בתשובה לאח של אייל, 20/06/05 1:13
איזה ביטוי עברי מסתתר בקטע? 310436
אני מניח שעקבת אחרי דיוני השוק החופשי. במעקב שלי אחר הדיון האחרון שפתחו ניצן - ביכלר, ניסיתי לדלות מתוך כל הרטוריקה מה בעצם אומרים שם השוקחופשיסטים ואיפה בדיוק מצויה אי הנוחות שלי עם טענותיהם. למיטב הבנתי שוקחופשיסטים טוענים שקפיטליזם רדיקלי הוא ההתגלמות המציאותית של רעיון השוק החופשי. בדיון מביאים דוגמאות לעוולות, השחתות וכו' וכו', ובין התשובות הנפוצות, אומרים השוקחופשיסטים: "דוגמה זו אינה מראה על שוק חופשי. דבר כזה לא נולד בשוק חופשי." עם זאת, חלק ניכר מהדוגמאות הן תולדות ברורות של קפיטליזם רדיקלי, חזירי וכו'.

נסתכל על חברותיה/מתנגדותיה של תורת השוק החופשי. הן בנויות על אידיאלים. אידיאלים יפים בדרך כלל. שוויון, אחווה, (?חירות?) את כל אלה אתה יכול מצוא בגרסאות של אנרכיזם וקומוניזם. הבעיה הגדולה היא שזה נראה תמים מדי, בלתי ישים מדי, מתעלם מדי מטבע האדם. שוק חופשי בנוי על תחרות שהיא אידיאל לא יפה כל כך, ולכן נראה יותר מציאותי.

אבל כמו הקומוניזם והאנרכיזם האידיאליים גם רעיון השוק חופשי/ליברליזם חוטא בהפשטת יתר. בעיקר הוא חוטא כשהוא מציג את התחרות כנקיה מסממני כוח, סממנים כאלה שהופכים את התחרות לקונפליקט. כשמתחשבים בסממנים האלה כל התיאוריה קורסת ויוצא שליברליזם אינו קפיטליזם. ההפרטה המופשטת שתוארה בדיון זה היא הפרטה ליברלית. היא נקיה משחיתות וכוח, ולמרות שיש פה הכרה מסויימת (השחיתות תעבור למגרש אחר פחות מזיק) עדיין נשמע כאילו חל שיפור ואולי עם סדרת שיפורים הדרגתית, השחיתות תיעלם לחלוטין ויתברר שלמרות הכל - לב האדם אינו רע מנעוריו.

אז בדיון זה הוסיפו פרונקל לעלמה המצודדת אך לא מלכת היופי של הליברליזם (מלכות יופי שייכות לתורות האחרות) וכך היא שוב נראית יותר מציאותית.

לשאלות המעשיות שלך. לדעתי בטווח הרחוק אין זה משנה אם חברה תהיה ציבורית או פרטית. אולי עם המעבר חצי חינם לידי החברים של השלטון (זה לא אני אומר אלא כלכלנים תקשורתיים שאין בעיניי טעם לדון בכשרותם. בסופו של דבר במקרים כאלה, מתברר שמי שאינו בדעתך אינו יודע על מה הוא מדבר...) יחול שיפור רגעי באיכות השירות, יופיעו יותר אופציות ומסלולים, אבל בסוף המחירים יאמירו, ומשירות בינוני מינוס (נקבל את טענת השוקחופשיסטים בלי לבחון אותה) ציבורי הנגיש לכולם, נקבל שירות/מוצר מעולה (נניח) שנגיש רק לבעלי הממון ושירות/מוצר מחפיר למי שאין המעות מצויות בכיסו. דוגמאות אני בטוח שיש הרבה (קודם היו לועגים לי ומבקשים דוגמאות, עכשיו ילעגו ויגידו שאני בטוח אך איני יודע - חסר טעם להתווכח מאותה סיבה שחסר טעם להתווכח על כשרות כלכלן א' מול כלכלן ב').

תיקונים ברמה הפוליטית. איני סבור שזה הבסיס, אבל אין ספק שתחילת התנועה היא משם. כדי לבצע שינוי במדיניות צריך שיקום פוליטיקאי ויטלטל את המערכת. ספציפית למדינת ישראל צריך מישהו שיעביר את הדגש מהתחום הבטחוני (נחטא מעט לדיוק ונאמר - ישראל = צבא עם מדינה) לתחום החברתי. כמובן שאין זה מתיישב עם דעה ימנית, לפחות לא כל עוד זו מקדשת את ארץ ישראל השלמה וצורה כזו או אחרת של כיבוש (ושוב, אין לי חשק להתנגח פוליטית, פשוט אין למצבים האלה מילים מכובסות וטוב שכך). שמאל חברתי אמיתי אכן מיוצג כיום (כנראה) על ידי עמיר פרץ בלבד (אתה הזכרת אני מסכים).

בוא ונניח שאדם בדעות כאלה יעמוד בשלטון. האם יש לצפות לשינויים כלכליים מפליגים? לדעתי לא. לכל היותר חזרה לגרסה כזו או אחרת של מדינת רווחה (אף על פי שאני נוטה לקומוניזם/אנרכיזם הרי שזה עניין אידיאליסטי ולא פרקטי, לא בטווח הקרוב ואולי בכלל...). לדעתי המפתח העיקרי לתיקון הוא בחינוך. החינוך צריך להיות חברתי ולכלול בבסיסו מקצועות כמו כלכלה, סוציולוגיה ופילוסופיה. מדובר בחינוך (ואולי השכלה היא מילה טובה יותר) שיוקנה לכל תלמיד, כלומר, עוד ברמת בתי הספר. יצא לי להביע דעה זו ביתר פירוט בדיון ההוא של ניצן - ביכלר, ואין לי חשק להלאות. בכל מקרה, מסופקני אם מדינת ישראל היא שיכולה להנהיג מהפכת גישה כזו. צריך לזכור שאנחנו מדינה קטנה בלב אזור עוין. אני בינתיים אשמח מאוד גם לתיקון בדמות מדינת רווחה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים