בתשובה לירדן ניר, 02/08/01 0:42
עצם העניין 30677
יש לשם דגש על העניין הפוליטי.
שירות ביחידות קרביות הוא כיום קרש קפיצה לחיים פוליטיים, אפילו אם לא הגעת לדרגות גבוהות.

מכיוון שכך יש לשם לב לשתי מסקנות:
1) הדתיים לא יוותרו על זה, המרד היא הפגנת כוח, אבל אם הצבא לא יכנע, הם ימצאו דרך להתארגן. הם לא יפקירו עמדת כוח כלכך משמעותית לחילונים.

2) גם נשים לא יוותרו על זה. נשים היום שוברות את הראש איך להשתלב בחיים הפוליטיים. אנחנו רוצות לשבת בוועדת החוץ והביטחון, אנחנו לא רוצות להרגיש שמישהו עושה לנו טובה כשנותנים ל4 נשים ממפלגה גדולה לשבת בכנסת. ובחברה הישראלית הצבא היא הדרך המשמעותית ביותר לקבלת לגיטימציה פוליטית.

3) לנשים יהיה יותר קשה לשכנע את הציבור בצדקתן, לצערינו, הדעה הקדומה שמלחמה היא לא עסק לנשים נפוצה מאד.
עצם העניין 30910
עיקר העניין שלי בתגובתך הוא ב-‏1. אכן, כשהגיתי את "תיאורית הקונספירציה" שלי בקשר ל"קירוב" בנות (במובן של לעשות אותן קרביות), מה שבעיקר הציק לי היה המחשבה שברור מראש שזה לא יעבוד, כי הרבנים לא ירצו לוותר על הכוח שיש להם מהשילוב החזק שלהם בצבא, וימצאו פתרון הלכתי.

אלא שקו מחשבה כזה מייחס לאותם רבנים פוליטיקאיuת מסויימת, כלומר נכונות להביא נימוקים שונים ומשונים מההלכה, מבלי להתכוון להם באמת, כדי לשרת את המטרות הפוליטיות שלהם. בעוד שאני די משוכנע שראשי הצבא (בוודאי מרבית האלופים ומעלה) הם פוליטיקאים, אני לא עד כדי כך משוכנע באשר לראשי ישיבות. אני גם לא משוכנע שלא - אני פשוט לא מכיר את העולם הזה.

מכל מקום, חרף מאמציו של משה דורון (ומאמציו היעילים הרבה פחות של עידן יוסף), לא הצלחתי עד כה להתשכנע בהבדל הקריטי כל כך, מנקודת הראות הדתית, בין שרות קרבי לבין מסגרות אחרות בחיים שבהם כן מותר לגברים ונשים להתערבב. כמובן, אני רחוק מלהיות תיאולוג, ויכול להיות שזה רק מעיד על קוצר הבנתי שלי.

ואולי, אכן, מטרתם של אותם ראשי ישיבות היא להביא ליצירת "יחידות דתיים" נפרדות? ואולי, באופן מוזר, יש בהם כאלה שמטרתם היא באמת לצמצם את נוכחותם של בני הישיבות בחיי הצבא? מי אמר שכולם תמיד רוצים יותר כוח?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים