בתשובה לשמעון גלבץ, 27/07/04 1:57
אדוארד סעיד בעקבות פרויד 303765
לידיעת הקוראים, ספרו הנ"ל של אדוארד סעיד מתורגם לעברית ומתפרסם עתה בהוצ' רסלינג, בשם "פרויד והלא-אירופאי" (תרגום מאנגלית: יעל סלע, עריכה מדעית ואחרית דבר: ד"ר ערן רולניק, 120 עמודים).

מתוך גב העטיפה:

ב"פרויד והלא-אירופאי" (2002) מתמודד אדוארד סעיד – אבי התיאוריה הפוסט-קולוניאליסטית – עם ספרו השנוי במחלוקת של זיגמונד פרויד "משה האיש ואמונת הייחוד". משה של סעיד הוא מקרה מבחן פרדיגמטי למפגש עם האחר, עם מי "שאינו אירופאי". מכוננה של התודעה העצמית היהודית היה "זר", ולפיכך מן הראוי למקמו כראש וראשון ל"יהודים בלתי-יהודים" מסוגם של שפינוזה, מרקס והיינה, שעתידים לפעול בו-זמנית מתוך זהותם היהודית ומחוצה לה.
הוגים אלה לא רק הדגישו את הציווי האוניברסלי שהיה מקופל בתפישתם העצמית היהודית, אלא גם סימנו בהגותם את אותו מרחב ביניים שבו מתקיים מושג הזהות באופן כללי. סעיד מציב טענה שעושה צדק עם תפישת האדם המורכבת של הפסיכואנליזה הפרוידיאנית: הזהות היהודית של פרויד, כמו זו של משה, היא במהותה זהות חלקית, שבורה, זהות המכירה בכך שהפסיכולוגיה של הפרט, בדומה לפסיכולוגיה של הקולקטיב, כוללת בתוכה מרכיבים הטרוגניים וקונטינגנטיים שמקורם בהשפעות שמחוץ לתודעה. הפרדוקס המגולם בתפישת הזהות הפרוידיאנית נובע מאי-היכולת של הזהות השלמה והאינטגרטיבית להיות מושגת באמצעות החיפוש אחר הדומה, אלא דווקא על ידי הכלתם של כל המרכיבים הזרים, השונים, המעיקים והבלתי נעימים בתוך גבולות האני; הזהות היא נחלתם של אלה המוכנים להחיל את מושג הזהות גם על אותם אלמנטים תרבותיים ורגשיים החותרים תחת תחושת הזהות; הזהות תיתכן רק אם נכיר בנוכחותו של הזר (או האחר) בתוכנו.
קריאתו הפוליטית העכשווית של סעיד את מסתו של פרויד על משה מצטרפת למסורת ארוכה של עיון מפרספקטיבות שונות בטקסט שמעולם לא הסב קורת רוח למחברו או לקוראיו. ספר זה מהווה תרומה משמעותית לשיח הפסיכואנליטי אשר עוסק בהיבטים הפוליטיים והאתיים המקופלים בהגותו של זיגמונד פרויד.


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים