בתשובה לנעם טל, 17/06/05 11:28
הדת ההינדית 309733
1. "תרבות המערב שמתאפיינת בפחות קנאות דתית" - תרבות המערב בראייה היסטורית מתאפיינת ביותר קנאות דתית ולא בפחות.
2. "להבנתי ביסודה הדת ההינדית יותר נאורה מכל דת אחרת שאני מכיר" - נהפוך הוא. רבים במערב ובפרט הניו-אייג'ים למיניהם מתיחסים למעין "פילוסופיה הודית" סינתטית שהיא תערובת של דת ההינדו, הבודהיזם (זן) והג'איניזם. הדת ההינדית היא אכן מהדתות העתיקות ביותר ומכילה עושר של כתבים פילוסופיים ואמנותיים (הוודות, האופאנישאדות, הראמאיאנה והמהאבאראטא הכוללת גם את ה'גיטא' השירה הפילוסופית המפורסמת). עם זאת ביסודה הדת ההינדית מבוססת על מעמדות (צ'אטור וארנא - 4 המעמדות), גזענות (הטמאים למיניהם, אפלייה קיצונית נגד לא-ארים לא הינדים וע"פ גוון העור), דיכוי האישה (סאטי - שריפת אלמנות חשוכות ילדים, דווא דאסי - פולחן הזנות), עבודת אלילים, גלגולי נשמות ואמונות טפלות. בודהא במאה ה-‏5 לפנה"ס יסד דת חדשה על בסיס פילוסופי-רוחני-הומניסטי והיא אולי המקור לקביעתך השגוייה. הדת הבודהיסטית מקורה בהודו ומשם היא התפשטה לסין, יפאן טיבט והודו סין. אלא שדוקא בהודו עצמה הבודהיזם התפורר ועד המאה ה-‏7 לסה"נ נעלם כמעט לחלוטין תחת מתקפת האיסלם והדת ההינדית המתחדשת. כיום רק המיעוט הסינהלזי בסרילנקה הוא בודהיסטי. כאמור בעקבות תסיסה פנימית והאינטראקציה עם דתות אחרות הבודהיזם, הג'איאניזם (הנחשב היום לפלג הינדי כמו קתולים ופרוטסטנטים), האיסלם ובמאה ה-‏19 גם עם הנצרות, ההינדואיזם עבר רפורמות מפליגות שהדגישו את המימדים הרוחניים שלו ע"ח הצדדים הפחות נעימים. האגנוסטיות של בודהא והאופי ה"דמוקראטי" (לא קטאכיסטי) של ההינדואיזם הקלו מאוד על טמיעת הבודהיסטים חזרה אל חיק ההינדואיזם. בודהא אומץ כאל אצל ההינדים (אחד מגלגוליו של וישנו), אך ההינדים אינם בודהיסטים כשם שהמוסלמים (הרואים בישו שליח האל) אינם נוצרים. כל אלה יצרו לדת ההינדית אופי מאוד מגוון הכולל גם כיוונים מטאפיזיים, מוניסטיים ואפילו הומאניסטיים. יחד עם זאת היסודות הלא סימפטיים של ההינדואיזם נשארו מושרשים עמוק מאוד בחברה ההינדית ומוגנים בקנאות קיצונית ע"י מעמד הברהמינים (המעמד העליון, ה"כוהנים") והמאמינים האדוקים המיוצגים ע"י הימין ההודי (BJP מפלגת השלטון עד לא מזמן). תעיד על כך גם העובדה שאפילו גאנדי האהוב והנערץ שהתנגד בתקיפות לשיטת המעמדות, לסאטי ולפולחן של הדווא דאסי, לא העז לצאת נגדם ב"צום עד המוות" ביודעו את כוחם והשפעתם של הברהמינים בדרום הודו. (הדבר לא הועיל לא והוא נרצח ע"י ברהמין קנאי בעיקר בגלל פייסנותו כלפי המוסלמים וגם יחסו לשיטת המעמדות).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים