סולידריות גברית בחברה פטריארכלית 30852
בין טיעוניו הרבים של כותב המאמר הוא ציין שהאשה צריכה להיות בבית, פטורה מהבלי העולם, כדי שתיוותר בצורה שנתן לה הקדוש ברוך הוא. אולם המצב בפועל הוא שרבות הן הנשים הדתיות שיוצאות לעבודה כדי לפרנס ושוקעות בטומאת הבלי העולם, בעוד בעליהן שרויים בישיבה. גם עבודות הבית שעושות נשים לא בדיוק מנותקות ממציאות היומיום הקשה. ולכן טיעונו זה מופרך בעליל.

לדעתי סיבת העומק להתנגדות הדתיים לשירותן של נשים ביחידות קרביות קשורה אך מעט לנושאים שבצניעות ויותר לקודים של סולידריות גברית המאפיינת חברה פטריארכלית זו. כמו בכל חברה פטריארכלית יש בחברה הדתית אירועים רבים וטקסים שבהם הנשים אינן רשאיות להשתתף או לכל היותר מוקצה להן מקום בשוליים. 2 דוגמאות מובהקות: א. בעת התפילה, בשעה שמנסים לפלס דרך אל הקדושה, נדחקות הנשים הדתיות ל"עזרת הנשים", מרוחקות מחברת הגברים ומארון הקודש. ב. בישיבות, אין אפילו עזרת נשים, הגברים לומדים לבד.

לגברים דתיים אין כל בעייה שהפקידה הפלוגתית תגיש להם קפה ותשרת אותן בצורות אחרות. דווקא הסיטואציות המשרדיות האלה עלולות לעורר את היצר יותר מאשר בשעת פעילות נמרצת בשדה קרב. מקור ההתנגדות של הדתיים לנשים בשרות קרבי הוא שהצטרפותן של נשים לפעילות מבצעית פוגעת בסולידריות הגברית שלהם; האישה מפריעה להם בגיבושם כאחוות גברים לוחמת, ממש כשם שהיא מפריעה לסולידריות הגברית שלהם בישיבה שעה שבלימודיהם שם הם לוחמים את מלחמתו של אדוני צבאות. בקיצור, לא בעייה של כיבוש היצר ולא שמירה על עדינותה של האישה יש כאן, כי אם סירוב לכל פגיעה במוסד המקודש של סולידריות גברית בחברה הפטריארכלית הדתית - פה בדיוק קבור הכלב.
סולידריות גברית בחברה פטריארכלית 31427
אני חושבת שעלית על נקודה נכונה בזה שאתה אומר שמדובר בסולידריות גברית וחשש שהנשים יפגעו בה. ראיתי הערב בתכנית מהיום למחר דוקטורית שעשתה מחקר על איך משקף הקולנוע הישראלי את החברה הישראלית והיא דיברה על המרכזיות של החבורה הגברית, החבר'ה, בחברה הישראלית. היא הראתה כמה הזהות הישראלית קשורה להשתייכות לחבורה גברית ואמרה שבסרט של אסי דיין ''אגפא'', רואים את ההתפוררות של החבורה הזו כשנשים חודרות לתוכה. בפאב שמנהלת גילה אלמגור, והמהווה בסרט מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, הגברים מוצגים כאינדיבידואלים תלושים. אולם בסוף הסרט באה הנקמה של החבורה הגברית והיא תובעת את עלבונה בצורת טבח שעורכת קבוצת גברים מצ'ואיסטיים בכל יושבי הפאב.
החברה הישראלית החילונית התקדמה קצת בתקופה האחרונה לקראת הכנסת נשים למעגלים גבריים ואפילו הוכיחה בגרות מסויימת במקרה של איציק מרדכי בזה שהוקיעה את קוד ההתנהגות המצ'ואיסטי של החבורה הצבאית הגברית שרואה בנשים אובייקט מיני ולא שותפות אמיתיות, אבל החברה הדתית אפילו לא התחילה לחשוב על צעדים בכיוון של שיתוף שווה של נשים בפעילויות הנחשבות אצלם כנחלתם של ''גברים בלבד''.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים