בתשובה להאייל האלמוני, 20/05/05 0:58
מכתב שוקן 302325
1. התשובה היא חיובית, ישנה ירידה במספר המנויים.
1א. "האם בעקבות מכתבה של האחות לבית שוקן היתה סיבה טובה יותר לעזוב?"- דעה אישית: מסכים, האח עמוס, פשוט הרבה פחות צבוע. האחות ניסתה להמשיך לתמחר את אשליית ציבור מאמיני כת ה'שלום'.

2. יתכן שאני שם את נפשי בכפי :), אך הנה אגלה סוד מסחרי: נערנו המתקששים והולכים פה באיילון הנקרא- ודאי יופתעו לדעת שפרופיל המנויים החדשים של "מקור ראשון" שעלה בחודשים האחרונים במספר העולה על 5 ספרות , מכיל שיעור מכובד ומעניין של קוראי ומנויי
'הארץ' מאיזור המרכז שכנראה הגיעו למסקנות שאינן רחוקות מאלה של עריתת לינור בזמנו: "כשאני מקבלת את העובדה שזכותו של אדם להיות שמאלני-רדיקלי, ולהוציא עיתון בהתאם להשקפת עולמו. אני לא חושבת שלקורא מסויים (כלומר, אני) ייגרם נזק מוחי אם מדי פעם יקרא מאמרים שאינם עולים בקנה אחד עם עמדותיו. אבל "הארץ" הגיע לשלב בו האנטי-ציונות שלו הופכת לעתים קרובות מדי לעיתונות מטופשת ומרושעת, וגם אם קשה לי להחליט מי משתיהן מפריעה לי יותר, נמאס לי לגמרי משתיהן."

חנוך מרמרי, איש שמאל אימננטי ועורכו של הארץ משך שני עשורים ומעלה, הודה ששיקול נכבד בעזיבתו את העיתון, מעבר לענין חדירת דה-מרקר, הגיע על רקע של התנגשות עם שיאו של הקו האולטרא-קיצוני והאנטי-ישראלי שניסה להכתיב המו"ל. ההצפה הבולטת באה לידי ביטוי על רקע ההתנגשות בין עמדת המערכת על רקע "סרבני השטחים של השמאל".
מכתב שוקן 302328
איפה מצאת את דעותיו אלה של מרמרי?
אתה מוזמן לקרוא את המאמר 303988
ארוך היריעה שפירסם ב'הארץ' זמן מה לאחר 'התפטורו' מרמרי.
אינני בטוח שניתן למוצאם בארכיון המקוון, אבל נ.צ. בהחלט תמצא
בבית אריאלה.
בפסקות הסיפא התברר מקום קבורת העצמות היבשות.

ולמען הקונקסט ההיסטורי אתה מוזמן לדפדף חודש-חודשיים קודם
לכן ולמצוא את מה שמרמרי מכנה ''חילוקי דעות שאני מתקשה להשלים עימם, אותם מאמרי תמיכה של המו''ל בעברייני סירוב השירות הסלקטיבי לעומת עמדת המערכת שפורסמה יום-יומיים קודם לכן ע''י מרמרי עצמו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים