בתשובה לאבי אהרן, 01/08/01 12:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפרטה היא מילת קסם בשיח הפוליטי-כלכלי במדינת ישראל. מעין מגדלור של אור בים החשוך של הביורוקרטיה, הבולשביזם וחוסר היעילות הממשלתית. כשאנו מפריטים גוף ציבורי מסוים, אנו מעבירים אותו לידיים פרטיות ובכך משנים את מטרתו למטרה אחת בלבד: "מקסימום רווח". לעיתים ההפרטה אכן מוצלחת, בייחוד במקרה חברות ממשלתיות - כך למשל במקום שהמטרה תהיה "ג'ובים למקורבים" או "פתרון בעיית האבטלה בק. מלאכי", החברה עוברת לרווחיות אמיתית והתועלת הכללית של המשק עולה. כיוון שהמודל של ההפרטה בחברות ממשלתיות בדרך כלל מצליח, חשבו שניתן להשתמש בדרך זו גם ברשויות ציבוריות. אבל לרשויות ציבוריות יש תפקידים אחרים מלבד "מקסימום רווח", תפקידים הנגזרים מהיותן של הרשויות זרועות של מדינת הרווחה. לכן הפרטה ברשויות אלו נידונה לכשלון. כך למשל, לרשות האחראית לאספקת חשמל יש תפקידים אחרים חוץ מרווח: אבטחת אספקת חשמל סדירה גם לאזורים מרוחקים, תכנון לטווח ארוך ועוד תפקידים אחרים שאינם קשורים לרווח. כך ראינו כשלון מוחלט ומלא של הפרטת רשות החשמל בקאליפורניה. למשרד החינוך יש שיקולים אחרים ומקסימום רווח אינו נכלל כלל במטרותיו - וטוב שכך. הפרטת מערכת זו תהפוך לכשלון כלכלי וחברתי מהסיבות שהזכרתי לעיל. כל הפרטה של רשות המספקת צרכים חיוניים המהווים חלק מזכויותיהם של אזרחי מדינת הרווחה היא טעות. ואפילו לא דיברתי על הבעיה המוסרית במערכת "צדקה" שכזו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |