בתשובה לדובי קננגיסר, 19/05/05 3:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון הוא שהחברה שייכת לבעלי המניות. אולם ממה שידוע לי, מקובל להתייחס אל חברה שמניותיה נסחרות בבורסה כאל "חברה שנמצאת בידי הציבור". הסיבה היא כנראה הפיזור הרחב וההנחה שבפוטנציאל יכול להיות כל אדם מן הישוב בין מחזיקי המניות של הקבוצה. כאשר כסף ציבורי (קופת גמל, קרנות פנסיה) מהווה חלק נכבד משווי שוק המניות, יש משקל עוד יותר רב לטענה זו. ואכן, ההגבלות על 'חברה ציבורית' לעומת חברה פרטית הן חמורות הרבה יותר. כדוגמה המחזקת אופן ראייה זה - חברה כזאת, אם איני טועה, מחוייבת לפרסם את התשקיף וכל נתון אחר חשוב לגבי מעמדה הכלכלי לכל הציבור ולא רק למחזיקי מניותיה. זאת כדי לתת אפשרות לציבור כולו להחליט בצורה מושכלת אם להשקיע את כספו במניה זו, אם לווא. ההבחנה המענינת היא בין "רוב" לבין "בעלי השליטה". חברה שהמניות בה מפוצלות מאד, יכולה להיות נשלטת כולה ע"י בעל מניות אחד שצבר כמות שהיא מיעוט אך מספיקה כדי להבטיח לו רוב בדירקטוריון. ולא בכדי מנסה הרשות המפקחת להגן גם על בעלי מניות המיעוט (אפילו אם הם רוב). נדמה לי שיש כיום נטיה להקשיח את התנאים ולהגדיל את מספר הדירקטורים מקרב הציבור או ציבורים אחרים (למשל נציג דירקטוריון מטעם העובדים). במאמר שפורסם לפני כשנה ב"ידיעות אחרונות" ניתחו את מושג "פרמיית שליטה". למשל - אם שווי חברה הוא 100 מיליון דולר ואתה מחזיק 49 אחוז ממנה, כמה תשלם עבור 2 האחוזים הבאים שיביאו אותך ל-51 אחוז? בד"כ לא יהיה מדובר ב-2 מיליון דולר, אלא בסכום גדול יותר - והסכום הזה מגלם בתוכו את היתרונות שיש למי שהוא בעל שליטה לעומת מי שאינו. לפי המאמר הזה, מדינות שבהן יש "פרמיית שליטה" גבוהה מתאפיינות בפיקוח נמוך יותר על זכויות בעלי המיעוט, ובעל השליטה יכול לנצל את הרוב האוטומטי שלו להפקת רווחים נוספים מניצול החברה ועושק בעלי המיעוט. לגבי שכירת כלב כסגן נשיא הבנק (גרסה מודרנית של קאליגולה?), בתנאים מסויימים זה אכן על חשבון הציבור. כאשר הוצאה מוגזמת כזו היא מוכרת לצרכי מס ומקוזזת מן הרווח שעליו משלמת החברה את מיסיה, הרי בפועל הציבור משלם חלק מן הסכום הזה. במאמר שפורסם לפני כמה שנים ב"הארץ" נאמר כי דווקא בארה"ב מקפידים יותר על ניצול ציבורי כזה, בשיטות הבאות (מצטט מן הזכרון): א. שכר למנהל מעל למיליון דולר בשנה אינו מוכר לצרכי מס, אלא אם הוא הוגדר מראש כמבוסס על תפוקה ושיעורו נקבע מראש. ב. יש יותר זכויות לבעלי המיעוט בחברה להשפיע על דרכה, כגון האפשרות להצביע באמצעות הדואר ללא צורך להגיע אישית לישיבת הדירקטוריון. מניעת האפשרות של בעלי השליטה לנצל את בעלי המיעוט ואת המדינה היא משימה חשובה של הפיקוח על נירות הערך, ולא בכדי יש תקנות וחוקים רבים שנוגעים לנושא זה בדיוק. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |