בתשובה לדובי קננגיסר, 01/08/01 12:53
מה אתה אומר... 30511
האמנם בית הספר מלמד לזכור ולשנן ולא להבין?
יכול להיות דבר מוזר כזה?!
אהה... כן.
תשאל כל תלמיד תיכון ממוצע שלומד למבחנים בתנ"ך איך הוא עושה את זה. התשובה היא פשוטה מאד- אין צורך לשבת בכיתה ולסכם, אין צורך אפילו לצלם את המחברת של החרשן התורן שכן טרח לשבת בכיתה ולסכם. שלושה ימים לפני המבחן פותחים את אחת מהחוברות המופלאות של ישראל חגי (וכל מי שלא יודע מי זה , פשוט שיפנה לתיכוניסט הקרוב לאזור מגוריו) משננים אותה ושוכחים אותה למחרת המבחן.
כשכל המורים מלמדים מאותם מקורות, לרוב מקור אחד ויחיד, אין שום ערך ללמידה ולהבנה.

אני מניחה שאני זכיתי, ובטעות למדתי אצל מורה שאהבתה והבנתה את הנושא היתה רבה. אי לכך ובהתאם לזאת, בשיעורים שמענו ניתוחים ממקורות ברמה קצת יותר גבוהה, ובהתאם- מי שהקשיב לה אפילו נהנה. (או שזאת רק אני?) אבל מה, במבחנים עצמם לא היה שום קשר בין זה לבין החומר הנשאל.
מסקנה? לימודים זה קקה. בשיעורים עדיף להשלים שעות שינה.
מה אתה אומר... 30518
הבעיה בשיעורי הלימוד כיום היא שהתלמיד היחיד לו הם נותנים ערך מוסף הוא התלמיד החלש. רק תלמיד מתקשה במיוחד זקוק להסבריה של המורה לתנ''ך, ספרות או הסטוריה על מנת ''לדעת'' את החומר. ''לדעת'' משמעו לזכור בע''פ, לא ''להבין''.
דוגמא מצויינת סיפקה העלמה עפרונית באשר לשיעורי התנ''ך, בהם גם אני למדתי מחוברותיו של ישראל חגי ישתבח שמו, מבלי להזדקק לשירותיה של המורה כלל וכלל (לא נהגתי להגיע לשיעורים, ובאלו שכן הופעתי לא הרביתי להקשיב. רוב הכיתה, ד''א, נהגה כמותי). רבותי, לבחינת המגן (מתכונת) בתנ''ך למדתי בדיוק שלושה ימים, שזה יום אחד יותר ממה שלמדתי לבגרות עצמה. אני מניח שבעלי זיכרון חלש או כאלו שהולכים ''על בטוח'' יזדקקו לעוד מס' ימים, אבל העקרון ברור - על מנת לעבור את בחינות הבגרות במקצועות העיוניים כיום אין צורך בזמן הארוך שמקדיש להם משרד החינוך.

דרך אגב - כפי שאמרתי, דברי נכונים לכל המקצועות העיוניים, אך ישנם מקרים בהם המורה משכילה להפוך את המקצוע עצמו למעניין יותר מסתם חומר ''יבש'', כמו מורתי לשעבר להסטוריה. מובן שיכולתי לקרוא את החומר לבגרות מספרים בביתי (מה שבכל מקרה עשיתי), אבל לא הייתה חוויה דומה לישיבה בכיתת ההסטוריה ולהקשיב לסיפוריה הפיקנטיים של המורה שנדמה כאילו ממש הייתה שם, אז כשההסטוריה נוצרה לה. וזו מורה טובה, בסופו של דבר.
אכן כן. 30522
הבעיה הנוצרת היא, כפי שכבר ציינתי, ואתה הוספת, שגם כשהמורה מוסיפה פרטים מעניינים וחשובים, או סתם ראייה ביקורתית על אי אילו אירועים, בסופו של דבר אין בכך ולא כלום.

כלומר, פרט לעניין שיש או אין לך כתלמיד.
ומהיכרות מעמיקה עם תלמידים (בעוונותי, עד לא מזמן הייתי כזו) אני חושבת שזאת לא תהיה הגזמה לומר שמרבית התלמידים _לא_ מתעניינים.
העובדה שרוב בתי הספר נמצאים במירוץ אחר מספר הזכאים הגבוה ביותר האפשרי, גורמת לכך שבסופו של דבר לא יהיה הבדל בין תלמיד שהבין, לבין תלמיד שזכר. כנ"ל לגבי מורים.

אחד הדברים העצובים ביותר כיום לדעתי, בכל מה שקשור לבתי ספר, זאת העובדה שביה"ס פשוט מנטרל לחלוטין כל מימד של סקרנות, רצון לחקור ואהבת הידע באשר הוא.
הכל נכנס לתוך שבלונות קטנות ומרגיזות שיש להתאים אליהם, אחרת...
וכהמצב הוא כזה, אין מה להתפלא על הבורות והשטחיות הנפוצות כל כך אצלנו.
אכן כן. 30529
דוגמא טובה לכך שבתי הספר כיום הם לא יותר מ"בית חרושת לציונים" היא לימודי הפיסיקה שלי בתיכון.

למורתי לפיסיקה הייתה מטרה אחת - להעביר אותנו את הבגרות בציון טוב. על מנת להגיע למטרה הזו, היא הרשתה לעצמה ללמד אותנו הרבה יותר טכניקה מאשר תיאוריה. התוצאה: כולנו ידענו את החומר על מנת לעבור את הבגרות. כולנו הוצאנו ציונים טובים מאוד. כולנו לא ידענו תיאוריה פיסיקלית. מזלי שלמדתי בכיתה כל כך אינטיליגנטית, שהיינו יושבים ומבינים את התיאוריה מאחורי הנוסחה בעצמנו. ולא שיש לי טענות למורה - המורה את התיאוריה יודעת טוב מאוד, ואין לה בעיה להעביר אותה - היא פשוט לא צריכה לעשות זאת. היא צריכה להעביר אותנו את הבגרות.

רק מאוחר יותר, כשגיליתי את הפיסיקה ברמה האוניברסיטאית, למדתי שפיסיקה זה יותר מ"להציב בנוסחה ולראות מה קורה". רק מאוחר יותר, גיליתי שכל הפרקים שהיינו מדלגים עליהם בספר הלימוד היו פרקי התיאוריה שעסקו בהוכחה דיפרנציאלית ואינטגרלית של החומר.
מה אתה אומר... 30523
כן, נו? מה את רוצה ממני? למה את מדברת כאילו מה שאמרתי מנוגד כהוא זה למה שאת כותבת?
מה אתה אומר... 30525
מ ה ? ? ?

בדיוק להפך. אולי זה בגלל שציניות לא עוברת מסך טוב,אבל... התכוונתי שאני מסכימה עם כל מילה שכתבת, ורציתי לחזק.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים