בתשובה למאיה, 19/05/05 23:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דיברת קודם על היגמלות מחשיבה. אני חושב שחשיבת יתר (אני מדבר על עצמי עכשיו) נובעת בין השאר מצורך בסוג של שלמות של ההבנה. כל פרט שעולה למודעות חייב להיות מוכנס בצורה עקבית לתוך תמונת העולם הכללית. קשה לקחת החלטות מסוימות כשלא ניתן להצביע על סיבה ברורה למה אחת האפשרויות עדיפה על השנייה. קשה להשלים עם שרירותיות. הבעיה היא שאי אפשר להבין את הכל. יש פער קטיגורי בלתי ניתן לגישור בין ההכרה וההוויה. הן פשוט שני דברים שונים, וההכרה יכולה לדמות להוויה רק בקירוב. אנחנו יכולים *להכיר* אינסוף "עובדות" של המציאות, אבל תמיד יישארו אינסוף "עובדות" שלא הכרנו. (כנראה אינסוף בעוצמה גדולה יותר). זה משום שהמציאות לא באמת בנויה מעובדות. עובדות זה מה שקורה למציאות כשהיא *מוכרת*. אז מה עושים עם הצורך בשלמות ההבנה? טוב, יש כל מיני דרכים, וכולן טובות אם משתמשים בהן נכון. לדעתי אחת הטובות והמנוסות ביותר היא אמונה. את יכולה להכניס מספר טענות לא מוכחות לתוך מודוס של אמונה. מכאן את יכולה לבנות תמונת עולם שלמה יותר, במחיר שלא הכל מוכח ומובן לאמיתו. זה קצת מסוכן, כי את צריכה קצת להרפות מחוש הביקורת שלך לשם זה. אבל זו הייתה המטרה מלכתחילה, לא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במה אתה מאמין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין שמה שאנחנו מכירים בתור העולם הזה, או הבריאה ,או היקום הוא בסך הכל ההכרה שלנו. הדבר שאני קורא לו אלוהים הוא ההוויה שמחוץ להכרתנו. לא ניתן מתוך ההכרה לדעת משהו שהוא מחוץ להכרה. אבל אני נוטה לקבל את הטענה שנפרץ פרץ בהכרה בשלב מסויים וקצת הוויה טהורה חדרה פנימה (בלתי-אפשרי, אמנם, אבל למה לא?). התורה היא ההוויה הטהורה הזאת. רק בניסיון ישיר ובעדות ישירה של הנסים שהתחוללו באותו מעמד ניתן היה להבין התרחשות כ"ך בלתי-אפשרית (ובאמת לא כולם האמינו אפילו אז). אבל זה היה חד-פעמי. בגלל זה נשבעו האנשים שחזו בזה להעביר את הידע הזה מאב לבן לאורך הדורות, כי הם ידעו שאף אחד לא יאמין אחרת. זו תמצית האמונה שהצלחתי לבחור לעצמי בינתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) לפי פרשנויות, התורה איננה אלא התגובה של האדם להתגלות האל (טיעון מעגלי, אבל למה לא?). לכן אין כאן חדירה. עצם קיומם שלפרשנויות שונות מעמיד את החדירה בספק. 2) כשתכת למעלה על "תחושות בטן," זה היה מטאפורי, כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה בקשר לפרשנות התורה כאמצעי לשלוט על העדר(לכן החוקים השונים והאופי השונה של האלוהים בחלקים השונים שלה) או: התגלות אלוהים לנביאים סכיזופרנים עם חזיונות שווא? באמת שאין טעם להתווכח בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה שלעיל נשאלתי על אמונתי ואותה הבעתי. כמובן שיש פרשנויות אחרות. מאחר וזו אמונה אני בהחלט לא מתיימר להגן עליה בצורה לוגית, מהבחינה הזאת בהחלט אין טעם להתווכח. אני כן חושב, לעומת זאת, שיש טיעון טוב לבחירה בפרשנות הזאת ולא באחרת. זה לא מוכיח אותה, רק מוכיח שכדאי להאמין בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"תורה" היחידה שהצלחתי לחוות דומה לזו של דקארט(פמפמו לי אקזסטנציאליזם לוריד יחד עם תורה, וגנבו לי את הספרים של ליבוביץ' האפיקורס המחלל שם שמים), וגם הוא מוכיח את האלוהימים שלו בצורה לא רציונאלית בסופו של דבר, מלאת סתירות משעשעות, רוצח גם את האלוהים הזה, מתחת לאפם של אנשי הכנסייה. פקפקתי גם בעצמי, מפחיד*. אבל בעצמי לא הצלחתי לפקפק, כי..חשבתי :) ואז נזכרתי בשפה ובתרבות, וגם בהן לא יכולתי לפקפק. וגם לא בבני אדם ובטוב שבמין האנושי.. שהמציא מושגים כמו אמפתיה. תומו של משבר חיים קיומי ויהי אור *לא לנסות בבית תחת ענן ירקרק, אלכוהול, מגדירים למיניהם שאתם לא שולטים בשפה המקצועית שלהם, והמון סטרס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |