול אחר), והבכי הוא אחת השיטות שלו להתמודד אם הלא (או, אם הוא מתוחכם, לנסות ולהניע את הוריו להזיז את הגבול).

2 כולל, מוצצים, נידנודים, חיבוקים, שירים, דיבורים. כשהתינוק בוכה, מותר רק להחזיק אותו ולחכות שהוא יפסיק לבכות, כי אם הוא בוכה, הוא יודע למה הוא בוכה, ומי אנחנו שנשתיק אותו.
התינוק יודע 300426
כן, שמעתי על הספר הזה. הסיפור עושה לי רע ‏1.

מעבר לכל התיאוריות החינוכיות, אני לא מבינה איך אפשר - פיזית - להמשיך לשמוע את הדציבלים הגבוהים האלה. הלא סירנות של אמבולנסים מחקות את הקול הזה, שמעורר רק רצון אחד: להפסיק אותו (ואם כבר התעללות, אני נוטה להבין יותר הורים מטלטלי תינוקות, שעושים זאת מתוך ייאוש כי הבכי לא נפסק, מאשר כאלה שנותנים להם לבכות).

1 אם כי "אין לו כמעט חברים" קשור יותר, להבנתי, בבחירה בחינוך ביתי מאשר בכישוריו החברתיים של הילד.
התינוק יודע 300434
כן, צריך הרבה מאד שכנוע עצמי ואישיות דוגמתית במיוחד בשביל לעמוד בחוויה הזאת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים